צחוק הגורל. אין מילים אחרות לתאר את מה שקורה בישראל, זו ארץ זו, ביום השנה למותו של דודו גבע, אחד שאהב לצחוק על ועם הגורל עד שנמאס לו. דיקטטור עב כרס שאמור היה להקים את מונרכית הכבשים הראשונה בציון הופך דווקא לצמח, התפרצותה הממשית של שפעת העופות בארצנו כריאקציה ברווזית להפסקת פיטום האווזים ומאידך הגימלאים מקבלים 7 מנדטים; ועדיין, צחוקו של הברווז עוד נשמע בימים חשוכים אלו במסדרונות העירייה המאובקים ובמקומות נבחרים בעיר האחרת, בהם ניתן להשיג את "ספרות זולה 6".
"המקומון ליהודון מהעשירון התחתון", השם המלא של הכותר השני בסדרת הקומיקס החתרנית של דודו גבע, שמחולק מחתרתית במאורות הקומיקס של ת"א, מתפקד כהספד הטוב ביותר שתמצאו לאחד האנשים הכי מצחיקים באופן הנוגע ללב, וככזה לא בוחל בכותרות רעשניות כמו נפיחה אחרי חומוס טוב "הברווז חוסל! הלם בקרב הבלונדות בישראל" זועק השער שעיצב המאסטרו בעצמו והלב נחמץ, ססאמק, איך הלך לנו הברווז.
אז זהו שלא. עפרה רודנר, שותפתו של גבע לפרויקט שהוגדר בפיו כ"שיא חייו המקצועיים" לא נתנה לדבר פעוט כמו התקף לב קטלני להפריע לה להמשיך את המורשת המבורכת של האיש ולהוציא את הכותר השני של "ספרות זולה", אשר כקודמו, נותר נאמן לאידיאולוגיה האנרכיסטית הנוקשה כבשרו של ברווז - זו שאינה מבחינה בין גחמותיו, שגיונותיו והרגליו המגונים של אוליגרך תקשורת כזה או אחר וששמה לעצמה מטרה עליונה להפיץ בשורה אומנותית, מחתרתית החובקת תחומים מוזנחים תקשורתית כמו שירה, ציור, פרוזה וקומיקס והכל בפיתה, עם גרגירים וטחינה מלמעלה, כמו שזכרונה, אימא של סהלן, הייתה עושה בימי חלדה.
בניסקס זאב הרצל
עופרה רודנר, בעמל רב ובמסירות אין קץ הפיקה, ליקטה וערכה ערמה של חומרים מקשת מרשימה של יוצרים וחשודים מיידיים וגם כאלו אלמוניים יחסית, כשכולם נוצרו לכבודו ובהשראתו של מר ברווז. חלק קטן מהם גם נבחרו ועוצבו בשיתוף עם הברווז לפני שהסתלק, והם כמובן בולטים כעלעלי פטרוזיליה מעל מסבחה מהבילה בדמות שני סיפורים קצרים של האיש "החור ועונשו" הטוב מביניהם ו-"הזבוב, חיימשה' כאלה", סיפור שנדד ממגירה למגירה עד שמצא עצמו מודפס על דפיה המושקעים (A3, יא ווראדי) של החוברת לזכרו. יחד עם עוד כמה מכתמים של גבע רוחו שורה על החוברת באופן שצמד בלשיו משוק מחנה יהודה היה מאבחן כ-"זה נראה חשוד" שלא לומר מודבק. אנגלמאיר, שותפו של גבע ל"חבורת החור" הידועה לשמצה, פותח את קרקס ההנצחה בסיפור קצר ושבע אילוסטרציות הנושא את השם המאיים "במערבולת הקונגרס הציוני", שמשפט מתוכו "אגב, שמתם לב כי בשמו הפרטי של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל מסתתרת המילה מין?" גורם לווידוי חושפני של ניקול האמסטרדמית, ביתו של סוחר יהודי מברוקלין ורב חובל פורטוגזי מבומביי. הוא גם נטל חלק בפוסטר המצורף לחוברת, שני במספר של חבורת החור המהוללת.
מיד אחריו הסיפור הקורע של גבע אודות הברווז שחי בצניעות וחוסך כל פרוטה עבור ביקור אצל סוזי הזונה החביבה עליו, כשבשעת מעשה רקטומו מחליט לעשות מעשה סדום ולהפליץ את התקווה, אקט שגודע את פעילותו המינית החביבה על הברווז וגורם לו לבחור בעונש מקורי למדי לרקטומו הסורר.
טרטקובר, אהרון שבתאי, גרבוז ואופטובסקי מייצגים כאן נאמנה את הגווארדיה הישנה וזאב טנא מגלה כי בנפשו חבוי משורר הייקו בכמה שירים נפלאים ממש. רוני סומק מביא בקטנה, יוצא ידי חובה ומרים לוולה לרודנר עצמה, שמשחררת כאן את דף הפרוזה המרשים מכולם, אוף טופיק לחלוטין, אבל פוגע בול. בנות "כלום בפיתה", חביבותיו של הברווז חרף היותן לא בלונדיניות בעליל, עושות את שלהן, תמיר שפר מכניס לכאן את הגרפיטי של הרחוב, רחלי רוטנר מציירת בכשרון רב את סיוט הכוכב הנולד הבא המאיים לכלות את ישראל, ואמיתי סנדי מביא בכפולה מרשימה של רחוב קינג ג'ורג' מיד לאחר שזה קורה.
"טבלת יאוש", שני דפיה האחרונים של המצבה הכי מגניבה בעיר, צוירו על יד אהרון, בנו של גבע, ומזכירים, בשוך כל הצחוקים (ויש הרבה כאלו, ברוך השם יומיום) לשם מה התכנסו כאן הערב. קשה להישאר אדיש אל מול הפיוט הניבט מהם, והם ללא ספק בין הגורמים העיקריים להפיכתה של "ספרות זולה 6" לפריט אספנים שמקומו בכבוד מובטח ליד ספריו של הברווז, שבכלל הגיע הזמן שיצאו מחדש לאור לעזאזל, אנשים נהרגים בחנויות יד השנייה כדי להשיגם. זכרו של הברווז, לפחות לפי החוברת הזו, ברוך.