הבמאי הרוסי אנדריי זבייגינצב נאלץ לצנזר קללות המופיעות בסרטו החדש, "לווייתן", בגרסה של הסרט שתופץ ברוסיה בחודש הבא, בגלל החלטת הפרלמנט הרוסי מחודש אפריל לאסור על קללות בסרטים (וגם בהצגות תאטרון, בשירים ובקונצרטים). כך התברר במסיבת עתונאים שהתקיימה היום עם הבמאי, שהגיע לארץ כאורח פסטיבל הסרטים חיפה 2014. בפסטיבל יוקרן בבכורה ישראלית הסרט, שנבחר על ידי רוסיה כמועמד לאוסקר לסרט הזר. "נכון, בקיץ יצא חוק שאוסר על קללות בסרטים, והיינו צריכים להוציא את הקללות מהסרט. במקומות שבהם יש קללות הקהל יראה רק תנועות שפתיים", אמר אנדריי.
זבייגינצב, בן 49, ידוע בעיקר בעקבות סרטו הארוך הראשון, "השיבה" (2003), שזכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה. סרטו השני, "הגירוש" (2007), הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן והיה מועמד לפרס דקל הזהב. לאחר מכן, הדרמה "ילנה" (2011) זיכתה אותו בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן 2011. גם סרטו החדש "לוויתן", סרטו החדש שיצא השנה, קטף פרס בקאן בקטגוריית התסריט, ובנוסף נבחר על ידי רוסיה כמועמד לאוסקר לסרט הזר. הסרט יוצג במסגרת מחווה לכל סרטיו של זבייגינצב, ויוצג על ידו ועל ידי המפיק אלכסנדר רודניאנסקי.
לאחר הוצאת הקללות מהסרט הוא יעלה לאקרנים ברוסיה ב-13 בנובמבר. שר התרבות הרוסי הציע למפיק הסרט להפיץ אותו בלא פחות מ-1000 מסכי קולנוע מתוך כ-3000 מסכים הקיימים כיום במדינה, כך שהסרט יציג בכל אולם שלישי. "זה יותר מדי אולמות", אמר, "כנראה ששר התרבות לא לגמרי מבין מה הסרט שיש לו עסק איתו. אולי השר חושב שכמה שהסרט יופץ על גבי יותר מסכים, ככה יוכלו להאשים את הסרט שהוא פחות מצליח, כי יהיו יותר אולמות ריקים מקהל".
הסרט מעביר ביקורת חריפה על הממסד הרוסי, על פוטין ועל התחזקות הכנסייה. במסיבת העיתונאים, זו היתה שאלת וואלה! תרבות לבמאי המוערך והמצליח: סרטך "לווייתן" נבחר לייצג את רוסיה באוסקר וגם זכה לתמיכת גופים ממשלתיים - כשליש ממנו מומן על ידי משרד התרבות הרוסי, זאת בשעה שאתה מעביר ביקורת נוקבת על הממשלה. האם אתה באמת רואה את עצמך כמייצג את רוסיה? "אני לא רואה את עצמי כשום דבר אחר מלבד נציג רוסיה", השיב אנדריי. "אני בן 50. כל חיי חייתי ברוסיה, חוץ מגיחות לעולם פה ושם עם סרטים. אני חי ברוסיה, אני בן תרבות רוסית, עם כל המכלול של זה. הגשנו את הסרט למועמדות לתמיכת המדינה, והמדינה מצאה לנכון לתמוך בו. אחת הכוונות של השלטון הנוכחי ברוסיה זו המלחמה בשחיתות. אני חושב שהסרט שלנו נענה לחלוטין לדרישה הזאת".
"הסרט שלנו", הוסיף אנדריי, "הוא המועמד של רוסיה לאוסקר. זאת לא אמירה פוליטית, זאת לא ביקורת לעיתון. הסרט הוא יצירת אמנות והוא יישאר יצירת אמנות. אתמול אמר לי אחד הצופים הישראליים בסרט: זה סיפור שקרה גם אצלנו. זה קודם כל סיפור אנושי, לכן אין פה אמירה פוליטית על רוסיה".
לאחר מכן, מבקר הקולנוע גידי אורשר אמר לאנדריי: "לווייתן" זה הסרט הכי פוליטי מתוך ארבעת הסרטים שעשית. על הסצנה הזאת שהדמויות יורות בתמונות המנהיגים, פה לא היו מוותרים לך עליה. איך אתה רואה את המשך היחסים שלך עם פוטין? "הסרט עוד לא הוקרן ברוסיה, אז אני לא יודע מה תהיה תגובת השלטון לזה. נחכה ונראה. בסצנה הזאת שיורים במנהיגים אין שום הגזמה. זה באמת היחס של העם לשלטון. הם מתייחסים אליו בצורה אירונית. אם השלטון מספיק נבון הוא ייתן לזה לעבור כמו שזה, כמו מציאות רגילה לחלוטין".
עד כמה היכולת למרוד ברוסיה של היום הוא משהו שנועד לכישלון, נשאל הבמאי על ידי איש תקשורת אחר. הוא חמק מתשובה באמירה: "אני לא פוליטיקאי ולא סוציולוג".
האם אתה רואה סכנה בהתחזקות הדת ברוסיה, נשאל אנדריי. "רוסיה היא בכל זאת מדינה לא דתית, ולא תוכל להפוך לאיראן", אמר. "עכשיו הכנסייה ברוסיה מתחזקת, וזה בגלל שבמשך 80 שנה גינו את הכנסייה. עכשיו נותנים לה קצת מקום, אבל אני מאמין שפה זה יעצור". עיתונאי אחר אמר לאנדריי, בהתייחס לדמויות בסרט "לווייתן": עורך הדין מאמין בעובדות. ראש העיר מאמין באלוהים. וניקולאי תקוע איפשהו באמצע. איפה על הציר הזה אתה ממקם את עצמך, נשאל אנדריי. "אני מאמין בעובדת קיומו של אלוהים", הוא השיב.
הרעיונות לתסריטים שלו נשאבים מהחיים. "אני מתבונן בחיים, והחיים פותחים את עצמם בפניך. זה קורה לעתים רחוקות. בדרך כלל הם מסתירים משהו. פתאום אני פוגש איזה סיפור. כמו במקרה של הסרט 'לווייתן', זה סיפור אמיתי, ומשהו בתוכי נפתח והגיב אליו. אין מקור אחר. זה תמיד הזיכרון שלך, הידע שלך, החוויות שלך".
נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס אמר בפתיחת פסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה לפני 5 שנים, שקולנוע משפיע על דעת הקהל לא פחות מפוליטיקה. מה דעתך על אמירה זאת, שאל עיתונאי רוסי את אנדריי. "גם לנין אמר את זה לפני בערך מאה שנה", השיב אנדריי, "אני חושב שהוא אמר שקולנוע הוא המדיום הכי חזק. אבל אני חושב שהוא ראה בזה כלי, אמצעי שליטה. לא היה לו אז טלוויזיה. אין ספק שקולנוע זה כלי מאוד עצמתי, כמו מוזיקה. הוא מגיע ישירות אל תוך הלב, כמו פרח הוא מגיע אל הלב, ושם הוא מתחיל לפרוח".