עצם שמו של "קצה הנצח", השלישי בטרילוגיית המאה של קן פולט, מרמז על תוכנו. הטרילוגיה, פרויקט שאפתני של פולט הבריטי, עוקבת אחר מספר דורות במשפחות שונות ובארצות שונות, שחייהן נפגשים ומשיקים במהלך כל המאה ה-20: הספר הראשון נקרא "נפילת ענקים" ותיאר את אירועי מלחמת העולם הראשונה, השני הוא "שקיעת העולם" וחג סביב מלחמת העולם השנייה, ואילו השלישי והחותם שיצא לאחרונה עוסק במלחמה הקרה. אמנם גם שני הקודמים לא התהדרו בשמות רכים במיוחד, אבל הספר החדש מודע מאוד להיותו האחרון בסדרה, ומכשיר את היותו מקפצה לכל אירועי האנושות שבאים אחרי כן. בהתאם, הניסיון שלו לתפוס מרובה הוא בעוכריו.
קל מאוד להסביר מדוע. הספר הראשון גולל את המאורעות בין 1911 עד 1924, השני תיאר את השנים 1933-1949. השלישי, לעומתם, חולש על לא פחות מאשר שלושים שנה. הבעייתיות הזו ניכרת פחות בחלקים הראשונים של הספר. תיאור שנות השישים המהפכניות הוא מדוד, מקיף ומרתק כמו בספרים הקודמים, וגם הפעם פולט משרטט בכישרון את המיקרו בתוך המאקרו המסעיר והמוכר. אין כמעט אירוע או מרכיב סיקסטיזי החומק מקולמוסו, והניסיון לגעת בכל דבר נראה לפעמים מאולץ. זה נכון במיוחד במקרה של מלחמת וייטנאם, הזוכה לפרק אחד ויחיד שבמסגרתו אחת הדמויות מתגייסת לצבא האמריקאי בעל כורחה ועדה לזוועות ופשעי המלחמה. זהו, בכך נגמר התיאור של המלחמה הטראומטית ביותר של ארה"ב, מלבד אזכורים להפגנות, הפצצות ופוליטיקה. פשוט הוכנס פרק כדי לצאת ידי חובה, ואכן יש חובה בספר העוסק בשנות השישים בארה"ב.
כמו בספרים הקודמים גם הפעם ניכר שהיצירה נכתבה שנים רבות אחרי שנותחו התהליכים והכשלים של ההתרחשויות, וחכמת הבדיעבד מנווטת חלק ניכר מהכתיבה. כמעט כל הדמויות הראשיות הן של אנשים טובי לב שניחנו בראייה פוליטית פנומנלית, ביכולת להבין בפיכחון מעורר השתאות את התהליכים ההיסטוריים שמתרחשים סביבם, ואילו תוצאות הרות אסון יכולה כל פעולה להמיט. זהו כבר הדור השלישי בדמויות של הטרילוגיה (והסיפור שלהן עומד כמעט כליל בפני עצמו, כך שאפשר לקרוא את הספר גם בלי קודמיו), וכמו בפעמים הקודמות גם הפעם התחושה היא של פלקטים חדורי שליחות יותר מאשר אנשים אמיתיים.
במסגרת הזו אנחנו מקבלים פעילים למען זכויות השחורים שאחד מהם עובד אצל בובי קנדי, אחרת מנהלת רומן עם הנשיא ג'ון קנדי, שלישית עובדת אצל מרטין לות'ר קינג. אצל הסובייטים יש אח שמקורב בתחילה לחרושצ'וב ובהמשך לגורבצ'וב, עיתונאית שאיכשהו מוצאת עצמה במוקדים החמים ביותר- קובה במהלך משבר הטילים או פולין בעת ההתקוממות של אנשי לך ולנסה. בקרב הגרמנים משפחה מתפצלת בגלל החומה שמוצבת בין מזרח ברלין למערבה, באנגליה הופכים אח ואחות לכוכבים, הוא כמנהיג להקת רוק שהופכת לסנסציה א-לה הביטלס, היא כשחקנית הוליוודית. כולם (מלבד אחד) כשרוניים ומוצלחים ומדהימים; ריכוז בלתי סביר של אנשים, שאיכשהו כולם קשורים לזה לזה בקשרי משפחה, ידידות ואהבה.
הבעיה המרכזית בספר מגיעה בשליש האחרון שלו, כאשר שנות השישים מסתיימות אבל עדיין אי אפשר לסיים את הסיפור. הרי יש את ניקסון ויש את התקוממות העמים במזרח אירופה ויש את נפילת החומה. אלה סיבות מאוד טובות להמשיך, אלא שפולט מרפרף על פני עשרים השנים האחרונות בשטחיות ומהירות יחסית, שכמו במקרה וייטנאם נדמית כמו הכרח.
עד כמה שהבעיות הללו פוגמות - והן פוגמות, זהו כנראה הספר הפחות טוב בטרילוגיה - קשה שלא להוריד את הכובע בפני היצירה של פולט. אמנם ניכר חוסר משווע בשאר רוח שהיה הופך את הטרילוגיה ליצירה חשובה, אבל בסופו של דבר מדובר במלאכת מחשבת של ממש. קן פולט פורש על פני אלפי עמודים סיפורים חובקי עולם, מנגיש פוליטיקה ותהליכים היסטוריים עצומים והופך אותם לסיפורים אנושיים. סבוניים ושטחיים, זה כן, אבל כאלה שמעבירים את הרעיון ואת החוויה. פולט מציב את דמויותיו במרכז ההתרחשויות ההיסטוריות, ודרכן מאפשר לנו נקודת מבט אנושית מבעד לעיניהם של אלה שהיו שם וחוו על בשרם, האנשים הקטנים שהכל סביבם נע, לפעמים בעזרתם. הוא עושה זאת באופן קולח, סוחף ולפעמים אפילו מרגש. ואם אי פעם, כמה מאות או מילניום מעכשיו, ירצה מישהו לדעת מה קרה במאה ה-20, הטרילוגיה הזו תהיה התחלה טובה.
קצה הנצח / קן פולט, הוצאת מודן, 1108 עמ'