בעלי איבד את מאור אוזניו. כך לפחות הוא טוען. במוצ"ש האחרון, ערב ההדחה של אליאב, נתתי צרחת אושר כזאת שהפילה אותו מהספה ושעה אחר כך הוא עוד שמע צפצופים. כמעט איבדתי תקווה כשרשימת המועמדים הצטמצמה לדנית-מול-אליאב, והדחת הדמות השנואה עליי בתכנית הייתה הפתעה מבהילה. לא צרחתי בהתלהבות כזאת מאז שאלירז זכה בעונה השניה, מאז שצבר הודח בעונה הראשונה. יצאתי בריקודים על גופת בעלי המעולף ופתחתי שמפניה, כלומר קרטון גרנולה. אליאב עף!
עוד לפני כן, צעקות העידוד של הילדות בקהל קצת הלחיצו אותי. מלחיצות עד עכשיו. לחשוב שיש קהל של בנות 12, שעיצבו להן את אליאב כמודל גברי נחשק. שחולמות על גבר שיסתום להן את הפה בכזאת שרמנטיות, שילטף להן את השיער כשהוא משקר להן, שיתייחס אליהן כמו ילדה קטנה בדיוק כשהן מנסות להסביר לו משהו חשוב. גבר כזה שנראה תמיד מיוסר, כשהוא בעצם המייסר.
סליחה מאמוש לא התכוונתי!
לא סובלת את המיוסרים האלה. מגלגלים עיניים ונאנחים בסבל כשאת מספרת להם על הרגשות שלך, "עזבי אותי עכשיו, אני עדיין מאוכזב ממך כי אמרת לאלדד 'בוקר טוב', יא בוגדת". איך דנית הייתה מדשדשת אחרי אליאב בבכי "אבל אליאב אני מנסה להסביר לך משהו", והוא מביט לשמיים, כולו אפוף ייסורים, ולוחש בטרגיות: "למה שלא תלכי לדבר עם מרטין? הרי את כל כך נהנית לדבר עליי מאחורי הגב" והולך לדרכו כשמעקביו משתלשלת בחורה שצווחת "בבקשה סלח לי! לעולם לא אגיד עוד בוקר טוב לאף אחד רק סלח לי אהובי!!!" והוא מנער אותה במסדרון והולך לחזור על טקס הייסורים עם נופר.
אליאב לא היה מלך הפאסיב-אגרסיב הראשון של "האח". קדם לו סער שיינפיין, שעשה בדיוק אותו דבר עם איילה רשף. הטקטיקה קבועה: לפגוע בבחורה, ובמקביל לגרום לה להרגיש אשמה כאילו היא זאת שפגעה בך. מדובר בסוג של גבריות שפלה שמערבבת סף היעלבות נמוך מאוד (הגבר הפאסיב-אגרסיב הוא תמיד ענוג כשושן ונורא נעלב כל שניה מכל דבר שאת עושה) ורמת תוקפנות מאוד גבוהה (כשמגיע הזמן לפגוע בך בחזרה, הגבר הפאסיב-אגרסיב לפתע לא ענוג כלל אלא דווקא די סאדיסט). שילוב קטלני שמשום מה, עובד על הרבה נשים והופך אותן לסמרטוטיות שמייבבות "סליחה מאמוש לא התכוונתי". היא יכולה לחבק אותך, להתחנן, לכסות אותך בנשיקות בוכיות ולתת לך את כל כולה, ואתה רק תבהה אל האופק בקרירות ותסנן לעברה "לא מגיע לך שאחבק אותך אחרי התרגיל המסריח שעשית לי כשלא העברת לי את המלחייה בארוחת ערב". ותהיה מוכן לסלוח לה רק אם היא תהיה ילדה טובה. אבל ממש ממש טובה.
