תגידו גבינה: רגעי הפיצה הגדולים בתרבות

לפני שמרי קייט ואשלי אולסן היו עסוקות בעיקר בלהרעיב את עצמן ולהתארס לגברים מקריפים, הן היו ילדות טהורות שאוהבות, ובכן, פיצה. מה שנראה בזמנו כקליפ לגיטימי לילדים, מעלה תהיות רבות שני עשורים אחרי.

מדוע הן מקבלות את הפיצה עוד לפני שהן מנתקות את הטלפון? האם השליח זיהה את הפוטנציאל והחל לעשות להן סטוקינג עוד לפני שהוציאו את יצירת המופת "להתאהב ברומא"? האם הסיבה לזה שהן מפזרות אוכל סיני על פיצה טמונה בחומרים אסורים שנתנו להן לעשן על הסט? איפה אנקל ג'סי בכל הסיפור הזה?

נכון, הקטע הבא לא סובב כל כולו סביב נפלאות הפיצה. עדיין, מדובר באחד הקטעים הזכורים ביותר מהסרט "עולמו של ויין", שנשאר רלוונטי יותר משני עשורים אחרי שיצא (דבר שאי אפשר להגיד על התאומות אולסן).

אחרי שויין וגארת' מוכרים את נשמתם לשטן, הם מנסים להסביר כמה הם סולדים ממותגים ולא מחפשים ספונסרים. איך עושים את זה? על ידי שלל פרסומות סמויות, כמובן, כשהראשונה בהן היא לפיצה. הגולש שיצליח לנקוב בשמותיהם של הכי הרבה מותגים יזכה בפרס מתנת חברת התעופה הזאת, שגורמת לכם להרגיש הכי בבית בעולם אבל גובה מחיר שאופייני יותר לדובאי איירליינס.

הפעמון מצלצל, אתם פותחים את הדלת ושליח הפיצה הלוהט ביותר בתבל עומד על סף הדלת. אתם מזמינים אותו להיכנס אנד נקסט ת'ינג יו נואו סרבלים יורדים, פיסות פפרוני מתעופפות באוויר ורסק עגבניות נשפך בכל מקום ומכתים לכם את הספה.

סירייסלי, זה קרה למישהו פעם? כלומר, מישהו שהוא לא כוכב פורנו. כנראה שלא, ואם שליח פיצה לוהט הגיע אליכם, סביר להניח שיצאתם רוס - מביכים, מגושמים ומטרידים. לפחות יש לכם פיצה להתנחם בה כשאתם הולכים לישון לבד.

פעם משולש פיצה היה עבה כעוגת היער השחור והכיל רסק עגבניות וגבינה בלבד. היום מדובר בעולם שלם של תוספות, ציפויים, מילויים, גדלים וצורות. סוגים שונים של גבינות, ירוקת, בשרים ואפילו פירות - האנושות החליטה שאפשר לזרוק הכל על חתיכת בצק. כמעט הכל.

באחד הקטעים הבלתי נשכחים מ"סיינפלד", קריימר לומד להכין פיצה. ידי הזהב שלו לא מאכזבות גם הפעם והכל זורם עעל מי מנוחות, עד שמגיעים לשלב התוספות והוא חושב שפיצה עם מלפפון זה לגיטימי. מתברר שזה לא סבבה גם היום, יותר מעשור אחרי שהסדרה המופלאה ירדה מהמסכים. נתקלתם בפיצה עם מלפפון? ספרו לנו בתגובות כדי שנדע איפה לא ללכת לאכול.

כל אדם שפוי שעבר מהפריפריה למרכז, מזדעזע מיוקר המחיה בתל אביב.

איתי זבולון, אותו אתם מכירים את בתור יניר האחמ"ש, מאס במחירים המופקעים. איתי וחבריו ללהקת הפאנק "ויתרתי" החליטו להפסיק לשתוק אל מול מחירי הבצק, וכתבו על זה שיר קליט במיוחד שגורם לנו לתהות למה תל אביב לא עולה באש.

אומרים שהדרך לליבו של גבר עוברת בקיבה שלו. חבל שזה לא עובד גם עם נשים. מצד שני, המדד שלנו זו סקיילר, האישה המעצבנת ביותר בתולדות הטלוויזיה. כאילו ביג דיל, אז בעלך פספס את הלידה של בתכם, שיקר לך כמה חודשים והפך לסוחר סמים. בגלל זה לטרוק לו את הדלת בפרצוף כשהוא מביא פיצה? כפויית טובה.

וולטר המתוסכל משליך את הפיצה בחניה, והיא נוחתת בשלמותה על הגג. נס כזה לא נראה מאז חנוכה 598 לפנה"ס. הפיצה ההמומה נותרה נטושה על הגג משל הייתה דנית בחדר הכביסה, והכל בגלל סקיילר תאבת הבצע.

אגב, אנקדוטה מעניינת וחשובה לא פחות לגבי הסצנה הנפלאה הזאת היא העובדה המדהימה שזריקת הפיצה של וולטר צולמה בטייק אחד בלבד. "זאת היתה פיצה אמיתית בגודל של מגש אקסטרה לארג'", סיפר אחר כך בראיון השחקן בריאן קרנסטון, מי שמגלם את וולטר, איך הצליח לעשות את הלא יאמן. "כן, עשיתי את זה בטייק אחד. פשוט היה לי מזל והפיצה נחתה בדיוק במקום הנכון והשארנו את זה ככה".

בואו נדבר רגע על להקת Personal and the Pizzas. הצלחתם למצוא בחורה שאתם מחבבים? אל תשלחו לה את השיר הזה. לחברי הלהקה היו כוונות טובות, כנראה, אבל אין שום דבר רומנטי בעיניי פפרוני.

איך הגענו מ"יש לך משהו עצוב בעיניים" ל"יש לך עיניים שמזכירות לי פפרוני"? האם הסינגל הבא יהיה "גלגלי אותי באבקת תבלין חשודה ונשקי לי את הקראסט"?. ימים יגידו.

בסצנת הפתיחה של הסרט "שיגעון המוזיקה", נראה ג'ון טרבולטה בולס פיצה בחינניות ששמורה לנעלי הקרוקס של ח"כ שולי מועלם בלבד.

קרה לכם שהצלחתם ללכת ולאכול פיצה בו זמנית, כששיר של הבי ג'יז מתנגן ברקע? כי לג'ון זה קרה, והוא אפילו היה מועמד לאוסקר על תפקידו בסרט המקפיץ. אנחנו, בכל אופן, אהבנו אותו יותר בתור וינסנט וגה.