?אני עדיין מתרגלת לעובדה שאני הולכת להקריא לכם עכשיו בקול רם?. כך פותחת לינה דנהאם את הראשון בסדרה של ערבי קריאה המלווים את יציאת ספרה הראשון. ?זה מחזיר אותי לפחדים שהיו לי בכיתה ח??, היא משתפת, ובתגובה, קהל של 3,000 אנשים פורץ בצחוק ומריע לה.
ההתלהבות שקידמה את לינה דנהאם היא כזו השמורה בדרך כלל לכוכבי רוק, ולא ליוצרות צעירות המקדמות את ספר הביכורים שלהן. דנהאם פרצה בתור קולנוענית והתפרסמה כיוצרת וכוכבת הסדרה המוערכת ?בנות?, וקיבצה סביבה בסיס מעריצים נלהב ונאמן. הקהל הזה, הוא שהשיג לה את המקדמה חסרת התקדים, בסך 3.7 מיליון דולר, שקיבלה מהוצאת הספרים ?רנדום האוס? עבור ספרה הראשון, כשהיתה בת 26 בלבד. גבות הורמו, חצי ביקורת נשלחו, אבל ערב השקת הספר (שייצא ב- 30 בספטמבר), נדמה שדנהאם מתעתדת, גם הפעם, להשתיק את כל המקטרגים.
לא רק המקדמה השערורייתית, גם מסע הקידום לספר, ששמו Not That Kind of Girl: A Young Woman Tells You What She's "Learned", לווה בקיתונות של ביקורת. בניגוד לכל שאר הסופרים, שנודדים בין חנויות ספרים ברחבי היבשת, מקריאים מספריהם וחותמים למעריצים שמחכים בסבלנות בתור, דנהאם החליטה לסגור אולמות. סיבוב ההופעות הזה, שכל הכרטיסים אליו אזלו במהירות, כולל גם שיחות של דנהאם עם כמה מהדמויות המשפיעות בחייה ובתרבות כיום, כמו הבמאית מירנדה ג?וליי, הקומיקאית איימי שומר והסופרת זיידי סמית?, ומופע פותח של אמן או אמנית מקומיים, שאותרו באמצעות מודעה אינטרנטית שפרסמה. כדי להכביד עוד יותר על התכניה, מקדמת דנהאם בנוסף לספר גם כמה מהאג?נדות הקרובות לליבה, כמו אלו של העמותה Planned Parenthood, המעניקה סיוע רפואי ונפשי לנשים. גם מעריצי דנהאם האדוקים ביותר עלולים להירתע מהעומס, אבל אם לשפוט לפי המפגש שנערך בסוף השבוע בטורונטו, אין להם ממה. דנהאם עומדת פעם נוספת בגבורה מול עדת המפקפקים ומוכיחה שוב שגם אם היא לא ?קולו של הדור?, היא מעל לכל ספק אחת היוצרות המעניינות ביותר שפועלות בו כיום.
הספתח הקנדי לסדרת המפגשים החל בקריאה של ?שלום אמא, שלום אבא? פרק מתוך הספר המגולל את חוויותיה של דנהאם כילדה במחנה קיץ. הכתיבה שלה קולחת, כמו גם הקריאה הפומבית, ולמרות התגלמות כל הפחדים מכיתה ח?, היא ממלאת את האודיטוריום בקולה. האנקדוטות מהימים בהם חלקה בקתה עם ?בנות לבנות השונות ממני רק במעט?, נשמעות מוכרות, למרות שהקהל שומע אותן רק בפעם הראשונה. זו תוצאה של תחושת הקרבה שמייצרת דנהאם בינה ובין הקהל, כמו גם בין צופי ?בנות? ובין האנה, בת דמותה: כך היה נראה בוודאי פלאשבק מתוך ?בנות?, אם אחד כזה היה מתרחש במחנה קיץ. הפרק הזו מצטרף לפרק נוסף שפורסם החודש ב?ניו יורקר?, וביחד עם ביקורות מוקדמות חיוביות, נראה שאותו בסיס אוהדים יישאר נאמן לדנהאם גם הפעם, ויגיב לספר בהתאם. דנהאם מסיימת את קריאתה ומגשימה את ייעודו של האירוע בכך שהיא משאירה את הנוכחים עם טעם של עוד. הם, מצידם, כבר יודעים שירכשו את הספר, ועכשיו הם מוכנים לרגע לשמו באמת התכנסנו שיחה עם לינה דנהאם.
