אבי בללי מיואש מתעשיית המוזיקה: "נקמת הטרקטור לא תוציא יותר אלבומים"

"יש סיכוי גדול שנקמת הטרקטור לא תהיה קיימת בקרוב", אומר אבי בללי סולן הלהקה הוותיקה והמוערכת לוואלה! תרבות. "לא נהיה קיימים עוד הרבה זמן. אתה יודע, אנחנו בני 50. הוצאנו את שני האלבומים הכי טובים שלנו בשנתיים האחרונות. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני חייב להגיד לך שזה מהדיסקים היותר משובחים שעשינו בחיינו. אבל זה לא מהדהד. אני לא דואג, כי זה יהדהד עוד הרבה זמן, במיוחד האלבום האחרון 'מה לאהובי', גם אם זה לא מהדהד כרגע. ברמה של התרבות הישראלית יש לזה אורך מדף, אבל אנשים לא באים לראות, אין לנו מה לעשות עם זה. מהאלבום האחרון שיר אחד נכנס לפלייליסט לילה. גם קאברים שהוצאנו ללהיטים מהעבר לא נכנסו לפלייליסט. כלום. שיר כמו 'משחק של דמעות' לא היה הופך כיום ללהיט, היו אומרים עליו שהוא 'ארוך מדי'. וזה לא רק הרדיו. זה התרבות. את מי זה מעניין, מוזיקה? אנשים לא שומעים בכלל מוזיקה. אנשים שומעים בשאפל כל מיני שירים. שום יצירות. ואין מי שיעזור לך פה. אמנים נאלצים כאן להכנס למקצוע מוזיקאי-סלב. אני לא סלב, אני מוזיקאי".

- מעציבה מאוד האמירה שנקמת הטרקטור לא תמשיך, לאור תרומתכם המוזיקלית האדירה והיצירה המקורית והמעולה שלכם.

"אנחנו לא נמשיך. גם אם תגיד שנפרדנו זה לא יעניין אף אחד. בגדול, אני מרגיש שזאת השנה האחרונה. כולם כבר עייפים לצאת להופעות מחוץ לעיר, חוץ ממני. השאר לא ששים. אז לא נראה לי שנוציא יותר אלבומים. אין לזה טעם. זה ממש לא נורא. אבל ככה זה נראה לי היום. אמרתי לעצמי, כשאגיע לגיל חמישים אני סוגר את העניין הזה עם הטרקטור. תחשוב מה קורה פה בארץ, אנחנו לא מדברים עם מה שקורה, אנחנו חיה מוזרה מדי. אולי נעשה רק הופעה פעם בשנתיים, בשביל הסבבה. אני לא חושב שגם זה יקרה".

הפצצה שזרק אבי בללי, על כוונתו להפסיק את פעילות נקמת הטרקטור, גרמה גם לכם לדמעות? הובילה אתכם לצעקה? אז בואו למופע "ממשחק של דמעות ועד זכות הצעקה", אותו תקיים נקמת הטרקטור ב-23 באוגוסט, במועדון הבארבי בתל אביב. שם המופע הוא יותר מרמז לכך שההרכב יחזור במופע לשני אלבומי המופת הראשונים שלו, "נקמת הטרקטור" ו"זכות הצעקה", שיכלול את היצירות הגדולות שיצאו מהאלבומים, בהם הלהיטים "משחק של דמעות", "ג'ונגל פיתוח", "אדון הסליחות" ו"עפיפונים" לצד שירים שלא בוצעו זמן רב על הבמה. גרין, ממקימי נקמת הטרקטור, שעזב את הלהקה לפני עשור, יתארח בהופעה. בנוסף לכל הטוב הזה, גם ערן צור יתארח.

