האיש שיקים את בטהובן לתחייה – השנה של שוקי וייס

"אני מעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה", אומר שוקי וייס כשהוא מתבקש לחשוב על השנה שעברה ועל החיים התרבותיים שנעצרו בקיץ הדמים האחרון. "הגעתי לאחד השיאים בקריירה של למעלה מ-40 שנה - להביא את הרולינג סטונס לארץ. זו היתה חוויה גדולה מהחיים. מבין חמישים אלף אנשים, הייתי המרוצה מכולם. זו היתה שנה של קיום הבטחות, כמו לעשות את פסטיבל רוקנרולר, שהיה כיף מושלם". וייס משוחח ממשרדו ומסכם "אני מאושר עם מה שיש לי ועם מה שהצלחתי לעשות. את מה שלא הצליח אני מסמן וממשיך לרוץ הלאה. בדרך כלל אלו האמן ואני – שנינו רוצים את אותו הדבר. בקיץ האחרון היה צד שלישי - הפעם חמאס לא רצה. אבל זה חלק מהווית החיים בארץ, עברנו את זה בעבר וזה אכזרי. עמיתיי בחו"ל אומרים לי כבר הרבה שנים שאנחנו לא עוסקים באותו מקצוע, למרות שמדובר באותו טייטל. לדברים פה יש כיוונים משלהם, ולמרות הכל – הם ימשיכו לקרות. אני הרי לא יודע לעשות שם דבר אחר".

התקופה העמוסה ביותר בשנת עבודה של וייס מתחילה עכשיו, מה שגרם לו לבחור להצטלם במשרדו. "כאן אני מבלה הכי הרבה זמן", הוא אומר, "המשרד נותן לי השראה ואת העומסים אני מנסה לחלק על פני השנה. עכשיו זה זמן שכולו מוקדש לעבודה. בקיץ, כשנפתחת עונת המופעים, יש פחות לחץ. העבודה האמתית והקשה נעשית עכשיו". שותפיו לעבודה, שבדרך כלל עובדים במרץ מאחורי הקלעים, הם גם אלו שבהרבה מן המקרים מצליחים להביס את המפיק הגדול בוויכוחים ודיונים לגבי תכניות עתידיות. "יש במשרד צוות מאוד מקצועי שהתגבש בשנים האחרונות. אני אמנם חברה של איש אחד, אבל תמיד אומר 'אנחנו'. זו משפחה גדולה מאוד, מסורה למטרה, אוהבי מוזיקה אמיתיים. אבל את יודעת, בסופו של דבר בלילה אני בוכה רק לאשתי".

סביר להניח שבדומה לשנה שעברה, ואולי הפעם (אינשאללה) ללא ביטולים, גם שנת 2015 תביא איתה בשורות טובות. "אני עדיין חושב שמוזיקה היא כמו יין טוב", מסביר וייס על התכניות לשנה החדשה, "ואם בטהובן היה חי, הייתי גאה להפיק את האירוע. כשבאים הצעירים – אף אחד לא מכיר אותם, וכשבאים הוותיקים – כולם מתלוננים על חוסר רלוונטיות. מבחינתי להביא אמן בכיר עם רקורד עשיר בתרומתו למוזיקה, זה ניצחון. לא אפרוס בפנייך את התכנית העתידית שלי – אשאיר אותה לביצוע. ככה יהיה לנו על מה לדבר גם בהמשך".

צילומים: ראובן קסטרו
הפקה: חגית ברק