מחשבות בעקבות נינט

רינת יקרה,

קראתי בעיון רב את מאמרך. היו רגעים בהם אפילו גרגרתי לעצמי בהנאה: כמה נאה יודעת הבחורה להתנסח!

ציוץ נוסף שצייצתי לעצמי היה: מי הוא אותו "שי גולדן" והיכן ניתן להשיג את המאמר שלו על נינט?
מכיוון שאני חתום על מאמר בשם "מיס נובאדי" שפורסם יומיים קודם לכן באתר הנפלא הזה, ואשר אליו התייחסת במאמרך, הנחתי שהכוונה אלי.

אלא שלמרבה הגירוד בפדחת עלה מקריאה חוזרת שעשיתי בפרי עטי כי לא מדובר בי. ככל הנראה שגית וקראת מאמר של שי גולדן אחר – אשר באופן טעון בדיקה, זכה אף הוא לכותרת המבריקה "מיס נובאדי" – שכותב באתר אינטרנט אחר, שעונה אף הוא (כמה מוזר מתחיל כל העניין להצטייר!) לשם וואלה!

שכן המאמר שלי, שפורסם באתר וואלה! המקורי, לא העלה ולו טענה אחת מהללו להן השבת בכישרון כה רב ובחרון אף כה גדול במאמר זה.

מעולם לא טענתי, או רמזתי לטעון, כי הדרך הראויה בעיני ללבו של פריים טיים ערוץ 2 צריכה לעבור דרך אזכורים אגביים במדורי רכילות, שער ב"רייטינג" או התחככות ברנז'אית בשתייני אספרסו למיניהם.

אילו היית קוראת את מאמרי המקורי – ולא זה שדמיינת בראשך לקרוא – אפשר והיית מגלה כי יצאתי בגלוי כנגד אותה תרבות טראש של ביבי פרסום ושל אינסטנט תהילה ושל כל המכניזם שמתניע ומקיים אותה.

יותר מזה: אילו היית קוראת מאמרים אחרים שלי האמיתי אפשר והיית מוצאת קטעי משפטים וחלקי פסקאות עליהן היית אומרת: "אח, השי גולדן הזה מדבר ממש מתוך פי. כמה איבה רוחש העיתונאי הנפסד הזה לתל אביביות לסוגיה ולמנגנוני הג'יבריש הנפשיים שהיא כופה על תרבותנו. כמה הוא מייחל לקול אמיתי, מהימן שיעלה ויכסה על צווחות הטראש של ערוץ 2 ומדורת ההבלים".

יותר אף מכך: אילו היית מיטיבה קרוא במאמר שלי האמיתי – ולא של אותו שי גולדן מתועב אליו התייחסת – היית בוודאי מגלה כי לא זה בלבד שאין בלבי דבר על נינט, אלא להפך. המאמר שכתבתי התייחס לתופעת סלבריטאי הבזק הנשאבים לתוך הסחרחרה המשכרת והמהפנטת של התהילה – הופכים לקורבנותיה ומשלמים את המחיר האכזרי מכל: שכחה. נדמה לי, בעוונותי, שאף על משפט זה תחתמי בחפץ לב.

יותר מכך שלישי ואחרון: עלה מדברייך, אם כי אפשר שכאן מדובר בקושי שלי בהבנת הנקרא, כי את מייחסת לאותו שי גולדן מסתורי (שהוא לא אני, יש לשוב ולתבוע) גזענות סמויה וצרות עין המופנות כלפי נינט בשל ייחוסה הגיאוגרפי או העדתי, או השם יודע מה. על כך עלי להגיב בפשטות יובשנית: הגזענות הסמויה מקננת בלבבך. ההאשמות שאת מייחסת לי אינן מופיעות בכתב ולו ברמיזה והן פרי דמיונך או משאלות ליבך. מהרי ובערי חמץ זה מחדריך!

חבל, חבל מאוד שעל סמך פרשנות גרועה למאמר שככל הנראה לא קראת, או לכל הפחות לא הבנת כלל וכלל (אין דרך אחרת להתייחס לעניין), בנית תלי תלים של טענות מטענות שונות – שאחרי הכל לא רק שהן מגוחכות כשלעצמן, אלא גם שאין להן כל אחיזה במאמר אליו ריפררת בהתלהבות כה רבה.

