לוואלה! תרבות נודע כי היועצת המשפטית של משרד התרבות קובעת כי הבמאית והיוצרת סוהא עראף תושבת חיפה יצרה "מצג שווא" ופעלה ב"חוסר תום לב", והסמיכה את המשרד לדרוש מקרן הקולנוע הישראלי החזרת כ-1.4 מיליון שהשקיעה בו. שרת התרבות, לימור לבנת, אומרת על המקרה, הנחשף בוואלה! תרבות: "היוצרת של הסרט פעלה באופן חמור וציני בבואה לקבל הכרה ותמיכה בסרטה כסרט ישראלי בעוד שבחו"ל היא מציגה אותו כסרט שמדינת המקור שלו 'פלסטין'".
לסרט "וילה תומא" (ששמו הקודם היה "שלוש אחיות"), עליו חתומה סוהא עראף כתסריטאית, במאית ומפיקה, הוענקה ממדינת ישראל תמיכה גדולה במיוחד, שמעט מאוד סרטים ישראלים מקבלים בכל שנה. הוא קיבל מעל ל-2 מיליון שקלים ממוסדות המדינה, מתוכם כ-1.4 מיליון מקרן הקולנוע הישראלי הנתמכת על ידי משרד התרבות, 600 אלף על פי הערכה ממשרד הכלכלה באמצעות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים של המשרד, ובנוסף מענק בגובה 114 אלף שקלים ממפעל הפיס. מתוך תקציב מוערך של כ-3 מיליון שקלים של הסרט, מעל לשני שלישים מתוכו מומנו על ידי הציבור הישראלי.
עראף קיבלה את התמיכה כאזרחית המדינה, ממוסדות שתומכים בסרטים ישראליים, ולאחר שהסרט הוגש כישראלי. לכן, במשרדי ממשלה, בעולם הקולנוע וגם בקרב שותפיה ליצירה, נדהמו והתאכזבו לגלות כי עראף הגישה לאחר מכן את היצירה כסרט פלסטיני לפסטיבל ונציה. הסרט התקבל לפסטיבל ויוקרן שם בבכורה עולמית במסגרת הלא תחרותית "שבוע המבקרים" המציגה סרטי ביכורים של במאים מרחבי העולם. באופן בלתי נתפס, באתר פסטיבל ונציה, ברשימת הסרטים שיוקרנו בו, הסרט שמומן ברובו על ידי ישראל מוגדר כסרט פלסטיני.
לאחר חשיפת המקרה בוואלה! תרבות התעוררה סערה בציבור ובענף הקולנוע, ובעקבות כך שרת התרבות לימור לבנת פעלה בזריזות וביקשה מהיועצת המשפטית של משרדה לגבש את חוות דעתה בעניין השבת כספי התמיכה הציבורית בסרטה של עראף. חוות הדעת המשפטית המנומקת, שכתבה עו"ד הדס פרבר ומתפרסמת לראשונה כאן בוואלה! תרבות, קובעת כי התנהלות המפיקה והיוצרת סוהא עארף "מעוררת חשש למצג שווא וחוסר תום לב". מאחר שעראף ביקשה עבור סרטה תמיכה כסרט ישראלי, ולאחר מכן הציגה אותו כסרט פלסטיני, היועצת המשפטית קובעת כי "משרד התרבות מוסמך לדרוש מקרן הקולנוע הישראלי השבת הכספים שהושקעו בסרט, וכמו כן להודיע לה, כי לא תוכל לכלול אותו במסגרת בקשת התמיכה בשנה הבאה לצורך קבלת ניקוד".
שרת התרבות, לימור לבנת, אמרה לוואלה! תרבות: "חוק הקולנוע קובע באופן המפורש והברור ביותר כי כספי התמיכה של המדינה בסרטים, מיועדים לקידום ועידוד היצירה, ההפקה וההפצה של סרטים ישראליים. חובתן של קרנות הקולנוע המשמשות צינור להעברת כספי התמיכה הללו לוודא כי הם אכן משמשים למטרה שלשמם ניתנו. על פניו נראה כי במקרה של הסרט 'וילה תומא' קרן הקולנוע הישראלי לא מילאה את תפקידה. חוות הדעת של היועצת המשפטית של משרד התרבות מאששת למעשה את החשש הראשוני לפיו היוצרת של הסרט פעלה באופן חמור וציני בבואה לקבל הכרה ותמיכה בסרטה כסרט ישראל בעוד שבחו"ל היא מציגה אותו כסרט שמדינת המקור שלו 'פלסטין'. על פניו מדובר במצג שווא של היוצרת לא רק בפני הקרן אלא גם בפני רבים מאנשי צוות ההפקה הישראליים שעבדו בסרט ונדהמו נוכח התנהלותה".
