בלוג "משחקי הכס": סוף סוף הטובים ניצחו

ברוכים הבאים לבלוג "משחקי הכס"! תזכורת לחוקי המשחק: אנחנו מתייחסים אל סדרת הטלוויזיה כאל סדרת טלוויזיה. השוואות לספרים ייתכנו, אבל נקודת המוצא היא שהסדרה והספרים שעליה היא מבוססת אינם אותו הדבר, והסדרה לא נמדדת על פי מידת הנאמנות שלה לספרים. לא תמצאו כאן ספוילרים מעבר לפרק האחרון ששודר (עונה 3, פרק 4) או לקטעים המקבילים בספרים.

בואו נאמר את זה בגלוי: "משחקי הכס" היא סדרה מעצבנת. היא מפוזרת על פני הרבה יותר מדי עלילות משנה, קופצת ממקום למקום יותר מדי פעמים בכל פרק, כוללת יותר דמויות משאפשר לעקוב אחריהן, ולעלילות מסוימות לוקח שנים, פשוטו כמשמעו, להתקדם לאיזה מקום. שלושת הפרקים הראשונים של העונה היו הדגמה מושלמת לכך. סדרה מעצבנת.

אבל על הכל אפשר לסלוח ל"משחקי הכס" כל עוד לפחות פעמיים בעונה היא מביאה לנו פרקים כמו הפרק הרביעי בעונה. אחרי שלושה פרקים שבהם קרו בעיקר הכנות, תזוזות קלות של כלים לפה ולשם, אקספוזיציה ועוד ועוד דמויות חדשות, בפרק הרביעי דברים זזו, ובכך הכוונה היא שאנשים התחילו למות. כמעט כל סיפור שהוצג התקדם, נבחרת השחקנים מעולם לא נראתה משובחת יותר, ולסיום, קיבלנו סצינה מהמדהימות בתולדות הסדרה, שלא להזכיר תולדות הטלויזיה והעולם החופשי. זאת סצינה שהיתה יכולה בקלות להוות סיום הולם ביותר לעונה – ועוד לא הגענו אפילו לחצי. אח. איזו סדרה אדירה.

אבל רגע. סבלנות, כפי שואריז אומר.

ג'יימי ובריאן בדרכים: אחרי כל הדרמה בפרק שעבר, מתברר שג'יימי לא איבד את היד שלו, אחרי הכל! היא עדיין אצלו. אמנם תלויה בשרשרת מהצוואר במקום להיות מחוברת לזרוע, ומתחילה להירקב, אבל היי, אי אפשר לקבל הכל בחיים. אגב, אם אתם זוכרים, דאבוס מסתובב כל הזמן עם שקיק ובו עצמות שתי האצבעות שנכרתו לו סביב הצוואר. כנראה שזו מין מסורת בווסטרוז. מעניין זה תקף גם במקרים של כריתת רגל או תוספתן.

ג'יימי קצת בדכאון מאובדן היד החביבה עליו. אחרי שבפרק הקודם הוא השמיע לבריאן דברי קואצ'ינג, עידוד ותמיכה בנוסח "כולה אונס, תזרמי", הפעם תורה לעודד אותו באופן דומה: "אני שומעת את מה שאתה אומר, וזה נשמע לי כמו 'אויויוי, כרתו לי את היד, הפילו אותי לבוץ, נתנו לי שתן של סוסים לשתות'. יאללה יאללה, כולם מאבדים דברים חשובים לפעמים. תפסיק להתבכיין, נקבה" ככה, במילים האלה! כלומר, בערך. איןעל בריאן וג'יימי, זוג משמים. עכשיו תתנשקו! טוב, בעצם אולי לא עכשיו, אולי אחרי שג'יימי יצחצח שיניים פעמיים שלוש, כי, בכל זאת, שתן של סוסים וזה.

