לאחר "רוק בקסבה" בסוף השבוע, הגיע אמש (ראשון) תורו של "הנוער", סרט ישראלי נוסף, להיות מוקרן בפסטיבל ברלין. גם הפעם זה קרה בפנורמה, החשובה מבין המסגרות המשניות של התחרות.
בניגוד ל"רוק בקסבה", הרי ש"הנוער" אינו דרמת מלחמה, ובכל זאת אחד מגיבוריו הוא חייל צעיר שזה עתה התגייס, ומשתמש בנשקו כדי לאחד כוחות עם אחיו המעט קטן ממנו, כדי לחטוף נערה עשירה מהם ולדרוש תמורתה כופר שיציל את משפחתם מבעיותיה הכלכליות.
בהצגתו את הסיפור הזה, רושם הבמאי תום שובל ציון דרך: עד כמה שזכור לי ולעמיתיי שעמם שוחחתי לאחר ההקרנה, זוהי הפעם הראשונה שסרט ישראלי עוקב אחר חייל בסדיר המשתמש ברובה שקיבל מן הצבא למטרה שכזו. מבחינה זו, "הנוער" הוא תקדים חתרני ומלא ארס, ויצירה חריגה בחריפותה על עוצמת המשבר במדינה, פערי המעמדות בה והתהומות שאליהן הם יכולים לדרדר את צעיריה.
בהקשר זה, היצירה של שובל גם ממשיכה גל של סרטים מקומיים, למשל "חיותה וברל", שבצוק העתים בחרו להתנתק מן הנטייה המסורתית לעסוק בסוגיות צבאיות-מדיניות ותחת זאת לדון בשאלות כלכליות-חברתיות. למרבה השמחה, התגלה אמש כי הבמאי עושה זאת בצורה שמרגישה אותנטית וכואבת לגמרי, ועם זאת היא גם שקולה ונבונה.
באשר לרמת הביצוע האמנותית של הדיון הזה, מוקדם עוד להכביר מילים אלה יחכו לשעת הפצתו של "הנוער" בישראל, מה שלא אמור לאחר לבוא. אפשר כבר להקדים ולומר שבסרט ניכרות כמה חולשות, בעיקר ברמת התסריט שלעתים אינו הגיוני או מפותח מספיק. לעומת זאת, שובל מממש בו את ההבטחה שהתגלמה בעבודותיו הקצרות ובשלל כתביו על קולנוע.
וכך, כפי שמשתקף מ"הנוער" מתחילתו ובעיקר עד סופו, לשובל יש שליטה מלאה במצלמה, היכרות עם חוקיה, קול משלו וגם רגישות גבוהה. הודות לזאת, יחד עם הצלם ירון שרף הוא יוצר חוויה קולחת, נקייה ומרתקת, שיש בה גם רגעים חזקים למשל סצינת הסיום. בהקשר זה, התסריטאי-במאי סוגר יפה את הקצוות בעלילתו, ומשחק בחוכמה עם הציפיות של הקהל ועם ההיכרות שלו עם ז'אנר המותחן. כל זאת, כדי לחדד את המסר של סרטו, המלמד אותנו כי בחברה הישראלית העכשווית, העובדה שניצלנו מגורל נורא אחד רק מבשרת כי מחכה לנו משהו נורא לא פחות.
שובל גם מיטיב לעבוד עם שני השחקנים הראשיים התאומים דוד ואיתן קוניו, צמד חסר כל ניסיון קולנועי, שלמרות חוסר הכשרתם מפגינים תצוגה משכנעת ובנוכחותם יש משהו מטריד ממש. בצדם בולטים כהוריהם של הגיבורים שניים מנוסים הרבה יותר: שירלי דשא ומשה איבגי, שבלי לומר יותר מדי משכילים לגלם את הטרגדיה של דור שעד הרגע האחרון מנסה להבטיח לילדיו שהכל יהיה בסדר, עד שבסופו של דבר אף מילים כבר לא יוכלו לעזור.
בסיכומו של דבר, "הנוער" הוא סרט ביכורים חזק ומעורר מחשבה, כך שאפשר להבין גם מדוע נרכש בידי חברת ההפצה האירופאית המשובחת "Match Factory" וזכה אמש לערוך את הפרמיירה שלו באחד מן האולמות היפים של הפסטיבל ובפני קהל שמילא את כסאותיו.
בתום ההקרנה, כנהוג באירוע, התקיימה גם שיחה קצרה עם היוצרים. "רציתי לעשות סרט על דמויות שבגלל שהן צעירות, חושבות שהן יכולות לשנות את העולם, אבל אז מגלות כמובן שתמיד יהיה משהו חזק יותר מהן", סיפר שובל והוסיף גם כי ביסס את הקשר המיוחד בין האחים על יחסיו שלו עם אחיו, דן, שעבד כיועץ אמנותי ב"הנוער".
לאחר מכן נשאל שובל בידי עיתונאית אוסטרלית, שככל הנראה מודעת לכותרות בישראל, כיצד משקף "הנוער" את המיתון בארץ. בתגובה לכך ענה תשובה שאכן נשמעת אקטואלית להפליא - "הסרט מדבר על מעמד הביניים, שבעיני הפך למעמד של העניים החדשים. רציתי להראות כיצד התמורה הזו משפיעה על חיי היומיום של בני המעמד, ויוצרת בהם מתח. זו בעיה שאני מניח שיש בכל העולם, אבל בישראל היא קצת שונה. יש אצלנו גם בעיות אחרות, שבגינן הצעירים מתגייסים, מקבלים רובה מהמדינה ומסתובבים איתו, וככה האלימות חודרת לחיים היומיומיים ומונצחת בהם, כפי שאפשר לראות בסרט".
"אני מקווה שזו תשובה טובה", אמר שובל בסיכום הדברים, והתקבל במחיאות כפיים. בינתיים, גם העיתונות המקצועית המסקרת את הפסטיבל מזכה את "הנוער" בקבלת פנים חמה. בהוליווד ריפורטר כתבו כי מדובר ביצירה מקורית ומעניינת, החמיאו לאיבגי ולאחים קוניו, וסיכמו שמדובר בסרט "כובש". בסקרין, לעומת זאת, ניבאו שהוא ימצא בקרוב את דרכו לכל פסטיבל התר אחר כישרונות קולנועיים חדשים - ואם הם אומרים זאת, אז ככל הנראה זה בדיוק מה שיקרה.