"Stalker"
מה: דרמת פשע חדשה מבית היוצר של קווין וויליאמסון ("צעקה", "דוסון קריק", "The Following") בכיכובם של מגי קיו ("ניקיטה") ודילן מקדרמוט ("הפרקליטים"), המתמקדת בבלשים שתפקידם לטפל במקרים של מטרידנים במסגרת היחידה להערכת איומים במשטרת לוס אנג'לס. מבקרי טלוויזיה ברחבי העולם הזדעזעו מהתוכנית וטענו כי היא מקדמת שנאת נשים.
למה כן: לא ברור מדוע מבקרי הטלוויזיה הזדעזעו. מדובר, לפי פרק הבכורה כמובן, בסדרת פשע נוסחתית נוספת מבית CBS. לא משהו שלא ראינו קודם. מגי קיו ודילן מקדרמוט מפגינים יכולות משחק די טובות, התסריט חביב ואפקט ההפחדה לו למדנו לצפות מוויליאמסון מגיע בדיוק בזמן. בקיצור, הכל בסדר.
למה לא: כי "Stalker" לא באמת מביאה למסך משהו חדש וכי די קל לזעוק בקול מזועזע "מיזוגניה!". בפרק הבכורה, אגב, גם גבר מוטרד.
"Gracepoint"
מה: דרמת מתח בת עשרה פרקים המבוססת על הסדרה הבריטית "ברודצ'רץ'" (ששודרה כאן ב-HOT). דיוויד טננט מחליף את מבטאו הסקוטי המקורי במבטא אמריקני (מצוין), ושב לגלם את אותה דמות של בלש המגיע אל עיירה קטנה, גרייספוינט. ביום שהוא מגיע נופל לפתחו קייס מזעזע של רצח ילד, ויחד עם הבלשית המקומית אלי מילר (אנה גאן, "שובר שורות"), שכמובן מכירה את משפחת הנרצח, הם מנסים למצוא מי האחראי לפשע. עוד בקאסט: ניק נולטי וג'קי וויבר הוותיקים והמצוינים.
למה כן: מלבד עריכה מהירה יותר (כי בארה"ב הפרק קצר בכמה דקות טובות), מבחינה עלילתית הפרק הראשון הוא שכפול אחד לאחד של הגרסה הבריטית המצוינת, כך שקשה לפספס. ניכר גם שהם מנסים לשכפל את האסתטיקה היפהפיה של "ברודצ'רץ'", מה שלא תמיד מצליח אבל עדיין נאה, במיוחד שוט אחד ארוך ברחובות גרייספוינט בראשית הפרק. היוצרים מבטיחים שהרוצח בגרסה שלהם שונה מאשר במקור, כך שעל פניו גם אלה שצפו יכולים להמשיך לעשות זאת.
למה לא: למה כן? לאורך כל הצפייה בפרק הראשון קשה להבין למה בכלל צריך את הרימייק הזה. כלומר, אם ראינו כבר את המקור והוא היה טוב כמו שהוא, למה שנצפה בחידוש? ואם לא ראינו את המקור, אז פשוט נצפה בו כי אנחנו כבר יודעים שהוא מוצלח. הצילום ב"ברודצ'רץ'" היה יפה פי כמה, הקדרות הסקוטית התאימה לנושא הסדרה הרבה יותר מאשר חופי קליפורניה השמשיים, ובעיקר חסרה המוזיקה היפהפיה של אולפור ארנלדס. חמור מכל: משהו היה לגמרי אוף בגרסה האמריקאית, בעיקר מפאת המשחק. שחקנים טובים כמו אנה גאן (ברזון חולני ולא מחמיא) ומייקל פניה ממש חורקים בפרק הראשון. הכימיה בין דמויות שאמורות להיות קרובות בעיירה הקטנה שבה כולם מכירים זה את זה, ואפילו בין דמותה של אנה גאן לבין דמות בנה, פשוט לא קיימת.
"Constantine"
מה: גרסה טלוויזיונית לסדרת הקומיקס Hellblazer, העוקבת אחרי צייד השדים ג'ון קונסטנטין שבשלב הזה של חייו רדוף עקב ילדה קטנה שמעשיו הובילו אותה אל הגיהנום. למרות ניסיונותיו להתחמק מיכולותיו, הוא מגלה שמשהו גדול מתקרב ומאיים על העולם ונשאב לזה בעל כרחו. את הדמות הראשית כאן מגלם מאט ראיין הוולשי ("מחשבות פליליות"), ומלבדו בקאסט גם הרולד פרינאו ("אבודים").
למה כן: הפיילוט מאוד נחמד. הפרק מכונן יפה את היקום של קונסטנטין ומצליח לצמרר ואפילו לרגש מדי פעם, ואילו הגיבור מציג תמהיל טוב של ציניות וסרקזם מצד אחד, ונטל על נפשו מצד שני. הוא מזכיר קצת את "על טבעי", שבשיאה היתה סדרת שדים מעולה, ואפשר לקוות שכך יהיה גם כאן.