החזרה לשני האלבומים הראשונים נבעה מתוך ביקוש מצד הקהל. "לאורך השנים, יש לא מעט שירים שהזנחנו", אומר בללי, "מאחר ועם השנים הרפרטואר גדל, היו שירים מסויימים שנשרו או שכבר לא היינו מחוברים אליהם. פתאום מגיע קהל ושואל איפה 'נודד אליך' בהופעות חשמליות, איפה 'סביב סביב סביב' מהאלבום הראשון או 'תמונות', שיר שניגנו פעמיים בחיים שלנו. כל השנים יש לא מעט קהל מתוסכל בסביבתנו, שרוצה את השירים האלה. פתאום, הפרספקטיבה של זמן, ואתה אומר, שמע, השירים לא רעים כל כך. למה הם התפוגגו לנו? אמרנו, יאללה, נגוון בהופעה עם שירים פחות מנוגנים שלנו בהופעות, בטח בהופעות חשמליות".

"סביב סביב", השיר הראשון מהאלבום הראשון, הוא אחד מהשירים היפים שהטרקטורים זנחו בהופעותיהם לאורך השנים, ולמרבה השמחה הלהקה תבצע גם אותו בהופעה המיוחדת בבארבי ב-23 באוגוסט. "אני מנגן את השיר ומרגיש צעיר ב-25 שנה", אומר בללי, "יש שם איזה משהו באנרגיה שאני כבר צריך לחפש אותה. אני מוצא אותה. אבל אני כבר מישהו אחר, בללי אחר, בפאזה אחרת. יש שם איזו חוויה חדשה שאתה מצליח להפיח בזה פתאום את הבגרות שלך, את התובנות שלך, לזמן הזה. לעשות איזה import לגיל, לנוכחות הבוגרת שלך היום". השיר "סביב סביב" נפתח בבית הבא: "עולמות שונים מסרבים להתחבר/ צבעים נשפכים נמרחים על הצד האחר/ הם כל כך זרים לי/ כל הצדדים בתוך בועה/ עולמות שונים מחפשים את הסיכה". דימוי הבועה והעולמות שמסרבים להתחבר הוא מופשט מחד ומתקשר למציאות הישראלית מאידך ולמרבה הצער נשאר אקטואלי, אני אומר לבללי. "השיר הזה מדבר על זה בדיוק. הבועה היא הבעיה", אומר סולן נקמת הטרקטור. "עד כמה שאני זוכר כשכתבנו את זה, הבועה היא הסכסוך. השיר נוצר בהשראת נסיעה לחו"ל, שהיו בה שיחות פוליטיות. המלים בהמשך השיר, 'אנשים קטנים לא רוצים להתקרב', נכתבו על ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר. זה נכתב לפני ועידת מדריד אפילו. היה בנו כעס גדול שיש סטטוס קוו. עד היום אנחנו נמצאים שם. אנשים גבוהים יותר משמיר, אבל הם עדיין קטנים במובנים האלה. השיר מאוד קשור להיום. מעניין שעלית על זה, כי אני באופן אישי מאוד אוהב לטשטש, לשים מיליון פילטרים למילה שאני כותב. אני לא אוהב שמבינים על מה אני מדבר, במיוחד בזמנו. אני כתבתי יותר מחול של מלים, מחול מודרני, שאנשים יוכלו לצייר מאיזשהו ציור מופשט יותר מאשר אמירה מדוייקת. אבל הנה אתה נגעת בזה, אתה אומר שזה קיים".

ואם מדברים על עולמות שמסרבים להתחבר, בתקופה הביטחונית האחרונה היינו עדים להתלהמות קשה בציבור הישראלי. אמנים שהעזו לבטא חמלה אנושית לפלסטינים, כמו שירה גפן, אורנה בנאי, רונה קינן ונתן זך, הותקפו ברשת באלימות מילולית קשה ולעתים עם איומים על חייהם, אני אומר לבללי. לאחר שנמצאו גופות שלושת הנערים החטופים, הרשתות החברתיות הוצפו גם בתמונות מסיתות עם המשפט "עם ישראל דורש נקמה". במדינה שפויה יותר, אני אומר לאבי בללי, היתה ראויה להציף אותנו סיסמה ויראלית אחרת עליה חשבנו בוואלה! תרבות: "עם ישראל דורש נקמת הטרקטור". "זה מאוד עצוב שאנחנו נמצאים במדינה מתלהמת", אומר בללי, "זה קשור להנהגה שלנו. ראש הממשלה נתניהו הוגה משפט כמו: 'אני אספסוף גאה'. אם אתה נותן לאספסוף להרים את הראש, זה מה שקורה לנו. זאת התוצאה של אספסוף גאה. אספסוף זה אספסוף זה אספסוף. אין לו שום סיבה להיות גאה".

