לאורך קריירה שלמה, ארנולד שוורצנגר הבטיח וחזר והבטיח, שוב ושוב, דבר אחד: שהוא יחזור. וארנולד לא משקר. כידוע, שוורצנגר עזב את הקולנוע ופנה לפוליטיקה בתחילת שנות השמונים, וזה העסיק אותו במשך שתי קדנציות כמושל קליפורניה. במהלך כל התקופה הזאת הוא הופיע אמנם בכמה סרטים, כולל סרטי "בלתי נשכחים", אבל זה אף פעם לא היה יותר מהופעת אורח של דקות בודדות לכל היותר, שבה הוא הגיע, אמר "חזרתי!" והלך. הסרט האחרון שבו הוא הופיע בתפקיד ראשי היה "שליחות קטלנית 3" בשנת 2003. שוורצנגר היום מבוגר בעשר שנים מכפי שהיה אז, ולא מדובר פה בשחקן אופי שיכול פשוט להתחיל לקחת תפקידים של סבא. לשוורצנגר יש קריירה משום שיש לו שרירים, אבל בגיל 66, אף אחד כבר לא רוצה לראות אותו בלי חולצה. אז מה יש לו לחפש עכשיו בקולנוע בכלל?
כנראה שיש. "עומד אחרון" הוא סרט של שוורצנגר. טכנית, זה סרט של הבמאי הקוריאני ג'י-וון קים ("הטוב, הרע והמוזר", "סיפורן של שתי אחיות"), אבל לאוהדי הבמאי הזה עדיף לשכוח שהוא שייך לסיפור. זה המופע של שוורצנגר, במובן הישן והטוב של הביטוי או הישן והרע, תלוי מה היחס שלכם לסרטים כאלה. זה סרט שכאילו שייך לסדרת הסרטים ששוורצנגר/סטאלון עשו בשנות השמונים וקצת מהתשעים: סרטים כמו "קומנדו", "מפגש לוהט" או "יחס לא הוגן", שהתבססו על שרירן שהורג הרבה אנשים ומדקלם וואן-ליינרים באופן כל כך גרוע שאי אפשר שלא לאהוב אותו. אלה לא היו סרטים מתוחכמים במיוחד. למעשה, עלילה מפגרת היתה חלק מהגדרת הז'אנר. ואת הסרטים האלה "עומד אחרון" משחזר באופן מצוין. סרטי "בלתי נשכחים" כבר ניסו לעשות מחווה לסרטי האייטיז האלה, אבל הם עמוסים בבדיחות פרטיות, הופעות אורח וחשיבות עצמית בכמות שהופכת אותם לסרטים רעים וסתמיים; "עומד אחרון" משחזר את הנוסחה ונשאר כיף.
שוורצנגר הוא שריף של עיירה קטנה על גבול ארצות הברית ומקסיקו, ומולו יש איזה ראש-קרטל סמים מקסיקני שהוא גם נהג מרוצים מקצועי בשם גבריאל קורטז (אדוארדו נורייגה, נבל די עלוב), שרוצה לחצות את הגבול הזה, ורק שוורצנגר ואנשיו עומדים בדרכו. הגיאוגרפיה של הסרט מחייבת את האיש הטוב והאיש הרע להיפגש לקרב אחרון רק בקצה של הסרט. את רוב הסרט הם מבלים בנפרד, כשכל אחד מהם עסוק בענייניו: קורטז מבלה את הזמן בנהיגה לכיוון דרום, כשאחריו רודף פורסט וויטקאר, בתפקיד סוכן FBI חסר כישורים או יכולת משחק. וויטקאר, שחקן זוכה אוסקר, נראה כאן כאילו הוא מנסה בכוח להדביק את שוורצנגר בהגיית משפטים באופן הגרוע ביותר האפשרי.
בינתיים, שוורצנגר וחבריו נאבקים בעושה דברו של הביג בוס, פיטר סטורמר שהוא למעשה מוצלח הרבה יותר, ונהנה הרבה יותר, מנורייגה עצמו. המאבק הזה מביא את הסרט אל השיא שלו, קרב יריות ומכוניות ארוך, פרוע, אלים ומצחיק שמצדיק את כל השטויות שסביבו. בשביל רגעים כאלה שווה לראות סרטים אידיוטיים. ובואו לא נייפה את הדברים, הסרט הזה אידיוטי. כבר בשלב מוקדם מאוד נערמים החורים בעלילה לערימה כזאת שאין טעם עוד לספור אותם, והאפשרויות המוצגות בפניכם הן לצאת מהאולם או לקבל את זה שהתסריט שלפניכם לא יזכה בפרס פוליצר, או לצורך העניין בפרס התסריט הפחות דבילי של השעה.
יכולת המשחק של שוורצנגר לא השתפרה עם השנים. הוא עדיין לא יכול לומר משפט שלם בלי להישמע כמו רובוט דיסלקטי. גם מבחינה פיזית, הוא כבר לא מה שהיה. כך שעל הנייר אין לו שום סיבה להיות שם: אם מישהו היה צופה בסרט מבלי לדעת מי זה הזקן האוסטרי הזה, הוא היה מגיע במהירות למסקנה שמדובר בסתם שחקן מזעזע, ואפשר ורצוי היה להחליף אותו בטומי לי ג'ונס או בקלינט איסטווד. אבל זה לא סתם זקן, זה שוורצנגר. אם כששוורצנגר על כל שנותיו הניכרות בפרצופו אומר משפטים כמו "אני השריף!" לא מדליק אצלכם את כל בלוטות הנוסטלגיה לסרטים שצפיתם בהם בילדות, אין לכם הרבה מה לחפש כאן. הנוכחות שלו היא מה שהופך את הסרט לסרט של שוורצנגר, ולכן נותנת לדביליות שלו חותמת כשרות. לא, אובייקטיבית זה לא סרט טוב, אבל אם אהבתם את "קומנדו" או חרשתם בוידאו על "אירייזר" אתם כנראה תיהנו מאוד מ"עומד אחרון". וכדאי שתלכו לראות אותו בקולנוע כל עוד אפשר, כי לא יהיו עוד רבים כאלה: אם לשפוט על פי התוצאות הקופתיות של הסרט הזה, אתם זן נכחד.
תלכו לראות את "עומד אחרון" לזכר הנוסטלגיה? ספרו לנו בפייסבוק