The Gaslight Anthem - Get Hurt / 1000 Years / Dark Places
הגאסלייט אנת'ם היא להקה יקרה ללבי. כל מי שעוקב בשנים האחרונות אחרי הבלוג הזה יודע זאת. יש כאלה שלא מבינים את זה, הרי מדובר בסופו של דבר בלהקת רוקנרול כחולת צווארון מניו ג'רזי, שעושה מוזיקת גיטרות סנטימנטלית ולא מתוחכמת, ושלא יכולה - למרות שתאמינו לי שהיא מנסה - להתכחש להשפעתו המסיבית של ברוס ספרינגסטין. ומילא זה, בריאן פאלון, הלב של הרביעייה בעלת שורשי הPאנק שקצת נעקרו לטובת לב כל-אמריקאי, סיפר בעבר על אהבה גדולה גם לפרל ג'אם (בושה) וגם לקאונטינג קרואוז (בושה בריבוע). אלא שבדיוק כאן נעוצה התשובה: אדי ודר הוא מודל רוקנרול מצוין, ואדם דוריץ, על אף דמותו הביזארית, הוא משורר לא מספיק מוערך במקומותינו, והאלבום הראשון של הקרואוז, "August and Everything After", שיצא ב-1993, הוא אלבום נפלא, וארור "מיסטר ג'ונס" וקללתו יוצרת הסטיגמות. זה לא "קול" לאהוב את פרל ג'אם, זה אנטי-קול לאהוב את הקאונטינג קרואוז, ויש מי שיספרו לכם בלהט מטרחן למה זה לא מתאים לאהוב את הגאסלייט אנת'ם, ומה זה אומר עליכם.
אבל זה לא באמת משנה, נכון? בעבר פאלון כבר שר באחד משיריו: "The cool is dead, baby go on and sleep", והוא צודק. קול זה המשעמם החדש. הגאסלייט אנת'ם היא להקה שנמצאת כבר שנים, מאז שנוסדה ב-2006, בקו עלייה מתמיד, צוברת כוח ומעריצים, משתכללת בביצוע. אמנם האלבום הקודם שלה, "Handwritten", היה חלש, מופק מדי ומזיע ממאמץ להפוך את הרביעייה להצלחת מיינסטרים, אבל עכשיו מגיע אלבום מספר 5, "Get Hurt", והוא מחזיר אותם לעניינים. גם הוא קצת מתאמץ מדי, גם הוא מעט מופק מדי, אבל בטבלה הפנימית של אלבומי הלהקה, הוא מתבסס במקום השני מאחורי "The '59 Sound". הביקורת הכי גדולה על הלהקה תמיד היתה הדריכה שלה במקום, העובדה שהיא מייצרת שוב ושוב - פחות או יותר - את אותו אלבום, לא מתפתחת, לא מנסה למתוח את הגבולות שלה ולנסות דברים חדשים. אף פעם לא הבנתי את הביקורת הזאת, לא רק בהקשר של הגאסליית אנת'ם, אבל נדמה שפאלון לקח אותה ללב, והפעם ניסה ללכת קצת יותר רחוק, ובעיקר יותר כבד, אבל חוץ מהאקלקטיות הסגנונית הלא אופיינית, זה לא באמת עשה הבדל, ועדיף כך. אם זה לא שבור וכו'. אפרופו שבור, פאלון נפרד מאשתו אחרי 10 שנות נישואין, וכל הכאב הזה חלחל לכתיבה שלו. אני גם לוקח סיכון ומנחש שפאלון הקשיב לא מעט בתקופה הזאת לאלבום האחרון של הנשיונל, וגם רוחו המיוסרת של מאט ברנינגר קפצה לבקר ב-"Get Hurt". לא שאני משווה, אסור כמובן.
יש רגעים שפאלון דוחף יותר מדי בגזרת השירה. והוא חוזר - כרגיל - על אותם מילים ומשפטים ומוטיבים שמלווים את העבודה שלו כבר שנים, רק בוואריאציות שונות. אבל אני יודע שאם הייתי יכול עכשיו לקנות מכונית חבוטה ולנסוע מחוף לחוף, זה היה אחד מהדיסקים המובילים שהיו מרכיבים את הפסקול של המסע הזה. כי הגאסליית אנת'ם עושים רוקנרול אמריקאי קלאסי, גרסת 2014, ועושים את זה כמעט מושלם. כלום לא שמח, הכל כרגיל. רגיל זה טוב.
