מייקל קיין אמר פעם על קסמים: "עכשיו אתה מחפש את הסוד. אבל אתה לא תמצא אותו, משום שאתה לא באמת מחפש. אתה לא באמת רוצה לדעת. אתה רוצה שיעבדו עליך". הוא אמר את זה בסרט קוסמים אחר, "יוקרה", אבל אם הוא כבר מופיע גם ב"האשליה", עוד סרט על קוסמים וקסמים, הוא היה צריך לחזור על המשפט הזה.
כשאנחנו הולכים למופע קוסמים, אנחנו מצפים שהקוסם יהיה חכם יותר מאיתנו. אנחנו יודעים שדיוויד קופרפילד לא באמת יודע לעוף, לקרוא מחשבות או לעבור דרך קירות, אבל אנחנו מוכנים להשעות את חוסר האמונה ולתת לו לשקר לנו ולעבוד עלינו, בתנאי אחד: שישקר טוב. אם הקוסם לא ישקר מספיק טוב, הטריק לא יעבוד ואנחנו נרגיש מרומים ונדרוש את הכסף בחזרה.
וזה העניין עם "האשליה", סרט שמציג את עצמו כמופע קסמים, שעולה על הבמה, מבטיח להדהים אותנו ומבקש מתנדב. סרט כזה צריך לעמוד בציפיות מסוימות. הוא לא חייב להיות לגמרי הגיוני: אחרי הכל אנחנו מצפים שיעבדו עלינו. אבל הוא צריך לרתק, לסקרן ולהפתיע. "האשליה" מצליח במשימה הזאת... רוב הזמן.
הפתיחה של הסרט נהדרת. ארבעה קוסמים מתחומים שונים של אמנות האשליה פוגשים זה את זה בנסיבות מסתוריות. מארק צוקרברג סליחה, ג'סי אייזנברג הוא קוסם-רחוב; איילה פישר היא אמנית בריחה; וודי הארלסון הוא מנטליסט; ויש איזה עוד אחד. ביחד הם עושים מופע ענק בלאס וגאס, שבשיאו הם מעלים מתנדב מהקהל אל הבמה, משגרים אותו אל כספת בנק בפריז, ומביאים את כל הכסף בחזרה אל האולם בווגאס, בו הוא נושר על הקהל. זה, כמובן, בלתי אפשרי לחלוטין. לכן קוראים לזה קסם.
מתברר שלשדוד בנקים זה לא חוקי, אפילו כשעושים את זה באופן מגניב ביותר, וארבעת הקוסמים נעצרים ונחקרים על ידי ה-FBI. יש הרבה מאוד ראיות נסיבתיות נגדם למשל, העובדה שהם הכריזו על הבמה, לעיני מאות צופים, שהם עומדים לשדוד את הבנק, רגע לפני שהוא אכן נשדד ורק הגנה אחת: שלא יכול להיות שהם ביצעו את השוד הזה כי הוא היה בלתי אפשרי. הם משוחררים כדי להמשיך בדרכם, הכוללת שתי הופעות נוספות. ההופעה בווגאס, מתברר, היתה רק הפרולוג; הטריק האמיתי יגיע בהמשך.
"ארבעת פרשי האפוקליפסה", כפי שהם קוראים לעצמם, הם דמויות מצוינות. אייזנברג מגלם את החכמולוג המתנשא שהוא כל כך מתמחה בו; וודי הארלסון גם הוא שמוק, אבל מהסוג הדברני והחביב-למרות-הכל, וישנם אפילו רמזים לסוג של משולש רומנטי בינם לבין איילה פישר, שאותה צוקי פעם ניסר לשניים או משהו. יש גם איזה רביעי אחד. מופעי הקסמים שהם עורכים הם נהדרים, ובמקרים שבהם אנחנו מקבלים הסברים לאופן הביצוע שלהם גם ההסבר הוא מספק וכיפי. סרט על קורותיהם של ארבעת הקוסמים-הפורצים היה יכול להיות נהדר, אבל מתברר שהם היו רק הטעיה. "האשליה", מתברר, בכלל לא עוסק בהם.
אחרי סצינת הפתיחה, אנחנו כמעט ולא פוגשים עוד את פרשי האפוקליפסה, מלבד בהופעות; במקום זה, הסרט מתמקד בסוכן האף. בי. איי. המלמלן והסקפטי מארק רופאלו, וסוכנת האינטרפול הצרפתיה שצוותה אליו, מלאני לורן. יחד הם מתחקים על עקבותיהם של פרשי האפוקליפסה ומנסים למנוע את השוד הבא שלהם. ולמרבה הצער, בניגוד לפרשים עצמם, שני השוטרים הם דמויות קלישאיות ומשעממות. הוא סקאלי, היא מאלדר; הוא רגיל לעבוד לבד, היא מספרת זיכרונות מילדותה בפריז; היא מספרת לו פרטי אקספוזיציה, הוא צועק שוב ושוב שהוא לא מאמין בקסם. הם מבזבזים את זמן המסך במקום לתת את הבמה למארק צוקרברג והחבר'ה הכיפיים שלו.
לפרשי האפוקליפסה יש גם ספונסר עשיר ומסתורי (מייקל קיין), ויריב, מורגן פרימן בתפקיד אנטי-קוסם, אדם שעושה כסף מחשיפת סודותיהם של קוסמים. אף אחד מכל חבורת השחקנים המכובדת הזאת לא יגלה לכם כשרונות שלא הכרתם: כולם מבצעים את הטייפקאסטים המוכרים והחביבים שלהם, אבל הם אכן חביבים.
הסרט נשאר לאורך רובו מעניין ומבדר, גם אם הוא דורש מהצופים לפעמים להדחיק בכוח את ההגיון הבריא. אל תחשבו על זה שחלק מהקסמים שמבוצעים בסרט נעזרים באופן ברור באפקטים ממוחשבים, שאותם אי אפשר לבצע בעולם האמיתי. תשכחו מזה שבשביל לארגן מראש את כל הטריקים שהרביעייה מבצעת היה צריך בערך 15 שנה של הכנות מדוקדקות. תתעלמו מזה שהסרט מסביר דברים כשנוח לו, וכשלא נוח לו משאיר אותם בלתי מוסברים. אחרי הכל, אנחנו רוצים שיעבדו עלינו.
אבל אז מגיע סוף הסרט. ומתברר שמרוב ניסיון להיות חכם יותר מהצופים, להישאר שני צעדים לפניהם, הסרט סגר מעגל שלם והפך לאידיוטי. פיתול העלילה הסופי של הסרט כל כך גרוע, כל כך לא אמין, מבוצע באופן כל כך חסר השראה ומטופש, שהוא פשוט מכעיס. זה יותר מסתם קטע רע בסרט טוב; זה סוף שהורס בדיעבד את כל מה שבא לפניו. מתברר שאכן עבדו עלינו. במשך כמעט שעתיים מכרו לנו מותחן מתוחכם וחכם, אבל בסוף התברר שזאת היתה רק אשליה, ובעצם מדובר בעוד תסריט מטופש וחסר הגיון. סוף הסרט הוא כמו קוסם שמזמין אותך לבמה, מבטיח להראות לקהל משהו לא יאומן, קושר לך את העיניים, מכריז "אברקדברה" ואז מוריד לך את המכנסיים, משתין לך על הנעליים, גונב לך את הארנק ובורח. כן, זה בהחלט מפתיע, אבל זו לא באמת חכמה גדולה, וגם לא קסם מי יודע מה. וממש חבל, כי עד אז זה היה קרוב להיות מופע נהדר.
מה חשבתם על "האשליה"? ספרו לנו בפייסבוק