"ספרינג ברייק ספרינג ברייק ספרינג ברייק פוראבר, ווהו! תראו את השיט שלי! הלוואי שזה יימשך לנצח ספרינג ברייק! ווהו! סמים ציצים סמים סמים ציצים ציצים ציצים ציצים סמים ווווהו! ספרינג ברייק הלוואי שזה יימשך לנצח ציצים ספרינג ברייק פוראבר!". עכשיו תקראו את זה עשר פעמים עם סקרילקס ברקע ותראו קצת פורנו. קיבלתם את החוויה המלאה של הצפיה ב"ספרינג ברייקרס".
עלילת הסרט עוסקת בארבע בנות שיוצאות לחופשת האביב שלהן, ושם יש ציצים ביקיני סמים, ווהו! ספרינג ברייק, ציצים, ביקיני, סמים, ספרינג ברייק פוראבר! באמצע הן מבצעות גם איזה שוד, אבל מכיוון שאין לזה השלכה של ממש על המשך העלילה, זאת רק הפסקה זמנית קצרה בין מונטאז'ים של צרחות וביקיני וסקרילקס. בהמשך (כלומר, אחרי הרבה, הרבה, הרבה, הרבה מונטאז'ים. הרבה), הן פוגשות את ג'יימס פרנקו, כגנגסטר-ראפר שנמצא עמוק בפשע. הייתם חושבים שכאן תתחיל סוף סוף העלילה, שתציג את הידרדרותן של הבנות לפשע והיכרותן עם הצד האפל של החיים, נכון? ובכן, לא. עוד מונטאז'ים.
הסרט כולו מתנהל במונטאז'ים בלבד. שום שני שוטים לא מגיעים זה אחרי זה בסדר הנכון. זה היה יכול להיראות כמו תכנית מסיבות של MTV באורך של שעתיים, אלא שבתכניות האלה לפחות נוטים לא למחזר חומרים. כאן, את אותו קלוז-אפ על ישבן רוטט אתם תראו שוב, ושוב, ושוב. אם הכוונה היתה להוכיח שאפילו מושג פופולרי כמו "ציצים" יכול לשעמם בנקודה כלשהי, הסרט נוחל הצלחה גדולה. כך גם הטקסטים בסרט: כמעט כל משפט חוזר, בלי סיבה נראית לעין, פעמיים עד חמש. חוץ מהמשפט "ספרינג ברייק פוראבר!", שאם תקפיצו שוט בכל פעם שהוא נשמע בסרט עדיף שתצאו משם ישר לאלכוהוליסטים אנונימיים. לא ייאמן כמה שכל זה משעמם.
פרנקו הוא בלי ספק דבר הכי משעשע בסרט, על אף שהוא אחד הדברים היחידים בסרט שאינם לובשים ביקיני. סוחר הסמים שהוא מגלם היא דמות כל כך קיצונית שהוא נמצא בחצי הדרך לבוראט, וקשה לדעת אם הסרט מצפה שניקח אותו ברצינות או לא. היה אפשר להשוות אותו לדמויות האחרות, רק שאין כאלה: לספייס גירלס היה יותר אופי ועומק מאשר לדמויות האלה. סלינה גומז מגלמת את הדתייה עם נקיפות המצפון, אבל בין האחרות (ונסה הדג'נס, אשלי בנסון, רייצ'ל קורין) קשה עד בלתי אפשרי להבדיל, או לזכור את השמות שלהן, או שיהיה לכם אכפת.
קשה להאמין שסרט כלשהו יצליח לשלב את הדברים הגרועים ביותר ב"פרוג'קט X" ו"עץ החיים", אבל "ספרינג ברייקרס" עושה את זה. "פרוג'קט X" היה סרט שטחי ומטופש שהורכב ברובו מתמונות של טינייג'רים רוקדים ועושים "וווווהו!", אבל לפחות מעולם לא התיימר להיות יצירה אמנותית מתוחכמת. "עץ החיים" היה מונטאז' משמים ויומרני, אבל לפחות היו בו צילומים נהדרים והוא לא חזר על כל שורה שלוש פעמים. ביחד הם יוצרים סרט שמצליח להיות בו-זמנית פלצנות אמנותית וטראש פורנוגרפי, ומוכיח שסרט יכול להיות נוראי בכמה דרכים שונות ולכאורה סותרות. כל הכבוד.
הגישה של הרמוני קורין לקולנוע כנראה דומה לזו של יוצרי אמנות מודרנית שמציבים אסלות במוזיאונים: אם תעשה משהו גרוע באופן מספיק קיצוני, בטח יהיו כאלה שיאמינו שזו חייבת להיות אמנות גבוהה. או, רגע, אולי בעצם היה פה מסר חברתי חשוב? הסרט ככל הנראה מנסה לומר אולי כדאי שתשבו, זה הולך להמם אתכם שתרבות המסיבות היא ריקנית, רדודה ואף לא מוסרית. מי היה מאמין! אנחנו בהלם! הלם.
אין סיבה לראות את הסרט הזה. ציצים יש גם באינטרנט.
מה אתם חשבתם על הסרט? ספרו לנו בפייסבוק