"בלהקה הזאת יש צל כבד, היא להקה אפלה קצת", אומר אבי בללי, "וזה גם מה שהרחיק אותנו מהקהל הרחב. יש משהו מאוד אפל ודרמטי בנקמת הטרקטור. זה לא ברור כל כך מה הלהקה הזאת רוצה. זה לרעה ולטובה. לטובה כי מינפנו את זה לקולנוע מטבע הדברים, או יותר נכון הקולנוע מינף אותנו".

- זכיתם בהערכה גדולה, מה שהניע אתכם היתה האמנות באמת, על הדרך יצאו כמה להיטים. האם היית עושה משהו לו יכולת לחזור אחורה, במטרה לזכות בהצלחה מסחרית גדולה? למשל, מתפשר על צמצום החומר האפל?

"מה פתאום! מאז שהתחלנו עם הלהקה אמרנו: אנחנו נציע את מה שיש לנו להציע ולא מה שמבקשים שנציע. אני לא יכול לעשות להיטים לרדיו. אני לא יודע, אתה מבין. יצאו לי בזמנו שירים כמו 'משחק של דמעות', 'אופניים וספר' או 'היא'. היתה אז פתיחות גדולה יותר ברדיו למוזיקה מסוג אחר. היום לא היו מסתכלים על השירים האלה. על 'משחק של דמעות' היו אומרים היום ברדיו 'הוא ארוך מדי'. זה שיר שונה מהנוף של עולם המוזיקלי הישראלי. גם אם נעשה פעם מיינסטרים זה יבוא מתוך רעיון קונספטואלי. זה כמו אמנים שעושים להיטים בלי סוף, וכשהם באים לעשות מוזיקה לקולנוע הם נופלים על הפרצוף. אנחנו נמצאים בעולם מוזיקלי אחר, העולם של נקמת הטרקטור ורק נקמת הטרקטור. זה אפילו לא אלטרנטיב. זה מוזיקה שקשורה לחיפוש וחקר אמנותי. מצטער, אנחנו אמנותיים, סליחה. ככה גדלנו, ככה אנחנו אוהבים".

- אם כבר אמרת "אנחנו אמנותיים, סליחה", אי אפשר שלא להזכר בערגה ב"אדון הסליחות" שהרעיד את עולם הפיוטים והיה מחלוצי שירי הטכנו.

"נכון. הקלטנו אותו ב-1989, בימים בהם לא היה טכנו בכלל, וכבר חיפשנו איזה דופק מהיר של שיר. הדבקנו פיוטים דווקא על הטכנו. באנו באמת ממקום של סקרנות מוזיקלית, נקודה. לא עניין אותנו כלום חוץ משאנחנו נתרגש. ואמרנו, אם אנחנו מתרגשים, יהיו עוד מי שיתרגשו. אולי לא הרבה, אבל יהיו. הלוואי והיו יותר, אבל אני לא מצפה שבקרית גת יאהבו את נקמת הטרקטור. בטח יש שם איזה 4-5 שאוהבים אותנו, במקרה הטוב".

