הפער בין מבקרי הטלוויזיה והצופים לא היה גדול יותר מעולם. בזמן שהאנשים המסקרים את "האח הגדול" בפלטפורמות השונות רוצים נפשם למות, מתברר שהצופים דווקא עפים בכיף על מיצג הטמטום לו הפכה התוכנית. לא ש"האח הגדול" היתה יצירת מופת קודם, אבל לפחות היא היתה מהנה.
קשה לשים את האצבע על הסיבה למוות היצירתי. אולי זו המלחמה. אולי אלה פרפורי הגסיסה וכניסת אנדמול, בעלת הזכויות לתוכנית, לזכיינית רשת אף אחד לא רוצה, בתת המודע, להשקיע בהצלחת מותג שיעבור בעתיד ליריבו המר . ואולי זו עייפות החומר של מבקרי הטלוויזיה, אלה שמלווים את התוכנית כבר שש שנים. לכו תדעו, אולי בעצם יש סיבה הגיונית למריחת משימה אחת על פני שלושה פרקים כאילו לא עברנו את פיאסקו "הישרדות האיים הקאריביים".
אבל הצופים אוהבים. בערך. הדבר לא בא לידי ביטוי ברייטינג התוכנית ששודרה ביום רביעי אבל בא לידי ביטוי בדברים אחרים כמו דיבורים, תאמינו או לא, על שילוב אלמנטים מהתוכנית בחיים האמיתיים. של הצופים, כן? הבעת האמון האוטומטית בפורמט "האח הגדול" כפי שהוא היום מעידה, יותר מהכל, על סף הרגש הנמוך של הצופה הישראלי. רווי משדרי חדשות בלופ, הצופה הישראלי מוכן לקבל כל חזרה לשגרה, מעליבה ככל שתהיה. מנחי התוכנית הבטיחו הדחה פעמיים ולא קיימו? ניחא. פעם אחת ההדחה לא התרחשה בגלל המלחמה, בפעם האחרת היא לא התרחשה בגלל השלום. מי סופר.
מאכזב לראות את הבעת האמון הזו עוברת מהשלט למציאות. כי באמת, היה אפשר לחשוב שאחרי סאגת "הישרדות", הצופה הישראלי למד משהו. אולי, כך חשבו חכמים ויפים, הצופה הישראלי הבין שהוא יכול להעניש את אלה שמזלזלים בו. מתברר, אם כן, שהצופה הישראלי לא למד דבר. לא מפתיע ועדיין מאכזב.
בינתיים יהיה מעניין לראות, אם הפסקת האש תישמר כמובן, את נתוני הרייטינג של יום ראשון בערב. "דה וויס", כך מסתמן, תחזור ללוח המשדרים לאחר כמעט חודש בו לא שודרה באופן רציף. האם הצופים יחזירו את "דה וויס" לחיים או שמא יעדיפו לבלות את הערב במקום אחר ויהרגו, כמעט סופית, את העונה השלישית של פורמט השירה שהרי שלב האודישנים אמור להיות השלב המעניין בתוכנית.
קאמבק של "דה וויס" עשוי להתוות את הדרך לשיקום אפשרי של תעשיית הטלוויזיה. כישלון קולוסלי יבהיר כי מבצע "צוק איתן" אולי הסתיים אבל את ההריסות בתעשיית הטלוויזיה עדיין לא התחילו לפנות.