"משרד התרבות תמך בקרן הקולנוע הישראלי בסכום של 1.358 מיליון ¤ עבור הסרט 'וילה תומא' של היוצרת והמפיקה, סוהא עראף", אומר משרד התרבות לוואלה! תרבות, "לאחרונה הופתע משרד התרבות לגלות כי היוצרת והמפיקה מציגה את סרטה בפסטיבל וונציה כסרט פלסטיני ובמאגר המידע הגדול לסרטי קולנוע (IMDB) הוא מוצג כסרט שמקורו ב'שטח הפלסטיני הכבוש' (Occupied Palestinian Territory). בעקבות כך פנה משרד התרבות לקבלת התייחסותה של קרן הקולנוע הישראלי ותגובתה לעניין. מנהל הקרן, כתריאל שחורי, הודה, כי הקרן אכן ציפתה שהסרט יוגש כסרט ישראלי, למרות שאין בחוזה ההתקשרות עם המפיקה סעיף המחייב את אישורה של הקרן לגבי אופן ואופי הגשת הסרט לפסטיבל. נוכח תשובתו זו ביקשה שרת התרבות לימור לבנת מהיועצת המשפטית של משרד התרבות עו"ד הדס פרבר לבחון את הנושא".
בחוות דעתה מציינת עו"ד פרבר: "כאשר סרט - העומד בכל התנאים להכרה כסרט ישראלי ונתמך מכספי ציבור כסרט ישראלי מוצג בחו"ל כסרט שאינו ישראלי, מסוכלות המטרות של קידום הפקתו של סרט ישראלי והפצתו בחו"ל, שהן המטרות המרכזיות לשמן מוענקת התמיכה מתקציב הקולנוע. שהרי אחת ממטרות החוק, התקנות ומבחני התמיכה הינה למצב את ישראל כמוקד של קולנוע איכותי ולסייע בכך לקידום תעשיית הקולנוע הישראלי כולה". עו"ד פרבר הוסיפה, כי "אם המפיק מבקש הכרה בסרט כסרט ישראלי, ומקבל את הזכויות הנובעות מכך, ייתכן כי מדובר כאן במצג שווא או בחוסר תום לב במועד החתימה על ההסכם או במועד ביצועו... בראי מבחני התמיכה, השקעת הקרן בסרט במקרה כזה מהווה שימוש בכספי התמיכה שלא למטרה שלשלמה ניתנו הכספים. שהרי אם בעל הדבר עצמו מכריז על הסרט שהפיק כסרט שאינו ישראלי הקרן אינה רשאית לתמוך בו מכספי תמיכה שהוקצבו לה לטובת סיוע להפקת סרטים ישראלים". עו"ד פרבר סיכמה בחוות דעתה כי "אני סבורה, כי במקרה דנן המשרד מוסמך לדרוש מן הקרן השבה של הכספים שהושקעו בסרט, וכמו כן להודיע לה, כי לא תוכל לכלול את הסרט במסגרת בקשתה לתמיכה בשנה הבאה".
(עדכון, 19:20): בעקבות הפרסום הראשוני בוואלה! תרבות, מועצת הקולנוע הישראלית התכנסה היום באופן מיוחד. ברוב של 12 תומכים מול 3 מתנגדים, המליצה מועצת הקולנוע לשרה לבנת לדרוש לאלתר מקרן הקולנוע הישראלי החזר כספי התמיכה בסרטה של עראף, בכפוף להליך שימוע שייערך לקרן הקולנוע הישראלי. השרה לבנת הודיעה כי היא מאשרת את המלצת המועצה שהתכנסה לבקשתה. "אפתח באופן מידי בהליך להשבת כספי הציבור הישראלי שהושקעו בסרט", אמרה.
