מרוסיה באהבה: הקולנוע ברוסיה מתאהב בשוברי הקופות

"סטלינגרד" הוא סרט הוליוודי אופייני. הדרמה המלחמתית הזאת משחזרת את אחד הקרבות הגדולים של מלחמת העולם השניה באמצעות שפע עצום של אפקטים ממוחשבים, פיצוצים דיגיטליים וסצינות קרב עתירות ניצבים והילוך איטי. הסרט צולם בתלת-מימד ומוקרן על מסכי איימקס, כדי שהקהל יוכל לחוות כל פיצוץ באופן הגדול ביותר האפשרי. הסיפור האנושי עצמו שמתחת לכל האפקטים האלה מוצלח הרבה פחות, טוענים המבקרים: הוא שמאלצי להפליא, התסריט עייף ולוקה בחנפנות פטריוטית. בקיצור, אפשר היה להעתיק לכאן את הביקורות על "פרל הארבור" של מייקל ביי, אלמלא "סטלינגרד" לא היה סרט הוליוודי בכלל – זה סרט רוסי. הוא רק עובד על פי נוסחאות הוליוודיות.

והנוסחאות עובדות. "סטלינגרד", שיצא ברוסיה בשנה שעברה, הגיע להכנסות של כ-1.7 מיליארד רובל (כ-52 מיליון דולר) והפך לסרט המצליח ביותר של השנה ברוסיה, כשהוא מביס מתחרים הוליוודיים כמו "ההוביט" ו"איירון מן 3", ובדרך גם כבש את תואר הסרט הרוסי המכניס ביותר אי פעם. זה, כמובן, לא היה קל: הפקת הסרט עלתה כ-30 מיליון דולר – לא מספר יוצא דופן במונחים אמריקאיים, אבל סכום עצום במובנים רוסיים.

"סטלינגרד" אינו תופעה חד פעמית: בלוקבסטרים רוסיים – שעולים הרבה ומכניסים הרבה – כבר אינם נדירים. עוד באותה שנה "אגדה מס' 17", ביוגרפיית ספורט על שחקן ההוקי ולרי קרלמוב, הכניסה 29 מיליון דולר; השנה, סרט ההרפתקאות/אימה עתיר האפקטים, בתלת ממד כמובן, "ויי" (שהפקתו רדופת הבעיות נמשכה תשע שנים) יצא סוף סוף לקולנוע והכניס כ-34 מיליון דולר. סרט ההמשך כבר בדרך. ובין כל אלה, הלהיטים האמריקאים – כל אותם רובוטריקים וגיבורי על - מכניסים גם הם עשרות מיליוני דולרים.

רק לפני עשור סכומים כאלה היו נשמעים דמיוניים לחלוטין. תעשיית הקולנוע ברוסיה היתה תקועה במשך שנים רבות; המדינה נחשבה לבירת הפיראטיות העולמית, ואת הסרטים שלהם רוב הצופים צרכו על גבי דיסקים זולים לא חוקיים, ולא בקולנוע. אבל כל זה השתנה לחלוטין בתוך זמן קצר יחסית. מספר בתי הקולנוע ברוסיה גדל פי שלושה במשך שמונה שנים, מ-2004 ועד 2012; ההכנסות מהקולנוע גדלו בהתאם, והן ממשיכות לגדול מדי שנה בקצב מסחרר. בשנה האחרונה בלבד הכנסות הקולנוע ברוסיה גדלו בכ-13% לעומת השנה הקודמת, מדווח עיתון הבידור האמריקאי "וראייטי". נראה שהמצב הכלכלי הקשה ברוסיה לא גורם לאנשים ללכת פחות לקולנוע, אלא אם כבר להיפך; וגם המשבר ביחסי רוסיה וארצות הברית לא עצר את שטף הסרטים שזורם מהוליווד למוסקבה.