אפשר לדבר רגע על ואריז? הוא אולי נראה ומתנהג כמו מעצב אופנה תל אביבי, אבל "העכביש" מוכיח את עצמו בהדרגה כאחת הדמויות הטובות, בכל מובן, שמסתובבות בקן הצרעות של מעלה מלך. בפרק הזההוא כיכב בלא פחות משלוש סצינות – אחת עם רוז, אחת של דיאלוג מענג עם מלכת הקוצים, סבתא טיירל המשובחת לא פחות, ואחת עם טיריון וארגז. ואריז הרגע קיבל ארגז גדול בדואר. זה משהו ממש גדול, המכס בטח קרעו אותו. הוא פותח את הארגז בזמן שהוא מספר איך איבד את הביצים שלו: מכשף תפס אותו בהיותו ילד, גזם ממנו הכל בלי הרדמה והשאיר אותו למות (היי ג'יימי: ואתה חשבת שעליך עבר יום רע). אבל הוא איכשהו התקדם בחיים, מחוסר-כל הגיע עד למצב שבו הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר בשבע הממלכות, ועד... עצם הרגע הזה. שבו הוא פותח את הארגז. שהגיע בדואר. בתוך הארגז נמצא המכשף, וגם עליו עבר יום לא קל בכלל. הוא לא נראה במצב תקין לדיבורים, אבל אילו הוא היה יכול לדבר, הוא היה אומר "אינעל רבאק, היה הורג אתכם לשים איזה פתק 'זהירות שביר' או משהו?". ייתכן שהוא גם היה מוסיף: "הצילו. בבקשה".

אפילו בלי כל הפרק, בלי כל הסדרה, מסביב, סצינת הארגז היתה יכולה לשמש כסרט קצר ומספק מאוד בפני עצמו. היא היתה הסצינה הטובה ביותר בפרק אלמלא סצינה מאוחרת יותר היתה מתעלה אפילו עליה. היא היתה עשויה למופת, היא היתה מספקת. דבר אחד היא לא היתה: בספר. עם כל הכבוד – ויש הרבה ---- לג'. ר. ר. מרטין, גם לדייויד בניוף וד.ב. וייס, התסריטאים, יש הברקות משלהם.

אם כבר מדברים על דברים שלא היו בספר: כל העניין הזה עם פודריק הצעיר והזונות – והעובדה שאיכשהו הוא הצליח להרשים אותן עד כדי כך שהן אפילו לא דרשו כסף – הוא המצאה של הסדרה, שנראה כאילו שימשה בפרק הקודם בעיקר כדי להכניס את מנת העירום השבועית. והנה, שבוע עבר, והם עדיין מדברים על זה: גם ואריז ורוז לא מצליחים לפענח מה היה הסוד של פוד. מתברר שזה עניין אינטר-פרקי. יש המון שאלות בלתי פתורות ב"משחקי הכס", ומאוד משעשע שאל כולן נוספה עכשיו חידת שטרונגול הפלא של פוד. האם נקבל את התשובה באחד הפרקים הבאים?

אבל פוד הוא בכל זאת לא העניין העיקרי בשיחה הזאת. הנושא המרכזי היא סאנסה. מאז ומתמיד היא היתה נכס חשוב, אבל עכשיו, כשבראן וריקון נעדרים – וכולם מניחים שהם מתים – היא הפכה לחשובה עוד יותר: אם רק בן סטארק האחרון שנשאר – רוב – ימות, סאנסה תהפוך ליורשת הצפון כולו, ומי שיתחתן איתה – יהיה שליט של ממלכה עצומה, אם כי קרה. באיליש, מתברר לנו, מתכנן כנראה לקחת אותה איתו לקן הנשרים בקרוב. לכאורה התכנית שלו היא להתחתן עם ליסה ארין, אבל למה לו בעצם לעשות את זה, כשהדודנית הקטנה שלה שווה יותר נדל"ן, וגם צעירה יותר, יפה יותר ושפויה הרבה יותר? ואריז וסבתא טיירל הוגים תכנית נגד. מארג'רי נשלחת כדי לומר לסאנסה: למה שלא תתחתני עם אח שלי, לוראס? הוא חתיך, הוא לוחם מצוין והוא נתן לך פעם ורד. נכון אמנם שהוא גיי יותר מתיק-יד ורוד עם נצנצים, אבל היי, אף אחד לא מושלם. מארג'רי עצמה הולכת להתחתן עם הפסיכופט שמצחקק כמו ילדה קטנה כשהוא מדבר על אנשים שמקוצצים לחתיכות ונאכלים בעודם בחיים, ואת לא שומעת אותה מתלוננת.

