כמו כל צרפתי, גם הבמאי מישל גונדרי קרא בנעוריו את "צל הימים", הרומן של בוריס ויאן שיצא ב-1947 והפך מאז לפולחן. במקרה שלו, הדבר השפיע עמוק על יצירתו, והדימויים הסוריאליסטים שבספר חילחלו לתוך עבודותיו בתחילה הקליפים פורצי הדרך שעשה, למשל לדאפט פאנק ולביורק, ולאחר מכן בסרטיו, לדוגמה "שמש נצחית בראש צלול" ו"מדעי החלום".
למעשה, אפשר לקבוע בנקל כי הספר של ויאן היה ההשפעה הגדולה ביותר על מכלול יצירתו של גונדרי. לכן, רק התבקש כי יבוא היום והקולנוען יביא אל הבד את הפנינה על סיפורם יוצא הדופן של צעיר פריזאי ושל יקירת לבו, שפרח צומח בריאותיה ומעמיד בסכנה את חייה ואת אהבתם. כך אכן קרה השנה, בכיכובם של רומן דוריס ואודרי טאטו, והסרט הגיע לאקרנים בצרפת בקול תרועה רמה באביב האחרון.
אך למרות נוכחותם של שני השחקנים המתוקים, שחביבים על הקהל עוד מאז ימי "פודינג אירופאי", התגלה כי העיבוד הציורי והמאתגר של גונדרי ל"צל הימים" מאתגר ועמוס מדי גם לציבור הצרפתי. לכן, הוחלט להתקין לו גם גרסה בינלאומית מקוצרת, והיא זו שתגיע בסוף השבוע הקרוב לאקרנים בישראל.
עוד לפני שהוחלט על הקיצוץ, פגשתי את גונדרי לשיחה פנים אל פנים במלון פריזאי. התגלה אז כי בדומה לקולנוענים רבים אחרים שסרטיהם מלאים הומור ויצירתיות, בחיים עצמם הוא דווקא אדם מאופק למדי שנון וחד, אך ענייני לחלוטין, ובהחלט לא מחויך. עם זאת, הוא שמח להגן בתוקף על הפרויקט, ולהסביר מדוע מלכתחילה הספר של ויאן הפך לפולחן כה גדול במולדתו ונשאר כזה.
"אני חושב שהוא כבש הרבה אנשים כי יש בו סיפור טהור עד מאוד ופשוט עד מאוד", אומר הקולנוען בראיון בלעדי לוואלה! תרבות. "ויאן כתב את הספר כמתנה אוהבת לאשתו, ואפשר להרגיש בכך ולהזדהות עם זה. חוץ מכך, אני חושב שצעירים מאז ועד ימינו מתחברים לצד האנטי-קונפורמיסטי של הספר, לאיך שהוא חותר תחת הקונבנציות ולדרך שבה הוא בונה שפה משלו, הפוכה מהחוקים הרגילים. זה עזר ועדיין עוזר לקוראים לממש דרך הקריאה את הייחוד ואת הבדלנות שלהם עצמם. זה גם מה שחיבב אותו עליי ושימש לי השראה".
ולא פחדת להתמודד עם עיבוד של יצירה שכל כך חשובה לך ולהרבה אחרים?
"זה הלחיץ אותי, כמובן. לקחתי על עצמי אחריות גדולה וכיוון שהספר הוא יצירת מופת, ידעתי שיהיה קשה לעמוד בהשוואות למקור. אבל בסך הכל, מדובר היה בסגירת מעגל טבעית ומשמחת מבחינתי".
לא זו בלבד שגונדרי ביים את הסרט וגם מגיח בו לתפקיד קטן כרופא, אלא שהוא אף יצר במו ידיו את שלל האפקטים המיוחדים שבו, ללא עזרת מחשב. "ניסיתי להמחיש ויזואלית את אינספור משחקי המילים של ויאן", הוא אומר על כך. "זה היה קשה אבל מענג, ושמר על המוטיבציה שלי לאורך כל הצילומים. תמיד אהבתי לבנות דברים בעצמי ולראות את הפוטנציאל שיש בכל דבר. עוד כילד, האחים שלי ואני לקחנו חפצים מהבית ויצרנו בעזרתם עולם משלנו. אני אוהב יצירות שאפשר לראות ממה הן נעשו למשל ראש השור שפיקאסו התקין מכידון ומושב אופניים. בעיני זה מרתק לחשוף את המתכון במקום להסתירו, ולביים בעת ובעונה אחת גם את הסרט עצמו וגם את מאחורי הקלעים שלו".