עורכי המוזיקה הצעירים בגלגלצ אולי לא יודעים, אולם "נקמת הטרקטור" פרחה וזרחה בגל להקות הרוק בתחילת שנות התשעים ויצרה במקביל גם מוזיקה יוצאת דופן למחול והופיעה עם להקת בת שבע בעולם. בנוסף, הלהקה כתבה מוזיקה לאופרת הרוק הגנוזה של הלל מיטלפונקט, ובללי הפך לאחד היוצרים העסוקים והבולטים גם ביצירת מוזיקה לסרטי קולנוע ולסדרות טלוויזיה כמו "כנפיים שבורות", "בטיפול" ו"תמרות עשן". "אני חושב שהמוזיקה שלנו היא ויזואלית", אומר בללי. החיבור שלו עם עולם המחול נרקם לאחר הופעת חימום של נקמת הטרקטור ל"סיפורים מהקופסא" של פורטיס. "אז לא ידעו מה אלו נקמת הטרקטור, עוד לא היה תקליט בחוץ, עלינו כלהקה אלמונית. בעקבות ההופעה הזאת הגיע פניה לעשות ליווי ללהקת בת שבע. משם המשכנו להיות שותפים למהפכת מחול בארץ. אם תקח את 'אחד מי יודע', זה רץ בעולם 25 שנה ואחת ההצלחות הגדולות בעולם המחול. הייתי ברואנדה, בבייג'ין".

- איך חשת כשראית על כסא השופט ב"אקס פקטור" את רמי פורטיס, הוגה השם נקמת הטרקטור? יש שראו בצעד זה בגידה בעקרונותיו. לא ראינו וסביר שגם לא נראה על כסא שופט הריאליטי את ברי סחרוף, מפיק אלבום הבכורה שלכם?

"איזה בגידה בעקרונות, שטויות במיץ עגבניות. אם היו מציעים לי גם אני הייתי לוקח את זה. או שאתה חלק מהעניין הזה, של מוזיקה ובידור, או שאתה לא. ככה זה מתנהל היום. אני חושב שאין בזה שום דבר רע. לצערנו זה הולך למקומות כאלה. אבל אני לא רואה בזה משהו כל כך רע, במיוחד כשאתה שומר על העולם המוזיקלי שלך. זה לא מתאים לכל אחד. לפורטיס זה מאוד מתאים. ולא בקטע רע. בקטע שאם אתה יכול למנף את זה... תשמע, אף אחד פה לא דואג לאמנים למחייתם, תקליטים כבר אין, תמלוגים בקושי, אם תתחיל לשמור על העקרונות שלך פה במדינה הקטנה הזו תמצא את עצמך מהר מאוד עומד באלנבי ברמזורים. בתור מוזיקאי. אז מה הברירה? לשמור על עקרונות? מוזיקאי בסדר גודל של אנשים מסויימים יכולים להרשות לעצמם להגיד לא לדבר הזה. אבל אני חושב שזה פתרון לא רע למוזיקאים להיחשף. הבעיה שמי שנחשף לזה בדרך כלל זה אלה שבין כה וכה מייצגים את המיינסטרים ואת הרדידות. פורטיס להפך, הוא נתן לזה גוון חדש, הומור אחר, חשיבה אחרת, תפיסה אחרת, אלטרנטיבה לרדידות הטלוויזיונית והמוזיקלית שם. אני חושב שזה מבורך. אבל אני לא רואה הדברים האלה, דרך אגב, אני לא יודע מה קורה שם בכלל".

בהופעה החגיגית יהיו גם להיטי שני האלבומים הראשונים. נקנח במשהו שרק מעטים יודעים על "משחק של דמעות": הקלאסיקה הישראלית נוצרה בעיר גרמנית, בתור בדיחה בשפה איטלקית ונכתבה על אישה ספרדייה (על אותה בת זוג ספרדית כתב בללי גם את השורה בלהיט הקסום "אופניים וספר": "והיתה גם אחת/ שאותי אהבה מאירופה/ כשאיבדתי אותה/ גם איבדתי קצת הגיון"). "היתה לי חברה בשם כריסטינה כשחייתי בברלין, בשנת 85-86, ואת השיר הזה הייתי מנגן לה", אומר בללי, "זה התחיל בתור בדיחה. הפזמון היה בג'יבריש-איטלקית, חוץ מאשר המלים Falco Lagrime שזה באיטלקית 'דמעות מזוייפות'. זה כמו 'דמעות של תנין' בעברית. בתור בדיחה התחלתי לחשוב על מלים בעברית, ויצא לי 'משחק של דמעות'. זה שיר שהתחיל בתור בדיחה, והתפתח".