אריה בסוגר: אריה, האחווה ללא דגלים מגיעים עם סנדור "הכלב" קלגאן, אל מנהרה סודית בלב היער, שם הם פוגשים את מנהיג החבורה, רובין הוד. סליחה, בריק דונדאריון. רק זה מה שהיה חסר לנו, עוד דמות חדשה... לא? בעצם, טכנית דונדאריון הוא לא דמות חדשה: הוא הופיע בעונה הראשונה לסצינה בודדת (ושם גילם אותו שחקן אחר). בסדר, סדרה, זה היה גבולי אבל ניצלת הפעם. האחווה רוצה לעשות לכלב משפט, וכמובן, זה ייערך בסטייל "משפט בקרב", כפי שכבר ראינו קורה במשפטו של טיריון. מעניין אם גם בווסטרוז אמהות רוצות שהבן שלהם ילמד משפטים. מקצוע קצת מסוכן.

בראן מופיע לרגע אחד כדי להזכיר לנו שהוא קיים, בעוד חלום שבו הוא שוב רודף אחרי העורב הארור ההוא, כפי שהוא רודף אחריו כבר מי סופר כמה פרקים. אוקיי, חוק חדש: מעכשיו מותר לדמות להופיע בפרק רק אם העלילה שלה מתקדמת במידה כלשהי, גם במציאות, ולא בחלום. פסדר?

ייסורי תיאון הצעיר ממשיכים: תיאון נכלא. תיאון עונה. תיאון ניצל ברגע האחרון! האיש ההוא לוקח אותו אל אחותו האוהבת (לא כל כך, אבל נגיד), ואצלה הוא בטח יקבל טיפול רפואי ועוגה והכל יהיה בסדר. ההקלה גדולה כל כך שתיאון אפילו מרשה לעצמו להתוודות על חטאיו: במקרה ששכחתם, הוא לא בדיוק קדוש מעונה. הוא רצח שני ילדים כדי להגיע לאן שהגיע. ואז מתברר שהוא הגיע בדיוק לנקודה שבה התחיל, לאותו Xשאליו ימוסמר ואולי יקבל, אם יהיה לו מזל, עוד כמה סכינים מתחת לציפורן או כפות רגליים מרוסקות באיטיות. ואין עוגה. מצד אחד, אוקיי, טוויסט; מצד שני, קשה להתעלם מכך שהעלילה התמוהה של תיאון למעשה לא התקדמה מילימטר, במובן המילולי ביותר, מתחילת העונה.

מעבר לחומה: בביתו החם והאוהב של קראסטר, אנשי משמר הלילה ברחו אל החומה כדי להזהיר את העולם מפני המתים המהלכים, אבל עצרו לכמה זמן כדי לנקות חרא. (והם לא שלחו אפילו שליח בודד אחד אל החומה? בכל זאת, נראה שקפטן מורמונט חושב שהמסר שלהם די חשוב. "אם לא נגיע, כל מי שאתם מכירים ימות" וכאלה). הם רעבים וקר להם והמארח שלהם הוא איש דוחה שרוצח ילדים ושוכב עם ילדות, כך שמצב הרוח לא מי יודע מה, ובסופו של דבר, זה נגמר במכות.

קראסטר מקבל סכין בצוואר. סר ג'אור מורמונט מקבל סכין בגב. אנשי משמר הלילה מחלקים לאנשי משמר הלילה אחרים חפצים חדים באיברים שונים בגוף. בלגנים, צווחות ומוות. וכל זה אחרי שרוב אנשי משמר הלילה כבר מתו באגרוף ראשוני האדם, וכיום הם ככל הנראה מהלכים אי-שם עם עיניים לבנות ויוצרים מיצגים אמנותיים מראשים של סוסים. אחרי כל זה, נראה שמשמר הלילה המפואר כולו, מגן התרבות האנושית כולה, מורכב נכון לעכשיו מבערך שלושה אנשים, שאחד מהם הוא סאמוול טארלי. כי ברור שסאם ניצל מכל העסק. חדל האישים הזה יכול לדדות דרך ספינה טובעת בוערת בזמן צונמי שנופל בדיוק על מתקפת זומבים חולי כלבת ולהגיע עד לצד השני עם אותו מבט אומלל, אבל שלם. סאם בורח עם חביבתו גילי והבן שלה שזה עתה נולד. גם גילי בוודאי חלמה על נסיך נאה יותר על סוס לבן יותר, אבל שוב, צריך להסתדר עם מה שיש.