הזכרת את משחקי המילים של ויאן השארת רבים מהם גם בדיאלוגים, וברור שהם הולכים לאיבוד בתרגום. זה משהו שחששת ממנו, במחשבה על ההפצה הבינלאומית של הסרט?
"תראה, לביים סרט זה לא לייצר מכונית - זו אמנות, לא תעשייה, ולכן לא צריך לחשוב על כמה תמכור, אלא על מה נכון לעשות. מבחינתי, 'צל הימים' הוא סרט אישי והוא גם סרט צרפתי. בזמן הצילומים, לא ראיתי טעם להטריח את עצמי במחשבות על איך התרגום יישמע, אלא פשוט עשיתי את מה שראיתי לנכון. בשעה שהכנו את הכתוביות לסרט, באמת הבחנתי שחלק מהבדיחות לא כל כך עוברות באנגלית, אבל אין מה לעשות. זה בכל מקרה לא תפקידי לחשוב על הדברים האלה, אלא תפקידו של המפיק".
אמרת שזה בראש ובראשונה "סרט צרפתי" ובהתאם לכך גם ליהקת את מי שהיא אולי השחקנית שהכי מזוהה עם הקולנוע במדינתך, אודרי טאטו. אך למען האמת החיבור ביניכם לא נראה כל כך טבעי על פניו, וגם היא הצהירה שהופתעה מהבחירה שלך בה.
"אני באמת לא יכול להבין למה היא חשבה ככה".
אולי כי הסרטים שלה עד כה תמיד היו אלגנטיים, מתקתקים ומאופקים ושלך הרבה יותר פרועים.
"תראה, אהבתי את הסרטים של אודרי ואת מה שהיא הביאה בהם לידי ביטוי. יש בה משהו שברירי אבל מצד אחר גם משהו לוחמני; היא יכולה לגלם מישהי מודרנית, אבל גם לשכנע כדמות מן העבר; זה בדיוק מה שהייתי צריך בשביל הגיבורה כאן. עוד לא ראיתי תפקיד שבו לא היתה משכנעת, ומעבר לכך התגלה לי בצילומים שהיא גם קשובה, ישירה, מלאת מוטיבציה ובעיקר אף פעם לא מסבכת דברים. נוח לעבוד איתה. הייתה סצינה שבה ביקשתי ממנה לבכות. בשחקניות אחרות הייתי צריך להתעלל ולבקש מהן 15 ניסיונות עד שיבכו כמו שצריך. לאודרי אמרתי 'תחשבי על משהו עצוב ותבכי', והיא בכתה מיד".
עד כמה לדעתך במאי דומיננטי בדינמיקה עם השחקנים? אתה יכול להדריך שחקנים להיות משהו אחר לגמרי ממה שהיו וידעו עד שהגיעו אלייך?
"הו, לא ממש. קשה להציל סרט משחקן, או להציל שחקן מעצמו. לכן הליהוק זה שלב קריטי".
מה הכי חשוב לך בשחקנים שעובדים איתך?
"אני לא אוהב שהם חוטאים ברגשנות או במאמץ יתר. לפעמים אני מבחין שהם עושים נאמבר, לא לטובת הסרט אלא בשביל שהם עצמם יזכו בפרס באיזה פסטיבל. אני מעדיף שהשחקן לא יחשוב על עצמו, אלא על איך הסרט ייראה ועל איך הקהל ייהנה ממנו. אם יש תופעה אחת שאני נלחם בה, זה סרטים שעושים אך ורק בשביל הפסטיבלים ותצוגות משחק שכל תכליתן הוא לגרוף פרס בפסטיבל. זה די נפוץ, וזה צבוע בעיני".
בתום הדיון ב"צל הימים", אנו עוברים לשוחח על עבודות קודמות של הקולנוען. מטבע הדברים, השם הראשון שעולה הוא "הצרעה הירוקה", סרט גיבורי-העל פרי עטו שנחל כישלון כלכלי וביקורתי ב-2011, ומאז הרוחות הרעות סביבו רק התגברו. לא מזמן, למשל, התראיין כוכבו סת רוגן וחשף לראשונה את האמת שלו על ההפקה - לדבריו, מדובר היה ב"פאקינג סיוט", ואת האשמה בכך הוא תלה בחוסר הניסיון של גונדרי בפרויקטים עתירי תקציב.