ביקורות קשות נשמעו מצד חברים במועצה על התנהלות קרן הקולנוע הישראלי והעומד בראשה, כתריאל שחורי, על כך שלא דרש מלכתחילה את החזר התקציב מיד עם היוודע על כוונתה של עראף להציג את סרטה כפלסטיני, על אף שמומן ברובו מכספי משרד התרבות, משרד התמ"ת ומפעל הפיס.
מוקדם יותר העביר שחורי מכתב ליו"ר מועצת הקולנוע, פרופ' דוד אלכסנדר, ובו הודה כי עראף ביצעה "הפרה ברורה של ההסכם" בכך שהגישה את הסרט ל"שבוע המבקרים" בפסטיבל ונציה כסרט פלסטיני.
שותפיה לעשיית הסרט נותרו גם הם כעוסים ומאוכזבים. "מה שעשתה סוהא עראף הוא ניצול לרעה, וזה מאוד כואב לי", אמר בשבוע שעבר לוואלה! תרבות איתן לוי, מעצב אמנותי ותיק ומוכשר, שחתום על העיצוב האמנותי של הסרט "וילה תומא", וגם של הקלאסיקות הקולנועיות "מאחורי הסורגים", "ביקור התזמורת" ו"עץ הדומים תפוס" ושל הסדרה "נבלות". "הסרט 'וילה תומא' הוא סרט ישראלי לפי החוק, כי הוא קיבל כסף ישראלי, מומן על ידי קרן ישראלית וזכה בפרס מפסטיבל חיפה שהוא פסטיבל ישראלי. לא יכול להיות שיקראו ל'וילה תומא' סרט פלסטיני, בעוד שזה סרט שמומן על ידי קרן של סרטים ישראליים, שזה כסף שלך, כסף שלי וכסף של משרד התרבות. זה לא יכול להיות מבחינה חוקית, משרד התרבות צריך לטפל בזה, כדי שזה לא ישמש דוגמא לסרטים אחרים שייקראו 'פלסטינים' על גבנו ועל כספנו. פניתי אליה במסר, ושאלתי אותה למה זה מוגדר כסרט פלסטיני? היא ענתה לי שזה סרט פלסטיני בגלל שהיא, הבמאית, התסריטאית והמפיקה שלו, פלסטינית. כתבתי לה שהיא קיבלה מימון ישראלי, אבל לזה היא כבר לא הגיבה. כואב לי על זה מאוד".
אנג'ליקה ברמן, המפיקה בפועל של הסרט, חשה אף היא מורת רוח. "חורה לי לראות את הפרסומים בתקשורת העולמית בהם מוצג הסרט הישראלי-פלסטיני 'וילא תומא' כסרט פלסטיני בלבד", אמרה לנו. "אני תוהה כיצד על פי כל הפרסומים הסרט הופק בפלסטין? למה לעוות את המציאות ולהסתיר את שיתוף הפעולה המדהים והמקצועי בין יהודים לערבים שהיה בהפקה הזו? הייתי מפיקה בפועל בסרט. הסרט הופק וצולם בישראל, בתמיכת כספי ציבור ישראלים, מהכיס שלי ושלך, בעזרתם של גופים ישראלים רבים. בהפקת הסרט היו מעורבים מיטב אנשי הקולנוע בישראל. אני חושבת שנעשה כאן עוול גדול לכל השותפים הישראלים בהפקה המיוחדת הזו".
סוהא עראף סרבה היום (רביעי) להגיב. לפני שבוע וואלה! תרבות פנה אל עראף, ושאל אותה מדוע הגדירה את סרטה כפלסטיני לאחר שקיבלה כסף רב ממוסדותיה של מדינת ישראל עבור הסרט. עראף אמרה לנו: "זה לא סרט פלסטיני-ישראלי. הנושא הזה הוא לא נושא לדיון, אני מצטערת. אני לא רוצה להתראיין, אין לי תגובה. אני אשמח מאוד להגיב לרצח הילדים בעזה. זה פשע. זה פשע. חייבים להפסיק את המלחמה הזאת מיד. זה מה שיש לי להגיד. נושא הסרט שלי הוא לא נושא לדיון ואני לא מעוניינת להתראיין עליו".
כתריאל שחורי סרב היום להגיב.