J Mascis - Me Again / Stumble
עוד חבר במסדר האפל הוא ג'יי מאסקיס, שמצטרף לשבוע רוקנרול די נדיר עם אלבום הסולו היפהפה שלו "Tied to a Star". מהאזנה להאזנה זה ברור שהאלבום העדין הזה (בהשוואה לדיינאזור ג'וניור כמובן) והאקוסטי ברובו הוא מרחיב לב ומרומם נפש וידבר חזק מאד בסיכומי השנה. את הדואט עם קאט פאוור כבר שמעתם כאן, הנה עוד פנינים. תגידו איזה שיר מזכיר לכם בקטנה השני.
Cymbals Eat Guitars Warning
זה באמת חתיכת שבוע, והאלבום החדש והשלישי של הלהקה מסטטן איילנד, "LOSE", הוא אלבום אינטנסיבי, מלודי ומאד אינטליגנטי ששואב בהצלחה יתרה גם מג'פנדרוידס, גם מטיטוס אנדרוניקוס וגם מאט דה דרייב אין. הוא נפתח עם "Jackson" ההמנוני שכבר כיכב כאן, וממשיך עם השיר המדהים הזה.
Mark Lanegan Band - Sad Lover
עם כל הכבוד, כל העגמומיקואים שלעיל לעולם לא יוכל לתהומות הנפש של מארק לאנגן, שהוציא עכשיו אי.פי חדש ולא בלתי מושך בשם "No Bells on Sunday". הוא כולל חמישה שירים, שבחלקם ממשיך לאנגן להשתעשע עם חיבתו לאלקטרוניקה, אבל לא רק. הנה הסינגל שיצא ממנו, מהחומרים היותר מרימים של האיש בשנים האחרונות, וגם לינק האזנה לאי.פי כולו.
Merchandise - Green Lady
גם האלבום החדש והמדובר של מרצ'נדייז, ""After The End, יצא השבוע, הראשון של ההרכב מפלורידה בלייבל המשובח 4AD. הסולן שלו, קרסון קוקס, קורא לו "אלבום פופ מופרע". הסינגל השני מתוכו הוא לא באמת מופרע, אבל הוא בהחלט יפה, על כל האייטיזיות המוריסית/איאן קרטיסית שלו. אתם הולכים לשמוע הרבה על האלבום הזה.
Ryan Adams My Wrecking Ball
גם ריאן אדאמס תמיד רצה קצת להיות ספרינגסטין. הוא ממשיך לטפח את הרצון הזה בשיר יפה נוסף שיוצא מאלבומו החדש, שיראה אור יום בספטמבר.
Happyness - You Come To Kill Me?!
כשפייבמנט פוגשים את ash פוגשים את ג'יזס אנד מרי צ'יין = השיר החדש של השלישיה הלונדונית הנאה הזאת.
I Love You But Ive Chosen Darkness Faust
איזה שם אדיר ללהקה, ואיזה סינגל אדיר (וקצת אר.אי.אם מעורבבים עם קוווינז אוף דה סטון אייג') ראשון מתוך האלבום החדש של הטקסנים הגותים, "Dust", שייצא באוקטובר.
Bass Drum Of Death - Left For Dead
קצת גאראג' סקסי בחסות הצמד ממיסיסיפי, שיוציא אלבום חדש בשם "Rip It" באוקטובר.
The Afghan Whigs Every Little Thing She Does Is Magic
מרגש הקאבר הזה של גרג דולי ושות', שלוקחים את הקלאסיקה של הפוליס והופכים אותה למשהו שלהם.
פצצה מהעבר
וידוי: אף פעם לא הייתי ממעריציו הפנאטיים של ג'ף באקלי. חיבבתי, הוקרתי, כיבדתי, לא טסתי. אבל אני לא זוכר מקרה דומה בהיסטוריה של אמן שהוציא אלבום אחד בלבד, מת, וזכה למעמד כה מיתי. האלבום הזה, "Grace" המצוין כמובן, חוגג השבוע יומולדת 20, ואי אפשר להמעיט בעומק השפעתו. מסות של פרשנות וניתוחים כבר נכתבו על האלבום הזה, הנה שני השירים שאני הכי אוהב מתוכו.