תתאמנו: "זדריז אזבוזדאריז גוזדאור". זה "דרקון איננו עבד", בואליריאנית. פעם היה נהוג לומר שכל ‏משפט נשמע מגניב ועמוק אם אומרים אותו בלטינית. היום אנחנו יודעים שאם אתם רוצים שמשהו ‏יישמע באד-אסבאמת, תגידו אותו בואליריאנית.‏

זה לא היה מפתיע במיוחד. גם אנשים שלא קראו את הספר בוודאי ניחשו כבר בפרקים הקודמים שדאינריז לא באמת תמכור את אחד מבניה הדרקונים תמורת הצבא, ומצד שני, שהיא לא תצא מעיר העבדים בידיים ריקות. אבל האופן שבו זה בוצע היה, כבר אמרנו, אחד הרגעים הטובים ביותר בתולדות הסדרה. מעט מאוד נאומים חוצבי להבות נשמעו טוב כמו ההוראות בואליריאנית של דאינריז, ומעט רגעים היו משעשעים כמו הרגע שבו כולם – חוץ מאותו מוכר עבדים נאלח ואומלל – שימו לב לכך שדאינריז מדברת ואליריאנית, בעוד הוא היה עסוק מדי עם הדרקון שלו. (תגובה אפשרית: "אה, בקשר לכל הפעמים האלה שקראתי לך זונה ווסטרוזית מסריחה? התכוונתי לזה במובן החיובי"). מפה לשם, לדאינריז עכשיו יש צבא של שמונת אלפים מהלוחמים המסוכנים ביותר בעולם, שלושה דרקונים כבר-לא-כל-כך קטנים, ונוסף לכל, גם מתורגמנית חביבה. אם אתם שמים כסף על מי יישב על כס הברזל בסופו של כל הבלגן הזה, המניות של דאינריז פרי-סער מבית טארגריין עלו בכמה מיליוני אחוזים הפרק הזה.

עוד סיבה לכך שהפרק הזה היה כל כך מענג: כי הטובים, לפחות זמנית, ניצחו. "משחקי הכס" היא סדרה שהטובים לא תמיד מנצחים בה, וזה בלשון המעטה. לעתים קרובות נראה שהעולם של הסדרה מעניש בחומרה כל אדם שמעז לנהוג בצדק, הגינות או יושר. אז כשמשהו טוב קורה – כשאנשים שמגיע להם למות מתים, לשם שינוי, וכשאנשים שמגיע להם לנצח מנצחים – זה מספק פי כמה וכמה מאשר בכל סרט ממוצע שבו הסוף הטוב מובטח מראש. דברים רעים ונוראים עוד בלי ספק יקרו, אבל נכון לעכשיו, ואריז השיג נקמה במכשף שסירס אותו, ודאינריז הפכה לאברהם לינקולן מואליריה. כשיש טוב, אפשר ורצוי ליהנות ממנו.

נעדרים: ג'ון שלג; קייטלין, רוב ויתר צבא סטארק המכונס בריברן; וגם סטאניס וכל בני ביתו, שעדיין לא עשו שום דבר מתחילת העונה.

דמויות מתות: קראסטר, ג'אור מורמונט, מוכר עבדים נאלח והרבה מאוד אנשי משמר הלילה וסוחרי ‏עבדים.‏

עירום לא רלוונטי: אין ולמי אכפת. כי כשיש לך פרק אדיר אתה לא צריך להחזיק את תשומת הלב של הצופים בכח באמצעות ציצים.

מדד טיריון: הופסק עד להודעה חדשה, מכיוון שנראה שטיריון שומר בעונה הזאת על פרופיל נמוך (אה הא!). במקומו אנחנו חונכים את מדד ואריז, שפותח אותו בעוצמה עם 9 ראוי ביותר.

הסצינה: חאליסי, אלא מה. אבל סיפורו של ואריז והארגז ממש לא רחוק מאחור.

העונה השלישית של "משחקי הכס" משודרת בימי חמישי בשעה 22:50 בערוץ yes Oh HD וב–yes VOD

מה אתם חשבתם על הפרק של "משחקי הכס"? דברו על זה בפייסבוק