גילה אלמגור: ”גדלתי בבית מצחיק? לא!”. צפו

כנס הקומדיה של בית הספר לקולנוע סם שפיגל נערך אתמול(חמישי) בסינמטק תל אביב, ואירח, במיטב המסורת של כנסי בית הספר, כמה מהשמות הבולטים בתחום בישראל. במסגרת האירוע עלו לבמה 35 קומיקאים, יוצרי קולנוע, אנשי תרבות, רוח ואקדמיה, ודיברו במשך 15 דקות כל אחד על הקומדיה הקולנועית לסוגיה ועל הפרסונות והרגעים הקומיים שנחרטו בדעתם, בליווי הצגת רגע מתוך יצירה כלשהי שבחרו, המסמל בעיניהם את שיא הקומדיה הקולנועית. בין המשתתפים בכנס המרתוני ניתן למנות את זאב רווח (שדיבר על צ'רלי צ'פלין), רשף לוי (שהציג קטע מ"ביג ליבובסקי"), מודי בר און (שבחר להציג קטע של חבורת מונטי פייתון) וגילה אלמגור. פגשנו אותם וניסינו להבין קצת יותר על סוד הקומדיה.

"אני חושב שהומור זה דבר רציני מאוד", אומר רווח, ומוסיף ש" הצלחתי כי למדתי הרבה מאנשים שהיו קומיקאים". מודי בר און, מצידו, מייחס את החיידק הקומי לבית בו גדל, וטוען ש"ההורים שלי דיברו איתי קישונית". לעומתו, גילה אלמגור מבהירה – כפי שרובנו יודעים – שלא הגיעה מבית מצחיק במיוחד, אך סבורה שדווקא העובדה הזאת עזרה לה לפתח חוש הומור, ואילו רשף לוי מסכם בתמציתיות: "אני נולדתי ככה. זאת אומרת, נולדתי מפגר".

במהלך הכנס, מעטים הם הדוברים שבחרו להציג קטע מקומדיה דוברת עברית, ואולי לא במקרה. "בקולנוע אין כמעט קומדיה", אומר לוי בהתייחסו לתעשייה הישראלית, "והסיבה היא שהברנז'ה של הקולנוע מזלזלת מאוד בקומדיות. גם בקרנות לא מעבירים קומדיות כמעט בכלל, וגם הברנז'ה עצמה לא מתייחסת לקומדיות כאל דבר חשוב". אלמגור, לעומתו, מציינת שלא תמיד ישראל הצטיינה בקומדיה, ומציינת בחוסר חיבה את סרטי הבורקס: "אלה קומדיות אתניות, גפילטע פיש מול חריימה וכל הדברים האלה. אותי הם לא כל כך הצחיקו, למרות שפה ושם הייתי חלק מהקולנוע הזה". דווקא רווח, שידוע כגדול שחקני סרטי הבורקס, מפתיע בהכריזו שההפסד הגדול של ההומור הישראלי טמון בכך ש"היה הומור אחר, ולצערי אנחנו איבדנו את ההומור האשכנזי של התיאטרון היידי. משום שהוא היה באמת הומור אמיתי שצמח מתוך עם חסר כל ואומלל שעשה צחוק מכל הסיטואציה שלו ומהחיים שלו".

מה דעתכם - יש קומדיה בישראל? דברו על זה בפייסבוק