גם חלקם של הסרטים הרוסיים בעוגה הולך וגדל. רוסיה תמיד היתה יצרנית של קולנוע "איכותי", ויוצרים כגון ניקיטה מיכאלקוב ("שמש בוגדנית") שמרו על נוכחות בפסטיבלים בינלאומיים גם בשנים שבהם הרוסים עצמם גילו מעט מאוד עניין בקולנוע. אבל בעשור האחרון, הקולנוע הרוסי מצא תחום חדש: בלוקבסטרים. אחד מסימני הדרך החשובים בתחום היה "משמרת לילה" של טימור בקממבטוב; רחוק מאוד מלהיות "סרט פסטיבלים", זה היה סרט אקשן פנטסטי עם ערפדים, שדים, יצורי אור וחושך והמון אפקטים. והקהל אהב את זה: זה היה הסרט הרוסי הראשון מאז נפילת הקומוניזם שיכול היה להיות מוגדר כבלוקבסטר של ממש. הוא הביא לסרט ‏המשך – "משמרת יום" (סרט שלישי בטרילוגיה, "משמרת הדמדומים", הובטח אבל מעולם לא הופק) ‏והעניק לבמאי, טימור בקממבטוב, כרטיס להוליווד, שם הוא ביים את "מבוקש" ואת "לינקולן צייד ‏הערפדים".‏ וגם הבלוקבסטרים הרוסיים המשיכו לזרום – סרטים שברובם לא מתחרים על האוסקר, אבל מדברים ללב הקהל. חלק פעיל בעניין לקח משרד התרבות הרוסי, המספק תקציבים נדיבים - כחצי מהתקציב של "סטלינגרד" סופק על ידי המשרד.

בנוף הבינלאומי, רוסיה מזכירה את סין בכך שהיא "שוק מתעורר" קולנועי. עסקי הקולנוע בארצות הברית ובמרבית מדינות המערב תקועים; ההכנסות כמעט אינן משתנות משנה לשנה, וקשה יותר ויותר לאולפנים להגיע לרווח. לכן הוליווד צמאה כל כך לשווקים כמו סין ורוסיה, שרק הולכים וגדלים מדי שנה. לכן הסרטים האמריקאיים קורצים במודע יותר ויותר לאותן מדינות, זה לגמרי לא מקרי ש"רובוטריקים 4" מתרחש בחלקו הגדול בסין וש"מת לחיות ביום טוב" מתרחש ברוסיה.

כדאי להזכיר שחובבי הקולנוע האיכותי לא ממש שותפים בחגיגה הזאת. אם מחפשים את תגובתו של חובב הקולנוע הרוסי הממוצע ברשת להצלחות הרוסיות, מקבלים בעיקר מרירות. "סרטים רוסיים הם מפולת של חרא" – היא תגובה, לא בלתי אופיינית, של משתמש reddit על איכות הסרטים הרוסיים. הנתק ההוליוודי בין סרטים טובים לבין סרטים מסחריים קיים באופן מובהק ביותר בקולנוע הרוסי החדש: שוברי הקופות, אלה שמביאים את הקהל הגדול ומכניסים כסף, מקבלים ציונים איומים מהמבקרים ונחרות בוז מפני כל מי שמחשיב עצמו בעל טעם טוב – ה"רובוטריקים" הרוסיים. אבל הכסף שם.

האם יש לקולנוע הישראלי מה ללמוד מההצלחה הרוסית? בעירבון מוגבל. רוסיה מוכיחה שהשקעה ממשלתית בקולנוע מניבה הצלחה; עם זאת, רשימת הסרטים הרוסיים המצליחים של העשור האחרון מראה שכדי להרוויח הרבה צריך גם להשקיע הרבה. הסרטים שמרוויחים עשרות מיליוני דולרים הם הסרטים הכמו-הוליוודיים, אלה שבהפקתם הושקעו עשרות מיליוני דולרים. אצלנו, מה לעשות, סכומים כאלה פשוט לא ריאליסטיים; מכיוון שגודל האוכלוסיה בארץ לא יאפשר לשום סרט לעולם לא יכניס 30 מיליון דולר, ולא משנה כמה נשקיע באפקטים, אנחנו נאלץ למצוא דרכים אחרות להביא אנשים לאולמות. למשל, סרטים טובים יותר.