הפרסומים ברשת על עבר אלים כביכול של אליאב לא ממש הרשימו אותי, קל להפיץ שמועות ובעיקר כשמושא השמועות כלוא בתוך בית ללא אפשרות לתגובה. אני לא זקוקה לסיפורי זוועה מיניים כדי ללמוד איזה מין גבר הוא אליאב. הכרתי מספיק אליאבים בחיי, ברמות שונות של קיצוניות, כדי לזהות את הטיפוס. וזה טיפוס שקשה לברוח ממנו: מילא דנית, האפרוח הרך והנאיבי שלא מסוגל לזהות מניפולציה מקילומטר, אבל הנה גם נופר נפלה במלכודת. האישה החזקה והדעתנית שהיינו בטוחים שתעיף לאליאב את המסכה מהפרצוף בחצי אפצ'י, המשיכה להשתרך אחריו גם אחרי שצפתה בווידיאו שחשף את שקריו, והרביצה סשן קינות קולני כשנלקח ממנה. איך זה קרה?
זה קרה כי על הפאסיב-אגרסיב קשה לכעוס. בכל פעם שהוא פוגע הוא תמיד דואג לשתול בך גרעין של אשמה, כך שתמיד תרגישי שאת חייבת לו משהו. גרעין אשמה שיילך ויצמח ויבשיל לקראת המכה הבאה. אחרי כל מה שאליאב עשה ואמר לדנית, הוא לוקח אותה לחדר השירות, מלטף לה את השיער בדרך שאי אפשר לפרש כבלתי רומנטית, אומר לה שהוא אוהב אותה בדרך שאי אפשר לפרש כבלתי רומנטית, מבטיח שהוא לא יכול בלעדיה בדרך שאי אפשר לפרש כבלתי רומנטית. אחר כך הוא יאשים אותה שהיא שוגה בפנטזיות. הגבר הפאסיב אגרסיבי דואג שתמיד תישארי אשמה, כך שלא משנה כמה תשנאי אותו, תמיד יהיה בך משהו שישנא את עצמך קצת יותר. וכשתשנאי את עצמך מספיק, הוא יבוא שוב, וילטף לך את השיער. ילטף וישקר.
השהייה של אליאב בבית האח הייתה קצת יותר מאתגרת מהשהייה אי-אז של סער שיינפיין, שממש היה גוש חצץ עם מדבקות של עיניים זזות. כי באליאב הייתה טיפה של מודעות עצמית. ולא משנה אם המודעות הזאת שימשה אותו למניפולציות או לתיקון עצמי, העיקר שהוא הבין את התהליך שהוא עצמו עובר בתכנית, ואף דיבר עליו בחדר האח בפרק האחרון: תהליך של דוש מצוי שלראשונה בחייו, נתקע בבית אחד עם הקורבנות שלו. בדרך כלל הדוש מפתח עיוורון רגשי, פוגע ובורח, דופק וזורק, מחרבש לבחורה איזה שקר משומן וממשיך הלאה בלי לחשוב. פתאום אליאב נכלא בבית אחד עם הבחורה שהוא ניסה למרוח אתמול ועם הבחורה שהוא מנסה למרוח היום, ולראשונה הוא נאלץ להתמודד עם הג'יפה שהוא משאיר אחריו. פתאום הוא כבר הוא לא יכול לקשקש למישהי שהיא חשובה לו והוא אוהב אותה ודקה אחרי זה להיעלם, כי היא עדיין שם, ודורשת את האהבה שהבטיח לה. פתאום השקרים נחשפים.
אבל מה מתוך כל זה ראו והבינו אותן ילדות שהריעו לאליאב ברחבת האולפן? הצופות הצעירות שנכחו בחשיפת השקרים, ראו את תרגילי התמרון, וכמו דנית ונופר - לא ראו כלום. ראו רק בחור חתיך (נגיד) שמדבר איתך נורא בסמכותיות, אז הוא בטח מבין על מה הוא מדבר; ומשתיק אותך כל הזמן, אז הוא בטח נורא חכם וקולי; ואף פעם לא נותן לך להרגיש טוב עם עצמך, אז זה בטח מגיע לך. מישהו שאפשר לרוץ אחריו בבכי ולזעוק "סליחה מאמוש אני לא אדבר יותר עם אימא שלי אם זה מכעיס אותך, עכשיו רק תגיד לי איזו חולצה מותר לי ללבוש ואני אעשה לך מסאז'". מישהו גבר-גבר כזה. שלא ירים עלייך יד בחיים - כי הוא ידאג שאת כבר תעשי את זה לעצמך.