למה לא: בפרק הראשון אנחנו מתוודעים אל דמותה של ליב, בגילומה של לוסי גריפיתס ("דם אמיתי"), כבתו של מכר ותיק שג'ון לא הצליח להציל בעבר. יש לה כוחות מיוחדים המאפשרים לה לדעת היכן תתרחש פורענות, ולכן היא חוברת אל ג'ון במלאכה רחבת היקף שבמסגרתה יילחמו בשדים בזה אחר זה. זו אמורה היתה להיות עלילת הסדרה, אלא שאחרי צילומי הפיילוט החליטו להיפטר מדמותה של ליב ומהשחקנית, וללכת לכיוון אחר לחלוטין. לא בדיוק התפתחות הנוסכת תחושת ביטחון. האחראי על הסדרה הוא דיוויד ס. גוייר, איש עם ניסיון קומיקסי עתיר שנים, אבל גם שנוי במחלוקת בעיני חובבי הז'אנר. מצד אחר הוא תרם לכתיבת סרטי "באטמן" של כריסטופר נולאן, ומצד שני אחראי על יצירות מושמצות כ"איש הפלדה", "ג'אמפר", ובטלוויזיה "פלאש פורוורד", "השדים של דה וינצ'י" ואחרות. צריך להתקדם כאן בזהירות.
"Bad Judge"
מה: קייט וולש מ"מרפאה פרטית" מככבת בתפקיד קומי פורק עול שבו היא מגלמת, כמשתמע משם הסדרה, שופטת רעה. "רעה" בעיקר בחייה האישיים ומתירנית מבחינה מינית, מה שלא בדיוק מיישר קו עם תפקידה רב הרושם. במקביל לתפקידה היא מתקשה להשתחרר ממקרים ישנים ששפטה בהם, וכך מבלה את מרבית הפרק הראשון בעזרה לילד קטן וחמוד שאת שני הוריו היא שלחה לכלא. בין המפיקים ניתן למנות את וולש עצמה, השחקנית אן הייש שהגתה את הסדרה ושותפה ליצירתה וכתיבתה, והכי מרשים הצמד וויל פארל ואדם מקיי, שאחראים על המוני קומדיות מצליחות, בהן לאחרונה "החדשות בהפרעה".
למה כן: הדמויות מאוד חביבות והשחקנים מאוד חינניים. קייט וולש מצוינת בתפקיד קומי, כפי שכבר נוכחנו לאחרונה לדעת ב"פארגו", ראיין הנסן מ"ורוניקה מארס" תמיד אחלה, והילד הקטן הוא גלגול של ארנולד מ"על טעם ועל ריח", או לפחות של וובסטר, וטוב יעשו אם יראו ממנו עוד. בנוסף, הפרק הראשון עושה עבודה טובה בלהמחיש מדוע שופטת כה קלת דעת לכאורה היא בעצם אשת מקצוע טובה ובעלת לב רחב.
למה לא: הסדרה הזו היתה יכולה להפוך ל"בית דין לילי" של ימינו. השילוב בין בית משפט לבין שופטת מגניבה לבין וויל פארל ואדם מקיי היה צריך להניב תוצאה הרבה יותר מטורפת ובעיקר הרבה יותר מצחיקה, כמו בסיטקום האייטיזי הקלאסי ההוא, אבל למרבה הצער זה רחוק מלקרות כאן.
"Manhattan Love Story"
מה: סיטקום רומנטי העוקב אחר בחור ובחורה בניו יורק, כלומר ממש עוקב אחרי כל אחד מהם, עם המחשבות והכל, מהשלב שבו הם עדיין אינם מכירים, דרך הפגישה הראשונה המביכה וכך הלאה.
למה כן: מדובר באחת ההפתעות של עונת הסתיו. "מנהטן" היא פשוט קומדיה חמודה להפליא. אנה-לי טיפטון, השחקנית הראשית, היא בוגרת "הטופ מודל הבאה" והיא מדגמנת יכולת משחק די מפתיעה. לצידה בולט ג'ייק מקדורמן כמושא אהבתה. והשניים, כאמור, חמודים לאללה ביחד. פשוט לחבק את המסך.
למה לא: לפעמים יותר מדי חמידות עלולה לגרום לצרבת. אם אתם ממש, אבל ממש, נגד סיפורי אהבה חמודים, "מנהטן" היא לא בשבילכם.
"Selfie"
מה: סיטקום המבוסס בחופשיות על "גבירתי הנאווה". אלייזה דולי היא אושיית רשת אבל אין לה חברים אמיתיים במציאות, ועל כן היא שוכרת את שירותיו של גורו שיווק שילמד אותה את הלכות ההתחבבות בעולם האמיתי. מדובר בקומדיה המעצבנת של השנה. תיכף נרחיב לגבי זה.
למה כן: בגלל המשחק הטוב של ג'ון צ'ו, שחילטר במקומות שונים ולגמרי הגיע הזמן שיזכה בתפקיד ראשי. צ'ו מגלם את גורו השיווק שמתעב לחלוטין את המדיה החברתית ואת האנשים שמשתמשים בה #ווין.
למה לא: כאמור, זו הקומדיה המעצבנת של השנה. ההימור שלנו: לא תצליחו לשרוד את המחצית הראשונה של פרק הבכורה. מחצית בה מוצגת הגיבורה הראשית על שלל חסרונותיה שכוללים כל מיני קיצורים (כי אף אחד היום לא משתמש במשפטים שלמים) וכל מיני אפליקציות מוזרות. המחצית השנייה משתפרת אבל פרק הבכורה, אם תהיתם, מסתיים בקלישאה. אתם יכולים לוותר.