"הר ברוקבק" של אנג לי ("נמר דרקון", "סופת קרח") נפתח כמו מערבון. אניס דל מאר (הית לדג'ר), קאובוי צעיר בכובע לבן מגיע לסיגנל, ויומינג, כדי לחפש עבודה כשומר עדרים של כבשים אצל חוואי מקומי. כמה רגעים אחר כך נעצרת לידו מכונית וממנה מגיח קאובוי השני, ג'ק טוויסט (ג'ייק גילנהול), חבוש כובע שחור. גילנהול מקלל ויורק, והכובע שלראשו אמור לסמן אותו כטיפוס הרע של העלילה, אבל במקום להוביל אל הדו-קרב הקלאסי, הסיפור של "הר ברוקבק" הולך לכיוון אחר.
השנה היא 1963. אניס דל מאר וג'ק טוויסט עולים אל הר ברוקבק כדי לשמור על כבשים, אך את היריבות המערבונית ביניהם מחליף סיפור אהבה שמתפתח בין שני הגברים ומתפרש על פני כעשרים שנה. גם הקאובויים של "הר ברוקבק", כמו אחיהם הקלאסיים, אינם מרבים לדבר. האהבה שלהם לא באמת זקוקה למילים, ובדרום השמרני של ארצות הברית, אהבה בין שני גברים היא בכל מקרה עניין שרצוי מאד לא לדבר עליו. את השקט שעומד באוויר ממלאים נופיו המרהיבים של ההר עצמו, שהולך וצובר במהלך הסרט משמעות סימבולית. כשהקיץ נגמר, הולכים אניס וג'ק כל אחד לדרכו - שניהם נישאים לנשים ויולדים להן ילדים. הר ברוקבק נשאר מקום מפלט וכר לפנטזיות. במקום בו עונשם של שני גברים החיים ביחד הוא לינץ' מזעזע, הר ברוקבק המבודד הוא מקלט בו יכולים השניים לחיות, ולו לכמה רגעים, חיים מלאי אהבת אמת.
התסריט של "הר ברוקבק" מבוסס על סיפור קצר של אני פרו, זוכת פרס פוליצר. שתי הדמויות מאופיינות להפליא, וגם נשותיהם ובני המשפחה אינם נשארים בגדר סטריאוטיפ. לכל דמות יש סיפור אישי והתמודדויות מיוחדות לה. מישל וויליאמס, המגלמת את אשתו של אניס דל מאר, מצליחה לעצב על המסך אישה רגישה וסובלת. אבל הרגעים המרגשים ביותר שמורים לשני השחקנים הראשיים, ההולכים ומתבגרים (שלא לומר מזדקנים) ככל שהסרט מתקדם. עם כל קמט ופיסת שומן שנוספת להם, צומח סיפור האהבה יוצאת הדופן ומקבל רכות ויופי נוספים. אם נשאר מישהו בעולם הזה שמפחד מאהבה הומוסקסואלית, "הר ברוקבק" הגיע כדי להרגיע גם אותו.
"אהבה היא כוח של הטבע" הוא הטאג-ליין שנבחר כדי להפיץ את בשורת הסרט לקהל הרחב. ואכן, "הר ברוקבק" הוא הישג בלתי מבוטל לקהילה ההומוסקסואלית. בארה"ב של אמריקה, אפילו ב2006, שני בוקרים הומואים אינם מתקבלים בברכה הסרט נאסר להקרנה במדינת יוטה, הנחשבת לאחד המקומות השמרניים ביותר בארה"ב. ערכו של "הר ברוקבק" כסרט שעוזר למיעוט ההומוסקסואלי לקבל מקום לגיטימי בקהילה לא יסולא בפז, אבל הרבה לפני כן, מדובר ביצירה מרגשת ומעוררת מחשבה העומדת בפני עצמה.
"הר ברוקבק" הוא הסרט הטוב של השנה. אחרי הפרסים הנחשבים שקטף השבוע בטקס גלובוס הזהב, נראה שגם יזכה בטקס האוסקר הממשמש, וסוף סוף יקבל סרט ראוי את פרס האוסקר, אחרי המחדל של "מיליון דולר בייבי".
אוכפים לוהטים
מיכל ויניק
19.1.2006 / 10:32