עזבו את מוקי, הנה צוקי

תכירו את צוקי: המוזיקאי הכשרוני הכי פורה שאתם לא מכירים וגם האיש שהמציא את אייל גולן. בדירת החדר שלו ברמת גן שמכילה בעיקר דיסקים אבל גם תקליטים, נמצא הסטודיו הביתי שלו, מחשב פי.סי ישן אליו מחוברת מקלדת קטנה ומוכתמת. באולפן הזה נעשו עד כה שישה (!) אלבומי סולו. אחד מהם, חדש, יצא בימים אלו בחברת אן.אם.סי. כיוון שרוב הסיכויים מצביעים על כך שלא שמעתם על צוקי עד לפני ארבע שורות, צריך להבין שהקריירה של הבחור, היום בן 39, התחילה בגיל 6 כשעבר מקלטות של ציפי שביט לקראוט-רוק. האהבה הגדולה לגדולי הז'אנר קאן ופאוסט מתועדת באינספור תמונות שתלויות אצלו בסלון, ואת טכניקות ההקלטה הניסיוניות שבזכותן הלהקות האלה הפכו לכל כך מעניינות ואוונגרדיות, הוא מיישם כעת בעבודת היומיום שלו באולפן עם כל זמר מזרחי שתעלו על הדעת (ואם הדעת שלכם לא יכולה לעלות כאלו דברים אולי נזכיר את דקלון, אביהו מדינה, חיים משה וקובי פרץ). צוקי, או צוק, או איציק, תלוי את מי שואלים, הוא אבי סינגולדה של טכנאות הסאונד בזרם המזרחי.

בבית מול המקלדת, הוא משלב סינגר/סונגרייטריות עם השפעות אלקטרוניות, פסיכדליות, קראוט-רוק ושוגייזיות, אבל בעבודה הוא משפץ סלסולים של אנשים שכל האלבומים שלו נשמעים להם כמו דיוויד בואי. "כל אדם והרקע התרבותי שלו" הוא מאבחן. לפני כל הריח מנטה הזה ניגן צוקי בכמה להקות רוק שהופיעו ברוקסן ובלוגוס ואפילו גנז אלבום שלם עם אחת הלהקות. הוא חושב שקראו לה סלאם, אבל הוא לא ממש בטוח. את אלבום הסולו הראשון שלו תחת השם צוקי הוא הוציא בלייבל פאקט בגיל 30. "עד אז הייתי עסוק בלהקות ובדמואים ולשלוח לחברות תקליטים ולא יצא מזה כלום". אם תרצו, תוכלו לראות בצוקי ובהספק הנדיר שלו את ההוכחה לכך שלפעמים כשלא רוצים ולא מתאמצים יותר מדי, זה מצליח. לפחות מבחינה אמנותית.

"כשסיימתי את האלבום הראשון, כולו נוגן על אקוסטית ותופפתי בו על כל מיני פחים, שמעתי באיזו תכנית על הלייבל פאקט ושלחתי את האלבום הזה ליורם אליקים שניהל את פאקט. הוא חזר אלי ואמר 'תשמע, זה יותר מדי טוב בשבילי, אתה בטוח שאתה לא רוצה להציע את זה לחברות גדולות'? באותו רגע אמרתי לעצמי 'כאן בדיוק אני מעוניין להוציא את המוזיקה שלי' הקלטתי את האלבום בלילה כשכל מיני אולפנים שאני עובד אתם היו סגורים, ואז צרבתי הכל ועבדתי על זה בבית".

אם חשבתם שבאלבום החדש שלו, הראשון שיוצא בחברה גדולה, הוא התפשר על משהו, אתם צריכים לנסות ולהיכנס לראש של הבחור. "כל דבר שיש לו קריצה למיינסטרים אני מעיף החוצה. בדרך כלל זה קורה בפעם האלף כשאני שומע את השיר במהלך ההקלטות והוא הופך להיות כמו מסטיק לעוס". קחו את המילים האלו תכתבו אותם על שלט וצאו להפגין מול האולפנים של גלגל"צ.

