Karen O "Crush Songs"
"האהבה היא רכה, האהבה היא כלבה מזוינת", וקארן או לא תיתן ללב שלכם לזלוג למקום שיש בו תקווה. היא תפיל אתכם לביבים ותגיד את מה שרציתם לשכוח כבר שנים, שהאהבה היא כלבה מזוינת. לא תהיה לזה מעטפת יפה וגם לא תזכו לטפיחה של חיזוק. הפוך בדיוק; קארן תשיב את תוקפם של הרגעים הארורים, כשהחיבה העזה השאירה רק גרסת שבר כלי של מי שאולי, פעם מזמן, הייתם. בדיוק בגלל זה "Crush Songs" לא עבר טיפול יסודי, או בכלל. אלבום הסולו הראשון של סולנית ה-יה יה יה'ז סדוק ובנוי מחלקי שירים, רבעי מחשבות, רגשות שנוצרו כדי להתפוגג, התרוממות שהרחיקה לכת, אשליות ורעשי לב. השירים באים מהר מדי וכמו הבזקים, חלקם נשמע כאילו הוקלט בזמן שנכתב ובוצע, וחלק אחר מתוך חלום. אין רעיון, בסיס או קרקע ואפשר לדמיין כל דבר; שההקלטה תיעצר באקורד שאף פעם לא קיבל את תפקיד הסיום, שמישהו אקראי יצטרף בליווי ושהפזמון לעולם לא יגיע. בדיוק כמו שכל מה שאי פעם רציתם לעולם לא יגיע.
שירי ההתאהבות של קארן נכתבו החל מגיל 27 במשך כמה שנים - בלי לדעת מה יעלה בגורלם - אבל היום, הרבה זמן אחרי, עם יה יה יה'ז וכמעט אוסקר ביד, הבחירה להוציא אותם מרוטים, צנועים וללא מגע הקסמים של מפיק כזה או אחר, מתקבלת כהחלטה מודעת באופן קיצוני. "Crush Songs" הוא הסמים והאלכוהול של הפראיים חסרי המזל שנפלו למשהו שאין לו סיכוי ובדרך ירקו על שלטי האזהרה. הוא לא יביא לסיפוק, מכיוון שאין בו אף יצירה שלמה, הוא לא יעזור בשחרור האגרסיות ולא תצליחו להתנחם בו. הוא פוגע ונעלם, כמו ירייה בלילה. הבוסריות של ההקלטות עושה את העבודה במרבית הזמן, אך ברגעים בהם נתקלים בשירים כמו "Visits", "Rapt", ו-"Body" צפים געגועים עזים לכלים החשמליים ולהמנוני הפאנק, לאיפוק שמופר בצורה כל כך מדויקת דרך גרונה האינסופי של או, שיכולה אם רק תתנו, לסחוט מכם את הכאב החוצה ובראבק.
קשה לקבוע אם יצאנו מחוסרי מזל מהסיפור הזה, או דווקא מפוצצים בו. הרי אותן הקלטות יכלו להישאר נעולות במקומן, מבלי שאף אדם יידע על הקיום שלהן אז שירים יפים כמו "NYC Baby", ו-"Day Go By" לא היו נחשפים. מהצד האחר, ישנו התרחיש האידאלי ובו ה-יה יה יה'ז משחררים את השירים עם הפוטנציאל לכיסוח החיים, ובמקביל מפנקים עם B-Side של כל השאר. כל אלו שכדאי לשמור לעת הצורך בלבד.
בונוס: לפני כמה ימים קארן או ביצעה את "Crush Songs" במופע סודי ואינטימי במלון מקיטריק, ואדם אחד בקהל תיעד אותה בביצוע השיר "Hideaway" מהפסקול ל"ארץ יצורי הפרא" של ספייק ג'ונז.
Totemo "Host"
כשנתקלתי בה לראשונה בבמה חדשה, לא הבנתי לאן זה הולך. רותם אור תמיד היתה בעיני נערת פלא דחוסת כישרון, שלא יודעת באיזה קצב למשוך בחוטים. ב-"Hard Magic", אלבום הבכורה השלם שיצא ב-2012, זה עבד כמעט עד הסוף. עכשיו היא משחררת את השיר "Host", מתוך האי פי "Heavy as My Dreams" שעתיד לצאת בנובמבר. ברור מאוד שהנערה המגששת מבמה חדשה עברה פאזה. יחד עם כל העולם זה כנראה היה חייב לקרות. ועל אף שיש בי געגועים עמוקים לקולות השבורים שנוצרו עם מיתר וחצי בחדר השינה, ההפקה המוקפדת מקפיצה את רותם כלומר את Totemo למקומות בהם יותר קל לזוז וליצור. יש הרבה מאוד יופי בסינגל הזה, והוא קשור באופן ישיר להפקתו המוזיקלית הייחודית של רועי אביטל (גרדן סיטי מובמנט). קל לזהות את מגע ידו, אך אין להסיר אחריות מרותם, שעבדה קשה ולא לחינם. אם במחיר הבוסריות נקבל עוד כאלו - נובמבר יהיה בהיר הרבה יותר משנדמה ובניגוד לכל התחזיות.
The Radio Dept. Death To Fascism
רדיו דיפרטמנט היתה אחת הלהקות האהובות עליי במשך תקופה ארוכה. הדממה שהובילו חבריה בארבע השנים האחרונות הביאה לדעיכה, אך גם טיפחה ציפייה גדולה. השבוע יצא סינגל ראשון בשם "Death to Fascism", שמגיע רגע לפני הבחירות לרשויות המקומיות בשבדיה ונושא איתו, כמשתמע מהשם, משקל פוליטי כבד. הוא חוזר על הפתגם "Smrt fašizmu, sloboda narodu!", שמשמעותו: "מוות לפשיזם, חופש לעם!". זו לא מחלקת הרדיו שלי והטראק הזה עמוס בזרות. נותר רק לשאוף לעתיד שוגייזי (ולא אלקטרוני, במקרה הזה) וחופש לעם, כן.