הסרט "שש פעמים" שנכתב בהשראת אירועים אמיתיים, מתאר כמה שבועות בחייהם של קבוצת מתבגרים בני 17 בהרצליה. אל החבורה הסגורה מתפרצת גילי, שהרגע עברה לבית הספר שלהם, ומנסה לתפוס את מקומה בכל דרך אפשרית. דרך גילי אנחנו מתוודעים אל המעמדות, הערכים ויחסי הכוח שמרכיבים את חווית ההתבגרות הישראלית ב-2012, המתועדים בריאליזם מטלטל וחסר רחמים.
הסרט זכה להצלחה גדולה (והגיע אפילו עד לכנסת ישראל!) ועכשיו הוא מגיע גם אל "ימי תרבות" 2014, מיזם אירועי התרבות של מפעל הפיס בשיתוף משרד התרבות והספורט ופורום מוסדות תרבות ואמנות. במהלך "ימי תרבות" ייפתחו עשרות מוסדות וגופי תרבות את שעריהם לקהל הרחב בעשרות יישובים ברחבי הארץ ויציגו ממיטב הצגות התיאטרון, מופעי המחול, מופעים מוזיקליים, סרטים, תערוכות במוזיאונים ועוד, והכל במחיר כניסה סמלי של עד 20 שקלים, ובדרום - ללא תשלום.
הסרט "שש פעמים" יוקרן ב-9 בספטמבר בסינמטק תל אביב במחיר של עשרה שקלים בלבד בשעה 21:00. הסרט, שבוים על-ידי יונתן גורפינקל, יוקרן במעמד התסריטאית רונה סגל, שלקראת ההקרנה כתבה לוואלה! תרבות על שישה שירים המופיעים בסרט, והמשמעות מאחורי הבחירה בהם. קריאה מהנה.
***
בסרט שש פעמים אין מוזיקה מולחנת. מכיוון שכך, עיקר העבודה על הפסקול היתה להבין מה הדמויות שלנו ירצו לשמוע, מתי, ולא פחות חשוב - איך לעזאזל משיגים את הזכויות. למזלנו היה לסרט מפיק פוסט מדהים, דורון סולימן, שעשה את הבלתי אפשרי והשיג כמעט כל מה שרצינו. אז הנה שש דוגמאות:
דודו אהרון- הכל זה מלמעלה
אם אני לא טועה, בהתחלה היה ניסיון של ההפקה לקבל שיר של אייל גולן. אנחנו מדברים על שנת 2012, כן? הרבה לפני שגולן ואביו החליטו להדק את הקשר ביניהם בעזרת מין עם קטינות. אני לא זוכרת למה זה לא הסתדר, אבל מזל שכך. דודו אהרון התגלה כאיש ממש נחמד ומפרגן ששמח להיות חלק מסרט קולנוע ישראלי, והשיר שלו התאים בול.
פתיח "ארץ נהדרת"
לכאורה בדיחה פרטית. אחרי הכל יונתן, הבמאי של "שש פעמים", היה גם הבמאי של העונות הראשונות של "ארץ נהדרת". אבל תכל'ס אין עוד פתיח מוזיקלי כל כך מזוהה, שמיד זורק אותך לארוחת שישי, לערוץ 2, למיינסטרים של גוש דן. היינו חייבים את זה בסרט, ולא קטע אירוני. תודה למולי שגב שהסכים.
"חולה עליי" של עידו בי צוקי והאולטראס
לשיר הזה יש 3 וחצי מיליון צפיות ביוטיוב וזה אפילו לא קליפ. סתם אודיו. הפזמון שלו הולך ככה: "לא מכיר אותה, אבל היא מכירה אותי (רק במיטה), נה נה נה נה נה. לא אוהב אותה, אבל היא מאוהבת בי (כשהיא שותה), נה נה נה נה נה". מאסטרפיס, אה? מעניין מה היא חושבת עליהם כשהיא לא שיכורה.
בורגור - רמיקס לאונילי
הסצנה בשירותים של המועדון היתה קשה לבימוי. לילה, מאוחר, הרבה שחקנים, הרבה לחץ. מעמסה רגשית לכולם. כשיונתן סיים את הצילומים של היום הזה אני זוכרת שהוא אמר בפרצוף נפול "אין לי את זה".
גם בעריכה יונתן המשיך להגיד שאין לו, ואפילו בהשלמות עוד לא היה לו. אבל אז הגיע הרמיקס של בורגור לאונילי. רק הסליז המקצועי של בורגור לקח את הסצנה הזו ליקום המנותק שבו היא מתקיימת. מאז אנחנו מכנים את הסצנה הזו "הסצנה שבורגור ביים".
ריהאנה - We Found Love
השיר הזה כמובן לא בסרט. יונתן והעורך אריק ליבוביץ שמו אותו בתור סאונד לדוגמה בשלב העריכה, וכבר נורא אהבנו אותו שם. ממש התקשנו לדמיין איך משהו יחליף אותו. אפילו כתבנו מכתב לחברת התקליטים של ריהאנה, שזה משהו ממש מפגר לעשות, כי יש יותר סיכוי ללהק את ריהאנה לסרט ישראלי מאשר להשיג זכויות לשירים שלה. אבל עשינו הרבה דברים מפגרים באותה תקופה, וזה בטח לא היה המפגר שבהם. בכל אופן, השיר לא מופיע בסרט, אבל בשבילנו הוא כבר חלק אינטגרלי ממנו.
A girl like me - קאבר של נינט
במובן מסוים יש בשיר הזה את כל מה שאין בסרט. עוצמה נשית לא מתנצלת. חכמת חיים. קבלה עצמית. האמת, בהתחלה לא אהבתי את הרעיון של הקאבר הזה. לא רציתי לעשות שום סוג של גלוריפיקציה למה שרואים בסרט וחששתי שלשם זה ילך. אבל יונתן התעקש, וטוב שכך. הביצוע של נינט מושלם, ובאמת יש בשיר הזה זריקת כוח, איזו רמיזה לכך שהעולם של הסרט הוא לא העולם היחיד האפשרי. מי שיוצא מהסרט יודע כמה זה נחוץ. אולי לא כולם מרגישים כמוני, אבל אני בכל אופן שמחה שיונתן לא הקשיב לי.