אחרי שישה אלבומים, איך אתה מסביר את העובדה שרוב האנשים לא שמעו עליך מעולם ?

"לא הייתה למוזיקה שלי מספיק חשיפה. חוץ מזה אני לא מופיע, אז זה מפחית עוד יותר את הסיכוי שיראו אותי. אני מתבייש".

אולי תשתכר.

"זה עוד יותר יגביר את החרדות. סיינפלד אמר פעם שבלוויה היית מעדיף להיות המת מאשר זה שנושא את ההספד, וככה אני מרגיש. אני עושה מוזיקה כדי לגרום לעצמי הנאה, ואם אני אופיע זה יהיה רק סבל. אם הייתי צייר, לא היית מבקש ממני לעמוד מול קהל ולשחזר את הציור שלך. אתה רואה אותו וזה המוצר הסופי וזהו זה".

בתור אחד שמגיע ממסורת ארוכה וכואבת של סינגר-סונגרייטרים שמתאבדים בגלל הרבה פחות מחוסר הצלחה מסחרית, אתה לא מפחד קצת?

”זה לא בראש שלי כל הדברים האלה. אני חייב לומר שזה תמיד מושך כל האגדות רוק האלה, אנשים שהתאבדו כמו ניק דרייק ואליוט סמית או השתגעו כמו סיד בארט. יש איזה משיכה ביצר האובדני של היוצר. אני לא הבנאדם הכי שמח בעולם, אבל לא הגעתי לניסיונות התאבדות. דבר אחר שאני רוצה לומר זה שאני חושב שיש בארץ זלזול אוטומטי במשהו שמגיע מהביצה שלך. אם השכן שלך עשה תקליט, אז מה זה כבר יכול להיות? בגלל זה אני קורא לעצמי צוקי. שלא יגידו 'אהה איציק, זה שלמד איתי בבית הספר'. אם אתה שומע מישהו ממנצ'סטר או מלוס אנג'לס אתה נותן לזה ריספקט. כאן יש זלזול ישראלי בשאר הישראלים. גם לי יש את זה, אבל אני עושה מאמץ לא להיות כזה. אני מנסה לשמוע מוזיקה ישראלית ואני חושב שיש בארץ גם דברים מעולים, גלברט למשל עושה מוזיקה אולי פחות מסחרית משלי והוא ללא ספק גאון. אני חושב שאם אנשים היו שומעים את האלבום שלי בתור אלבום אנגלי ההתייחסות אליו כאן בארץ הייתה שונה. אני בטוח שבעיתון של בריסטול נותנים כמה שיותר חשיפה ללהקות המקומיות, וכאן זה עובד הפוך. אם זה מגיע מלונדון מתייחסים לזה יותר, ואם זה מאיסלנד זה בכלל אוצר. אני לא מתייאש כי לא הייתה לי תקווה מלכתחילה. מהמוזיקה שלי אני לא יכול להתפרנס, ומי שיקשיב לדיסקים שלי יבין שגם לא ניסיתי שזה יקרה. אני מתייחס לזה בצורה חובבנית לחלוטין. זה בעיקר בשבילי. מי שרוצה, מוזמן להצטרף".

המסע של צוקי התחיל כעוזר טכנאי, או כפי שהוא מעדיף להתייחס לזה, כמכין תה באולפנים שהתמחו בג'ינגלים. באחד הימים הוקלט במקום אלבום של שימי תבורי וצוקי השתתף בו וערך היכרות עם המעורבים. אחד מאותם אנשים, ישי בן צור, היום האמרגן של אייל גולן ואז טכנאי הקלטות, קיבל ממנו טלפון אחרי שנה עם בקשת עבודה. בן צור אמר לו שבדיוק עכשיו צריכים מישהו ושיגיע דחוף. כמה שנים אחר כך הוא גמל לו כשגילה עבורו את אייל גולן והפך אותו למלקולם מקלארן של הז'אנר המזרחי. "אייל גולן בא עם איזו הפקה לא מושקעת לאולפן. משהו הכי צנוע, ארבעה שירים מוקלטים על פלייבק של מכונת תופים. כשהוא התחיל לשיר בשביל הגייד הייתי בשוק. מבחינה מקצועית זו הייתה שירה מושלמת. יצאתי מהאולפן ומייד קראתי לישי. אמרתי לו 'אתה חייב לראות את זה'. כסף, כמובן, לא ראיתי מזה".

