דיסק און קינג: האם כדאי לראות את "הלורקס" ו"פיראטים!" בגרסאות המקוריות?

בין שלל התלונות הצרכניות שמתפרסמות בפייסבוק, צצה השבוע גם אחת קולנועית: מדוע ישנם סרטי אנימציה לועזיים המופצים כאן בגרסאות מדובבות בלבד? הכוונה אינה למוצרים סוג ז' מסוגם של "דגים נגד תרנגולות" וכדומה, כי אם לסרטים מן השורה הראשונה. למשל, "פיראטים" מבית היוצר של אולפני ארדמן, שהעבודות שלהן, למשל "וואלס וגרומיט", הן סרטי איכות למבוגרים לכל דבר.

קומדיה זו, שהגיעה לאקרנים בסוף השבוע שעבר, היא הדוגמה האחרונה אך לחלוטין לא היחידה לעוול – לפני כמה חודשים, למשל, גם "הלורקס" הופץ כאן אך ורק בעותק מדובב. זאת, אף שהוא אחד מששת שוברי הקופות הגדולים של השנה בארצות הברית, ולכן טבעי כי מי שמתעניין בקולנוע אמריקאי יחפוץ לראותו בגרסתו המקורית כדי להבין על מה המהומה. דבר זה לא התאפשר, גם לא בסינמטק או בכל מוסד אחר שיש בו הקרנות על מסך גדול.

מי שמתרעם על התופעה הזו חייב לזכור כי היא קיימת במדינות אחרות, גדולות ומתוקנות יותר – בצרפת, למשל, אי אפשר היה למצוא עותק של "פיראטים!" בשפה האנגלית, אפילו לא באותם בתי קולנוע שמציגים סרטים בלי דיבוב. עדיין, זהו מצב ביש, והוא פוגע בשתי קבוצות הגיל: ילדים ונערים שרואים רק סרטים מדובבים מפסידים את ההזדמנות לספוג קצת אנגלית, ומוזר כי בישראל, שכל כך מעודדת את לימוד השפה הזו ואמריקניזציה בכלל, מרשים לזה לקרות; הבוגרים יותר, לעומת זאת, מנושלים מן האפשרות ללכת לקולנוע ולהתענג על היצירות הללו כמו שצריך ובלי לפספס אף אחד מן הניואנסים המקוריים שהיו בהן. לכל הפחות, ניתן עתה לראות את שני הסרטים בפורמט ביתי.

הטרי והמומלץ מבין השניים מתגלה כ"פיראטים". כרגיל אצל ארדמן ובמאי הבית פיטר לורד, העבודה נעשתה באנימציית פלסטלינה, אך באופן חריג יחסית אליהם, הפעם מדובר בסרט תקופתי. ליתר דיוק, הוא מתרחש בתקופה הוויקטוריאנית, וכמשתמע משמו, עוקב אחר שודד ים שפעל באותם ימים.

כמיטב המסורת הארדמנית, זהו גיבור מעט שלימזל, שכישוריו ממוצעים ומטה, ואנו חוזים כיצד השלומיאליות שלו מובילה אותו למסע עתיר תלאות ותקלות באנגליה הוויקטוריאנית. ההרפתקה מתפתחת באופן מלומד ומעמיק להפליא, כזה שיענג לא רק ילדים אלא גם את מיטב המשכילים והאינטלקטואלים. אלה יטיבו להעריך את שלל העקיצות ההיסטוריות המסתתרות כאן בכל פינה, ובין השאר לועגות לישבנה של המלכה האגדית, לתיאורית האבולוציה של דרווין, לאיש הפיל, לג'יין אוסטן ולמי לא.

נוסף לזאת, ההרפתקה מוגשת לנו גם באופן שנון, אירוני וחצוף להפליא, ואפשר אף לומר כי "פיראטים" הוא פשוט מופת של הומור בריטי מדויק. בדיוק בגלל זה, צפייה בו מדובב לעברית היא מעשה בלתי סביר כמו האזנה לגרסה של "המלון של פולטי" שבה עידו מוסרי מחליף את קולו של ג'ון קליז.

מי שיצפה בגרסה המקורית, יזכה להתענג בין השאר על יו גרנט. האליל הרומנטי, בתפקידו הראשון מסוג זה, תורם את קולו לדמות הגיבור, ומעצב אותה בצורה מעוררת סימפטיה והזדהות. גם להקת דמויות המשנה שמקיפה אותו חיננית ביותר, ומציעה חגיגה של אקסצנטריות בריטית מקסימה במיטבה.

מעבר לכל זה, כמעט מיותר לציין כי האנימציה, כמיטב המסורת של ארדמן, פרועה ובו במידה אלגנטית, וקורמת עור וגידים באופן סוחף ומלוטש. בכלל, הסרט עשוי ללא דופי, וב-85 דקותיו אין גרם של שומן מיותר. הוא מענג בכל אחת ואחת מן השניות שלו, ובסופו של דבר מותיר את הצופה עם טעם של עוד.

