די לכיבוש

"השיר הזה הוא לא שיר מחאה! השיר הזה הוא סאנדיי בלאדי סאנדיי!" אומר בונו באלבום ההופעה של יו-2 מהאייטיז, "Under a Blood Red Sky". מי ידע אז, כשיו-2 הייתה האדם הקטן שזועף על העולם ולא דרקון פופ מבושם, כמה המשפט הזה ניבא את העתיד. "סאנדיי בלאדי סאנדיי" באמת נשאר רק שיר, המחאה שלו ושל יו-2 זוקקו החוצה, והוא נשאר להיט בעיני ההמונים. רוב זמרי הרוק שמגיעים למיינסטרים ומחזיקים בדעה פוליטית נחרצת, פוחדים כבר שנים לחשוף אותה ביצירתם מחשש לאבד קהל. הם תמיד יעדיפו לומר "זה אינו שיר מחאה" גם אם זה כן. תראו מה קרה לדיקסי צ'יקס, להקה סופר מצליחה, שהעזה ללכלך על בוש, כשהקהל האמריקאי תמך ביציאה שלו למלחמה. הן, האמצע של אמצע הדרך הפופי, הוחרמו ע"י תחנות רדיו והקהל נידה אותן.

בשנים האחרונות ג'ורג' וו.בוש הפך למטרת ניגוח קלה. אמינם, הראפר הכי פרובוקטיבי שיש אבל א-פוליטי עד אז, הוציא נגדו שיר שהפך ללהיט. גרין דיי מחו נגד המלחמה בעיראק, להקות Pאנק ופופ-Pאנק השתתפו באוספי "Rock Against Bush" האופנתיים , ובכלל – לא מעט כוכבי פופ שמכבדים את עצמם, הבינו שלצאת נגד בוש זה מה-זה-קול עכשיו. אבל למרות שדעת הקהל השתנתה לרעתו של בוש, עוד לא נשמע מאזור אמצע הדרך שיר מחאה מזיז באמת.

בקרוב יוצא "Living With War", אלבום חדש לניל יאנג, שכולו עוסק אך ורק בבוש ובמלחמה בעיראק. כרגע אפשר להאזין לכולו באתר הרשמי שלו, ולמרות האיכות המצו'קמקת, הוא מבהיר כמה דברים. זה לא סתם שדור הסיקסטיז-סבנטיז של הרוק מתקשה לשיר את דבריו בבוטות. הם יודעים שמייד יזכרו שהם היו פעם היפים, שהם יצטיירו כפתטיים, שישאלו איפה הם היו כל הזמן הזה. יש משהו מאד היפי ב-"Living With War", החדש של יאנג. המילים פשוטות, הלחנים תמימים והמנוניים וחלקם מושרים עם במקהלה. העיבודים הם רוק יאנגי מלוכלך וגולמי, בדומה למה שהורגלנו לשמוע ממנו. אבל למרות נגישותו, ולמרות שבקלות אלה יכולים להפוך להמנוני פאבים - מתי לאחרונה שמענו ממישהו כל כך מוכר, אהוב ומזוהה שיר שנקרא בפשטות "בואו נדיח את הנשיא"? אלה לא מיניסטרי או ג'לו ביאפרה שמוציאים אלבום מחאה נגד בוש, זה ניל יאנג, זה שאנשים כבר שנים מתאספים סביב המדורה שלו ומתחבקים, לא רוקדים פוגו. ויאנג, משל היה דויד מול גולית, משתמש בתקליט שלם, מלא בשירים קליטים אך לא מתחנפים, כדי להטיח ללא מורא אבנים בנשיא, יפגע או לא.

יאנג כבר שנים מתנדנד בעמדותיו הציבוריות: הוא צידד בעבר ברפובליקנים, גם במדיניות החוץ של רייגן וגם ביציאה לקרב של בוש, ומאידך, הטיח רפש בפניו של בוש האב ב"Rockin In The Free World", וחידש כהצהרה חברתית שמאלנית את את דילן בהופעות. הגישה הכמעט ילדותית באלבום החדש של "אני חי עם מלחמה בליבי כל יום" ו"לא צריך יותר שקרים", בקולו המזוהה של יאנג, זה שנשמע על סף בכי, יכולה היתה להשמע מביכה. זה טקסט פוליטי, אבל נטול מודעות עצמית צינית. אלה דברי העם הפשוטים. בארץ אולי היו קוראים לזה הסתה. אבל רוב הלחנים פשוט מרגשים ומתלבשים על הלב, כמו שיאנג לא הלחין ושר כבר שנים. זהו אלבומו השלם והפוגע ביותר מאז "Sleeps With Angels" מ-94'. הוא גם מעמיד סוגיה קשה נוספת – בנחרצותו חסרת הפשרות, שאינה מתעסקת בנוסטלגיה או במסרים מעורפלים, אלא בכאן ובעכשיו, יאנג מכריח את אוהדיו לבחור. זה כבר לא בידור, אלא תקליטו הטוב ביותר מזה יותר מעשור, אל תרשו לעצמכם לפספס אותו.

ניל יאנג, "Living With War" (הד ארצי, Hed Artzi )