אולי זה נכון, אבל הבקשות שלו גם ככה צנועות מאוד, בסך הכל מעט כסף בשביל להתקיים ושיניחו לו לעשות מוזיקה בשקט. המוזיקה נמצאת אצלו במקום כל כך חשוב שהעובדה שאין לו אישה וילדים, כמעט ומאבדת את המשמעות שלה מול שישה אלבומי סולו. "אם היו פה ילדים שצועקים ורצים היה קשה קצת לעשות מוזיקה" הוא אומר בהשלמה. "אבל אני חושב שהטעות הכי גדולה שלי הייתה ללכת לצבא. הייתי סוהר בכלא 4, ואחר כך כשהשתחררתי הייתי כבר בן 21. נסיעה קצרה לחו"ל ופתאום מצאתי את עצמי בן 30 ואמרתי 'כל החיים חלמתי להקליט מוזיקה ולנסוע לאנגליה, לאיפה זה נעלם'. לפחות הגשמתי את החלום של להוציא תקליט". בסוף המשפט הוא מהרהר מעט ומייד יורה בקצב. "שכשיצא האלבום הראשון שלי בפאקט, זה היה אחרי הרבה זמן שלא שמעתי מוזיקה ישראלית באנגלית. אחרי המינימל קומפקט האחרון, היו איזה עשר שנים שלא רצו לגעת פה במשהו שלא בעברית. אני חושב שהייתי מהחלוצים שהתחילו את מה שקורה היום כשיש אינפלציה של להקות שמקליטות באנגלית. היום יש תכנית שנקראת 'אור לגויים' בקול הקמפוס שמוקדשת לישראלים ששרים באנגלית, וכל שבוע אני רואה שם הרכבים חדשים שלא שמעתי עליהם. אני חושב שבכך תרמתי את תרומתי הצנועה למוזיקה הישראלית".

האלבום החדש של צוקי אם תהיתם "הוא בוגר יותר ופחות מרוחק ומעורפל". כן, למרות שהוא מודע לכך שמדובר בקלישאה, הוא חושב שזה האלבום הטוב ביותר שהוא הוציא. "יהיו אנשים שיחלקו על דעתי. לכל אחד מהמאה עשרים אנשים שקנו את האלבומים שלי יש העדפה שונה. בגלל זה אני רוצה שהמוזיקה שלי תופץ באופן חופשי ותגיע לכמה שיותר אנשים. אני חושב שצריך למצוא דרך שונה של חלוקת תמלוגים לאמנים. אפשר לארגן את זה דרך נותני השירות של האינטרנט. צריכים לגבות כסף ממישהו, ואתה לא יכול לגבות מקאזה. נותני השירות, נותנים פה פרצה לגנב. חוץ מהאלבום הזה, ששייך לאן.אם.סי, אפשר להוריד ממני בסולסיק את כל האלבומים שעשיתי. בשלוש השנים האחרונות הוצאתי אלפי שקלים על תקליטים שלא הייתי מגלה בלי האינטרנט".

בעתיד אנשים יגלו את התקליטים של צוקי ויגידו איך לא עלינו עליו בזמן אמת. כבר הצליחו להעביר מולקולות דרך פקס ובעתיד יוכלו להעלים אנשים. אין סיבה לחכות לעתיד, את צוקי צריך לגלות כבר עכשיו.