המשכוני אנימציה הם בדרך כלל מטרד, אבל כאן החיבור לגיבורים כל כך חזק, עד שנולד הרצון לראות אותם שוב על המסך הגדול. במידה והדבר אכן יקרה, אפשר להתפלל כי במקרה זה הסרט יוצג כאן גם בפורמט המכבד אותו.

בעת ש"פיראטים!" מתבסס על מורשת התקופה הוויקטוריאנית, אולי העידן המצוטט בקולנוע הבריטי העכשווי, "הלורקס" מצדו נשען על נכס צאן ברזל של התרבות האמריקאית. הכוונה לספרו הקלאסי של ד"ר סוס מ-1972, הנקרא בשם גיבורו – מעין יצור אגדי, המגן על הטבע מפני הקידמה. בהתאם לזאת, הוא נשא מסר אקולוגי, שהקדים את הטרנד הירוק בכמה שנים טובות.

הספר כבר שימש בתחילת שנות השבעים בסיס לסרט טלוויזיה קצר, והוא היה כזה כיוון שאין במקור די בשר ליצירה באורך מלא. לכן, הגרסה החדשה של "הלורקס" משנה ומנפחת את חומרי הגלם של ד"ר סוס. כמו אצל הסופר, זירת ההתרחשות היא יקום עתידני ומתועש לחלוטין, שבו לא נותר כל שריד טבעי, והפעם מי שמנתב את העלילה מתגלה כילד שיוצא להגשים את חלומה של יקירת לבו – לגעת פעם בעץ אמיתי. שליחות זו מובילה אותו אל אותו יצור קסום, וגם לשלל הרפתקאות אחרות.

ברוחו של ד"ר סוס, ההרפתקאות הללו ילמדו לקח בזכות ההגנה על איכות הסביבה, וזהו מן הסתם מוסר השכל שבימינו אקטואלי עוד יותר מאשר בזמן כתיבת הספר. לכן, אפשר לראות ב"הלורקס" סרט שלא סתם מבקש לבדר את הילדים, אלא גם מתייחס אליהם כיצורים חושבים וחפץ להעביר להם מסרים משמעותיים.

לכאורה, יש בגישה הזו כבוד רב כלפי קהל היעד המרכזי של הסרט, אבל אם אכן כך הדבר, מדוע הבמאים כריס רנו וקייל בלדה פונים לאותם זאטוטים בצורה כל כך ישירה וגולמית, בוגדים ברוחו המתוחכמת של ד"ר סוס וממירים אותה בוולגריות צעקנית?

הצעקנות היא התכונה המאפיינת של הסרט, הסובל מגודש של דמויות, קווי עלילה, צבעים ושטיקים סגנוניים, שכל אחד מהם מלכתחילה נוטף מעודף מאמץ. כדי להגדיל את כאב הראש, ובהתאם לכך שבין המדבבים גם זאק אפרון וטיילור סוויפט, רצופים בו שירים רעשניים, המעצימים את המיגרנה. האנימציה עצמה אמנם עשויה בכלים המשוכללים ביותר, אבל השימוש בהם כבד ומסורבל.

נוסף לחולשה הסגנונית, גם תכני הסרט אינם ראויים לשבח: מאחורי היומרות החתרניות והליברליות לכאורה, מסתתרים בסופו של דבר מסרים אקולוגיים מעורפלים וכלליים למדי, ובעיקר הצהרת אמון חזקה בכוחו של האינדיבידואל, שכל קפיטליסט רפובליקאי יחתום עליה.

אך למרות כל האמור לעיל, בכל זאת יש ב"הלורקס" משהו, ומדי פעם מגיחים בו כמה רגעים משעשעים, בוגרים ואפילו מבריקים, שמשדרגים את חווית הצפייה ומאפשרים להתייחס אליו בסלחנות.

כזו, למשל, היא הסצינה בה משוחח הילדון עם דמות שהופכת במפתיע למנטור שלו, והיא נושאת בפניו פיסת חוכמת חיים שקשה לערער עליה: "למה בעצם אתה עושה את כל המאמץ הזה?", שואל אותו מורה הדרך. "הא, בטח בשביל בחורה, לא? אם אתה עושה משהו מטופש פעם אחת, זה...זה פשוט בגלל שאתה בחור. אבל אם אתה עושה אותו פעמיים, זה בטוח כדי להרשים בחורה".

אכן, באמת שככה זה בחיים, ואם גם אתם רוצים להרשים מישהי, השיגו לה עותק של "פיראטים" בשפת המקור. היא ודאי תודה לכם.

דיסק או קינג: איזה עוד סרטים תראו בדי.וי.די? ספרו לנו בפייסבוק