לפעמים מתקבל הרושם שמבקרי קולנוע הם כנופיה. זה לא נכון, כמובן: יותר קל לשכנע חבורת חתולי רחוב לעשות תרגילי סדר מאשר לגרום למאה מבקרי קולנוע להסכים על סרט אחד. ובכל זאת, מדי פעם מגיע גל שנדמה כאילו הוא סוחף את כולם, מסיבה לא ברורה. למשל, הקיץ הזה המבקרים והקהל בחו"ל היו מאוחדים סביב דבר אחד: העובדה ש-"R.I.P.D." או בעברית "שוטרים מעולם אחר" הוא סרט איום ונורא, זוועה, סיוט, אסון, מועמד בטוח לראזי, הדבר הגרוע ביותר שקרה לקולנוע מאז אדם סנדלר.
אז מטבע הדברים, ההתקרבות לקולנוע נעשתה בזהירות מירבית. ומה התברר? לא אסון ולא נעליים. לא ש"שוטרים מעולם אחר" הוא יצירת מופת או משהו רחוק מאוד מזה אבל בסך הכל מדובר פה בסרט קיץ אופייני, דומה מאוד להרבה מוצרים הוליוודיים לפניו, ולא הרבה יותר גרוע מהם. בהחלט לא משהו שחייבים ללכת לקולנוע בשבילו, אבל כשיגיע לקולנוע הביתי, בקרוב מאוד, אפשר יהיה לתת לו צ'אנס באיזה ערב שומם. אז מה פתאום כולם התנפלו על הסרט הזה כאילו הוא מינימום השתמש בנשק כימי על אוכלוסיה אזרחית?
ושוב: לא, זה לגמרי לא סרט ענק. בהחלט יש בו בעיות ברורות. אולי מה שהדליק את כולם היה חוסר המקוריות: הסרט הזה שואב השראה בנדיבות מהמון סרטים קודמים, אבל יותר מכל הוא מזכיר את "גברים בשחור". בעזרת שינויים מינימליים בתסריט אפשר היה להשתמש בו כ"גברים בשחור 4". גם הפעם יש זוג אוכפי-סדר - אחד טירון, אחד מנוסה - בכח משטרה מיסטי, שחבריו עוברים, בלתי מורגשים, בעולם שלנו, וללא ידיעתנו שומרים עליו מפני פולשים מעולם אחר. הפעם הם לא חייזרים, אלא מתים. ניק (ריאן ריינולדס) הוא שוטר שנהרג בעת מילוי תפקידו, נשלח לשמים ושם מצוות לרוי (ג'ף ברידג'ס) כשותף במחלקת זכרונם לברכה (מז"ל), הכח נגד רוחות רעות מהגיהינום. אותם מתים רצחניים נראים כמו מוטציות משונות כשהם רצים ברחובות העיר. מצד שני, ברידג'ס וריינלודס לא מרכיבים משקפי שמש, אז זה לא אותו הדבר.
ג'ף ברידג'ס אמור, כמובן, להיות הכוכב האמיתי של הסרט. הוא מגלם, פחות או יותר, את רוסטר קוגברן מ"אומץ אמיתי" אחרי מותו: אקדוחן מהמערב הפרוע שמדבר כאילו הפה שלו מלא מרשמלו, חסר נימוס, חסר גינונים ומקסים. אבל משום מה, זה רק כמעט עובד. שורות שנשמעות מוצלחות, שאמורות להיות שוס היסטרי אם רק יתנו לג'ף ברידג'ס לומר אותן, איכשהו עוברות ליד ונשארות חצי מצחיקות. הכימיה בינו לבין ריאן ריינולדס נשארת על הנייר הם לא אדישים זה לזה, אבל אין להם את אותו הדבר שהפך את וויל סמית' וטומי לי ג'ונס לזיווג כל כך מוצלח. מארי לואיז פארקר, לעומת זאת, פוגעת בול. בתפקיד הקטן יחסית שלה, בתור הממונה על מחלקת זכרונם לברכה, היא מצחיקה כמעט בכל שורה שלה.
וכל היתר, נו, די כרגיל. קווין בייקון הוא קווין בייקון, ובתור נבל הוא בייקון עוד יותר, אבל לא מתאמץ ולא מרשים. הסיפור מתחיל נחמד, ואז הולך ומתקשקש והופך עד סופו לבליל של סצינות אקשן באפקטים לא-משהו. ובין לבין, יש רגעים של הומור, לפעמים מצחיק, לפעמים לגמרי לא. בקיצור, זה סרט דומה מאוד לכל בלוקבאסטר-וונאבי אחר שראיתם. אבל דווקא משום שהוא הפך לשק החבטות של כל מבקרי העולם, מתחשק לנחם אותו ולהגיד לו: "זה בסדר, 'שוטרים מעולם אחר', אתה לא כל כך נורא. לא טוב או משהו, אבל גם לא נורא".
ומה אתם חושבים על הסרט? ספרו לנו בפייסבוק