שש שנים אחרי הביקור הראשון, ליידי גאגא הגיעה לארץ והשאירה אותנו ספיצ'לס. גאגא היא הנשיקה שהיינו צריכים לקבל אחרי הסטירה שהגיעה עם הקיץ האחרון. אחרי מטחי טילים בלתי פוסקים, אזעקות שקרעו את האוויר יומם וליל, סיפורים קורעי לב על חיילים ואזרחים שנהרגו, וביטולים של אירועי תרבות והופעות מחו"ל אחרי כל אלה הגיעה הגאגא.
ההופעה הערב (שבת) התקיימה בפארק הירקון מול 23 אלף מעריצים, מספר שהיה גדול הרבה יותר לולא הקיץ המדמם שעבר עלינו. גאגא היתה לא פחות ממושלמת. דמיינו שאתם בחתונה והדי ג'יי זורק עליכם בובות פרווה, בלונים, סטיק לייטים וגלונים של קונפטי. הדי ג'יי הערב הייתה ליידי גאגא, שנתנה את כל כולה לקהל הישראלי וביצעה שלל להיטים שנעו בין בלדות פסנתר (בהן היא מצטיינת במיוחד) לדאנס עשוי היטב.
המופע נפתח בשיר "ARTPOP". הזמרת עלתה לבמה כשהיא נישאת על כתפיו של אחד הרקדנים וצעקה בעברית צחה "תל אביב, אני אוהבת אתכם". התפאורה והתלבושות היו לא פחות ממרהיבות, וגאגא ירדה מהבמה כמעט אחרי כל שיר כדי להחליף בגדים ופאה. פעם היא תמנון עצום, פעם מלכת סאדו עם שיער ירוק ואז נסיכת קרח עם שיער לבן שמלטף את הרצפה מאחוריה. שרשרת הלהיטים נקטעה כאשר לבמה עלה הזמר הותיק טוני בנט. השניים שרו את השיר "I Can't Give You Anything But Love", מתוך אלבום הג'אז המשותף שלהם "Cheek To Cheek".
הליידי ויתרה על הדיסטנס שמאפיין לפעמים אמנים בינלאומיים שמגיעים להופיע בארץ, ולא הפסיקה לדבר עם הקהל. המשפט "תל אביב, אני אוהבת אתכם" נשמע יותר מפעם אחת, ובין שיר לשיר היא חיזקה את הקהל במסרים אותם היא נוהגת להעביר בשיריה: שוויון, קבלת העצמי, האחר ומכשולים בהם אנו נתקלים בתור בני אדם. אם עד עכשיו חשבתי שניתן להתווכח על אמינותה של הגברת, הערב נאלצתי לאכול את הכובע: הקהל היה מגוון מאוד, אך רובו היה מורכב מבני נוער שאולי נמצאים בשוליים בימים רגילים, אך הערב הם זרחו: הגורו שלהם הגיעה לעיר. אם היא עוזרת לבחורה אחת לאהוב את עצמה יותר, הרי שהיא עשתה את שלה.
גאגא היא ללא ספק הפרפורמרית הטובה ביותר שדרכה כאן בשנים האחרונות. לא כי ההפקה הייתה מושלמת (והיא אכן הייתה כזאת), אלא כי היא אמינה. בין תותחי הקונפטי, הפאות והתלבושות הססגוניות, מסתתרת זמרת מוכשרת מאוד שאוהבת את מה שהיא עושה ומאמינה במוזיקה שלה עד עמקי נשמתה. אם היא מאמינה, אנחנו בטח ובטח נאמין. בשלב מסויים סיפרה כי היא מביעה כאב דרך פירוטכניקה, תלבושות ומוזיקה, אבל היא בן אדם אמיתי. מיד לאחר מכן הורידה את הפאה הצבעונית שחבשה על ראשה. כשעומדת מולך בחורה צעירה שנמצאת על פסגת העולם ומדברת על כאב ועל מכשולים, שמודה שהיא מסתתרת מתחת לאינסוף מסכות כדי להעלים את הכאב הזה ואז משתוללת על הבמה כמו ילדה קטנה, שרה עד עילפון ובוכה כשהכל נגמר, כנראה שיש בה מעבר. הרבה הרבה מעבר.
מדשאות פארק הירקון ידעו לארח בעבר הופעות עם קהל גדול פי שניים מזה שהגיע לצפות באחת מכוכבות הפופ הגדולות ביותר של ימינו. עם זאת, ועל אף שהנוכחות הייתה יחסית דלילה, גאגא לא הפסיקה לעשות אהבה עם הקהל שהגיע לצפות בה. לפעמים סליזית, לפעמים קשה ולפעמים רכה ומלטפת. המונולוגים עם הקהל היוו ניגוד מוחלט לכל הצבעוני, התוסס והסינתטי שכיסה את הבמה. נראה שגאגא, שטורחת להסתיר עצמה תחת שכבות של איפור וביגוד לא קונבנציונלי, מדברת מהלב. זה בדיוק מה שיה חסר לנו כאן אחרי הקיץ הארור: אמנים עם לב.