הבמאי הצרפתי לא מתרגז במיוחד למשמע הדברים, וגם על "הצרעה הירוקה" מדבר בקורקטיות "אני זוכר שלאורך הצילומים, כל הזמן אמרתי לרוגן 'תפסיק עם זה, אתה לא יכול לביים את השחקנים האחרים, זה התפקיד שלי'. הוא אמר לי 'אוקיי, אוקיי', ואז למחרת המשיך עם זה", אומר גונדרי. "לו ולמפיקים לא היתה שום הערכה לסמכות של הבמאי. הקול שלי נחשב פחות מזה של אחרים. בשלב מסוים, המפיק הורה לעורך לא לדבר איתי! הייתי צריך להתקשר ליילל לסוכן שלי. אבל הצ'ק הגיע בזמן והבנק כיבד אותו, ושילמו לי לא רע, אז מה יש לי להתלונן? זה סידר אותי כלכלית לשנתיים-שלוש. שמחתי גם על ההזדמנות לעשות סרט מסחרי ולא אינטלקטואלי, כזה שינסה להגיע לקהל רחב. למרות הכל, אני שמח על ההתנסות. חבל לי רק שהתוצאה לא היתה קצת אדג'ית יותר, ועדיין אני שמח להביא את הדיוידי שלה לחברים".
אם כבר מדברים על דיוידי, נעשה צעד אחורה ונדבר על "קדימה, תריץ אחורה" מ-2008. זה היה שיר הלל לספריות וידאו. היום לא רק שאין כאלה, גם ספריות דיוידי בקושי יש.
"כן, הא? אני מתגעגע אליהן כמובן. אני אוהב את המודרניות, אבל לא כשהיא מפרידה בין אנשים. זה חבל שאנשים נשארים בבית, מורידים במחשב את הסרטים ורואים אותם שם, במקום לצאת לאיזשהו מקום מפגש קהילתי ולשאול אותם. באופן כללי, לא טוב שאנשים מבלים יותר מדי בחיק ביתם. ככה אנחנו יותר נתונים למניפולציה ומקבלים את כל האינפורמציה מאותם מקורות. עדיף שנצא לרחוב, נדבר עם אחרים ונחליף נקודות מבט".
בד בבד עם "צל הימים", סיימת גם סרט תיעודי על נועם חומסקי. מן הסתם השיחות איתו האירו את עיניך.
"כן, דיברנו למשל על זה שאנחנו מזהים חפצים ואנשים לא לפי איזשהו קוד שיש לנו במוח, אלא לפי מה שחווינו איתם. חשבתי על זה בהקשר של 'צל הימים', כי מה שוויאן מראה בספר זה שהדברים עצמם לא משתנים, אבל התפיסה שלנו כן וזה גורם להם להיראות אחרת. זה משהו שבהחלט מהדהד אצלי".
אחד הקליפים שביים גונדרי לדאפט פאנק
לסיכום, כיוון שבכל זאת אתה לא רק במאי קולנוע אלא נחשב אחד מיוצרי הווידאו-קליפים הגדולים בכל הזמנים, מסקרן לשמוע לאיזה מוזיקה אתה מאזין כדי לקבל השראה וסתם כך ביומיום.
"אני אוהב מוזיקה קלאסית, אוהב את ארת', ווינד אנד פייר ואת קול אנד דה גאנג. אני גם מקשיב לבלונדי ולסטרנגלרס, והיום אני אוהב את בורדז אוף קנדה. אבל קשה לי עם רוק אלטרנטיבי, כי MTV הפך אותו למשעמם בעיני. קשה לי גם עם מוזיקאים כמו ג'סטין טימברלייק. הם מחווירים לעומת מייקל ג'קסון. אין על מייקל ג'קסון, השירים שלו על-זמניים. הכי אני אוהב להקשיב להם".
איך אתה מאזין למוזיקה, יש לך אייפון?
"לא, כי אני לא אוהב מסכי מגע וגם לא כל כך יודע איך להפעיל אותם. בכלל, אני מעדיף דברים שעושים קליק".
צפו ב"קוץ בלב", סרטו של גונדרי, בוואלה! VOD