נסו להיזכר בשנות התשעים; ימי התהילה של חברות התקליטים הגדולות, ששלטו אז בשוק ללא מתחרים, ונהנו ממכירות משביעות רצון. אבל, אם תפנו את מבטכם מעט מזרחה, אל עבר עיר הקודש, תוכלו למצוא חוצן בזירה המוזיקלית דאז- לייבל קטן, נועז ועצמאי לחלוטין, שהוציא למעלה מ-70 ריליסים בשלוש ומשהו שנות פעילותו.
לעב"ם ההוא קראו "פאקט" מפעל חיים של איש אחד בשם יורם אליקיים, שהקים את חברת התקליטים הפיצפונת שלו ב-1999, הפעיל אותה מתוך חנות התקליטים "בלנס" והתהדר בתואר "הראשון בישראל שהוציא מוזיקה על גבי תקליטורים צרובים", ובכך ביסס את תרבות ה DIY (עשה זאת בעצמך) בארץ.
בימים אלה הסתיימה העבודה על הסרט "פאקט ביי פאקט" (כשמו של האוסף הראשון שהוציאה החברה), שמביא את סיפורו של הלייבל המיוחד ההוא, וחוזר אל קהילת המוזיקה השוקקת בעיר בין השנים 1999-2003. מי שאחראי למלאכת התיעוד הוא רן איינזשטט, בוגר בית הספר לצילום מוסררה בירושלים, שמשמש כיום כעורך וגרפיקאי בערוץ 2.
"למעשה, אני הייתי חלק מכל המערך הזה של פאקט כבר מתחלית הדרך", מספר אייזנשטט, "בימיה הראשונים של החברה הייתי הצורב הרשמי של פאקט, הייתי משכפל עותקים של דיסקים עבור יורם. אני חבר טוב של יורם עוד מימי בית הספר, וזכיתי לראות את כל התהליך של הלייבל מינקותו. באיזשהוא שלב תפסתי מצלמה והתחלתי לתעד את ההתרחשות. כשכל הסיפור הזה נגמר, תהיתי מה לעשות עם החומרים במשך תקופה ארוכה, ולבסוף החלטתי לעשות סרט".
העובדות מדברות בעד עצמן
הסרט "פאקט ביי פאקט", כולל הופעות חיות מהתקופה ההיא, ביניהן של של יאפים ג'יפים, סגול 59 עם שאנן סטריט, פוריטנים צעירים, פרויקט הגומיה ועוד. בנוסף לקטעים המקוריים מאז, אייזנשטט שוטט בשנים האחרונות ברחבי הארץ כדי למצוא את בוגרי אותה הסצנה, ולתת להם להפליג בנוסטלגיה: "יש ראיונות של שאנן סטריט, אייל "קוואמי" פרידמן, עדי גולד, נדב רביד, דויד פרץ, הדרה לוין ארדי, סגול 59, אבי ש. גולדברגר, עומרי לוי, Caress , Subsoniq, דיספארה! ועוד. כולם נענו ממש ברצון ושמחו להיזכר בתקופה, ולהקדיש מזמנם כדי לזכור את הדבר הזה שהיה כאן, והרבה אנשים כבר שכחו. מפתיע כמה מהר דברים נעלמים מהעין."
כדבר המימרה הידועה - רחוק מן העין, אתם יודעים ארבע שנים אחרי שנסגר הלייבל, עקב אילוצים כלכליים, החלל שהשאיר אחריו פאקט מולא במהרה על ידי לייבלים קטנים ועצמאיים, שצצו כמו פטריות אחרי הגשם של שנת המילניום (גלגול שני, מוזר וקצר ימים היה לפאקט ב-NMC תחת השם אודיו קולאז'). אבל, גם עכשיו, כשהשוק מוצף בגורמים חדשים, מי שהיה בפאקט, שומר לו חסד נעורים: "פעם ראשונה, שהיה בעיר גוף שאיגד אמנים מכל הגוונים והז'אנרים בלי אפליה, ונתן במה לאנשים צעירים. עמד מאחוריו אדם (יורם אליקים - ח.ר) שפעל ממקום טהור של אהבת המוזיקה, בלי התחשבות ברווחים - אנשים קלטו את זה, וזה הביא את כל האלטרנטיב מכל הארץ לכאן. יורם היה מאוד מאורגן, ניתב את האמנים ועזר להם גם ברמה ההפקתית והאמנותית. היום אפשר לראות שפע יחסי של לייבלים קטנים, ואלה הם בעצם מעין צאצאים שהדבר הזה הוליד".
חוק שימור האנרגיה
"פאקט ביי פאקט" הוא סרטו הראשון באורך מלא של רן אייזנשטט. קדם לו "על אדמה מקולקלת" - סרט קצר שעסק בתאטרון פרגוד ובסצנה המוזיקלית שהניבה את נושאי המגבעת. הסרט זכה בפרס ראש העיר ופרס "קרן שרת". בהתאם לרוח הלייבל, גם הסרט החדש נעשה באופן עצמאי לחלוטין, והוא מתוכנן לצאת לאקרנים ב-2008, לאחר שימצא לו מפיץ.
"התהליך של העבודה על הסרט היה די ארוך ומייגע", נזכר אייזנשטט, "אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה, גם מתוך חומרים שתועדו במהלך התקופה, שחייבים לתאר את החוויה של פאקט - מי שהיה שייזכר, ומי שלא היה שייצא לו לחוות את פרץ האמנות הזה, שנקרא פאקט. רציתי לתת את החוויה עצמה, פחות להתמקד באמן זה או אחר. לשמר משהו מהאנרגיה שהייתה שם"
הסרט מתעד את התקופה בה פעל הלייבל, מההתחלה האופטימית ועד הסוף המר ב-21 במרץ 2003, אז נסגר פאקט "מתוך רצון לא להיגרר לפשרות אומנותיות ושיקולים זרים בכל אשר קשור להוצאת אלבומים, כדי לא לשנות את תנאי האמנים בלייבל וכדי לא להיקלע למועקה כספית שאינני מסוגל להתמודד עמה", כפי שכתב מייסד המקום, יורם אליקיים באתר האינטרנט של הלייבל.
"אם היינו במקום אידיאלי ונטול מלחמות, הכל היה יפה יותר", מסכם אייזנשטט, "אבל המציאות כאן טופחת לך על הפנים, במיוחד בירושלים. לייבלים קטנים ברחבי העולם מתקיימים יפה מאוד בנישה שלהם, אך המציאות כאן לא אופטימלית. השוליים כאן מאוד מאוד קצרים."