מי שנבחר לנהל את השיחה הוא איש הרדיו ז?יאן גומשי, מראיין מוערך מאוד בקנדה, אך בחירה תמוהה נוכח העובדה שהשיחות בהמשך הסדרה מנוהלות כולן בידי נשים. השיחה כולה, כמצופה, היא התגלמות רעיון ?האישי הוא הפוליטי?. לדנהאם מעולם לא היתה בעיה לדבר בפתיחות, וגם כשהיא נאלצת להדוף ביקורות או לענות על שאלות שנשאלה כבר אינספור פעמים, היא עושה זאת בכנות שקשה מאוד לעמוד בפניה. זו בדיוק הסיבה שאנחנו מאמינים לה כשהיא אומרת שהיא מפחדת להקריא מתוך ספר שהיא קיבלה מיליוני דולרים בשביל לכתוב. ?לשתף זו לא בחירה, זה צורך?, היא מסבירה את מה שיכול להתפרש כמנוע היצירתי שלה, ומוסיפה שנשים, לדעתה, מואשמות בשיתוף-יתר לעתים קרובות יותר מגברים. ?אני לא מנסה לטפוח לעצמי על השכם, אלא מסבירה את מה שקיבלתי מנשים אחרות אם את משתפת, את עוזרת בזה גם לאחרים?.
דנהאם ממשיכה ומספרת על ?יומן האוכל?, אחד הפרקים בספר וכזה שרבים עלולים באמת לתפוס כ?שיתוף-יתר?. לקראת צילומי ?בנות? מצאה את עצמה מתרוצצות בין פגישות בהוליווד, ונחשפת לסטנדרט הרזון הבלתי אפשרי של עיר הסרטים. ?הייתי מסתכלת על מישהי מאחור וחושבת שזו ילדה בת 14, עד שהיא הסתובבה וראיתי מולי אישה בת 75?, היא מתבדחת בעצב. לאחר שנתבקשה לרדת במשקל, החלה דנהאם לתעד באובססיביות כל דבר שנכנס לפיה. ?נס שזה לא נגמר בהתאבדות?, היא אומרת בדיעבד, ?כתובים שם דברים כמו ?אכלתי רבע שקד, אבל ירקתי אותו??. מה שהיה בעיקר מביך בשבילה בניהול היומן הזה, היה ערעור התפיסה העצמית שלה כמי שבטוחה ברעיון לפיו קיים יותר ממודל אחד לנשיות. ?ועדיין?, היא מהרהרת, ?הייתי הבחורה שסופרת שקדים?.
גם כשהיא מדברת על נושאים כאובים, כמו התמודדות עם הפרעת הטורדנות הכפייתית ממנה היא סובלת, ואותה הציגה ב?בנות?, הטון הקליל וההומוריסטי לא נעדר מהשיחה. כך גם כשהיא מספרת על נורה אפרון, התסריטאית והסופרת שהפכה לחברה קרובה של דנהאם, והלכה לעולמה לפני כשנתיים. ?מדי פעם צצה איזו בעיה ואני חושבת לעצמי, ?הלוואי ויכולתי להתקשר אליה??, היא נזכרת וקולה מתרכך, ?ברגע ששמעתי שהיא נפטרה, ידעתי שאקדיש לה את הספר?.
רבות מהביקורות שהופנו כלפיה בשנים האחרונות חזרו בצורה כלשהי גם באותו הערב, וגם איתן, כאמור, התמודדה בצורה נוקבת ובו בזמן נוגעת ללב. כשהיא נשאלת בפעם המיליון על היות הסדרה שלה ?לבנה מדי? היא חוזרת ומסבירה ש?בנות? היא סדרה על ארבע בנות ספציפיות, ולא על כל הבנות כולן. אל מול הטענה שהדמויות בסדרה שלה מרוכזות בעצמן וקשה לצופים להזדהות איתן, היא משתדלת שלא לשלוף את קלף המיזוגניה מהר מדי, אבל קשה לטעות, האפלייה המגדרית נמצאת גם שם: ?וולטר וויט הוא סוחר סמים שהורג ילדים. טוני סופראנו מחסל את הקרובים שלו. אלו שניים מהאייקונים הכי אהובים בטלוויזיה?, בעוד האנה, לעומתם ?היתה קצת כלבה לחברות שלה, ואנשים אומרים ?אנחנו לא יכולים לראות את זה יותר??.
לביטוי ?עוד מאותו הדבר? משמעות שלילית בדרך כלל, אבל במקרה הזה היא מתהפכת. הספר של לינה דנהאם כנראה לא יהיה שונה ממה שהתרגלנו לקבל ממנה, וגם מהשיחה עמה עולה הדמות שציפינו שתהיה. זה לא רע, בהכרח, כי לדנהאם יש עוד המון לתת מה?אותו דבר? הזה, והיא עושה את זה במקצועיות ובלבביות, חריפות וחינניות. כמות הביקורות להן היא זוכה היא לחלוטין בלתי פרופורציונלית ביחס להיקף היצירה שלה, אבל זה בדיוק מה שממצב אותה כיוצרת חשובה, כזו שדורכת על יבלות ומשמיעה קול שלא לכולם נעים תמיד לשמוע. מה שעוזר לה להשאר כזו, ובו זמנית להיות אהודה כל כך, היא הכנות שלה. זו שגורמת לקהל של אלפים לשלם בשביל לשמוע אותה מדברת, אבל מחזירה אותה לפחדים מכיתה ח?.
הפרק הראשון מספרה של לינה דנהאם יפורסם בקרוב בוואלה! תרבות