מכל מקום, נדמה שגולשינו מחזיקים אחריך. ניכר כי הם נסחפו ברוח העזוז שאחזה בך כשהתיישבת להגיב על מאמר שאף למקצת הטענות העולות בו לא התייחסת, והם פירגנו אותך בכמאה ושלושים "רינת את גדולה!" ובכן, יקירה, את אמנם גדולה. כך גם כל המגיבים האהובים, שחלקם, חוששתני, לא הבינו כהלכה לא את מאמרי ולא את זה שלך. ובכל זאת, 130 תגובות אינן עניין של מה בכך.

לכי בכוחך זה והמשיכי להרהיב כתוב מאמרי תגובות למאמרים אחרים. נסי רק, להבא, לקרוא אותם. הדבר יחסוך לי את עוגמת הנפש ולך תגובה מסוג זה.

מובן שאם תמהרי להסביר כי אמנם התייחסת למאמרו של "שי גולדן" עלום, אשר פורסם באתר מתחרה לוואלה! – שגזל ממנו את שמו המקורי – אשוב בי מכל מילה המופיעה בתגובה זו ואפעל לבדיקת הפרשה המוזרה.

שי גולדן היקר שלום,

לא בכל יום זוכה פרח תקשורת צעיר שכמותי לתגובה אישית מאחד מבכירי העיתונאים במדינה, ועל כן מצאתי לנכון להרהיב עוז, כדבריך, ולהגיב לתגובתך.

לא אתנצח עימך, שכן מסכימה אני כמעט עם כל מילה שכתבת. יתרה מכך, אני מודה כי השתמשתי במאמרך כדי להסיט את הדיון למקומות אחרים, כגון יחסי מרכז ופריפריה. זאת בידיעה ברורה כי מאמרך עסק בנושאים שונים לגמרי, בין היתר בתהומות השכחה הצפויים למי שקיצר את דרכו אל התהילה.

עם זאת, עלי להתוודות כי לפני השימוש שעשיתי במאמרך דווקא טרחתי לקרוא כמה ממאמריך, ביניהם את "הנחשוליסטים", שבו אתה מבהיר ברהיטות רבה עד כמה אתה בז לאותה "תרבות הטראש" והאינסטנט תהילה. והנה, דווקא באותו מאמר מעולה, פרסמת את הדברים הבאים: בדרך למלכות החור בגרוש התהילה היה צריך לעבור הידוען וונאבי מסלול הכרחי: ראיון קבלה אצל יורם לוינשטיין, מבחן סיבולת לב-ריאה אצל סנדרה רינגלר, מיונים לתחרות הפטמות הסימטריות של השנה, טלטול גזונקרס מאובזרים כהלכה מול רון קדמי, תפקיד ניצב בקמפיין לביתילי – אפילו בתור כיסא מנהלים מסתובב, שלא לדבר על זוגיות הכרחית עם יעל בר זוהר או ביס מהאנזים של עומר ברנע, סקס עם הפרמננט של מירי בוהדנה על רקע השיש החברוני המשובח של הג'קוזי ביערות הכרמל גם הוא טוב לעסקים. סטנדרטים נמוכים – ובכל זאת, איזשהו סוג של תהליך מיון ותיווך".
באותו מאמר אף ציינת כי "בפרספקטיבה מן ההווה ניתן לומר כי מורן ובלסר הם ענקים בתחומם ועמודי תרבות הכרחיים לעומת רודריגו ויואב שוורד".
אתה כתבת זאת, הלא כן?

למרות הציניות שבה נכתבו הדברים, שממנה עולה כי גם את הסטנדרטים הנמוכים אינך מכבד במיוחד, הבוז שלך מופנה דווקא כלפי מסלולי הסלב-וונאבי החדשים, שלמעשה הרחיבו עד אין קץ את "שערי גן העדן" (עוד ציטוט פרי עטך). הלוא תסכים איתי כי טיפוסים מסוג נינט לעולם לא היו יכולים לחדור את מנגנוני ה"סוג של תהליך המיון" הללו, אלמלא אותו מכשיר הפלא – טלוויזיה ולחצני sms, שמקצרים טווחים לתל אביב כמו שאף כביש או רכבת לא יוכלו לעשות לעולם.

גם אם מעולם לא התנשאת על לתושבי הפריפריה, הרי שפסלת דווקא את אותם מנגנונים שמאפשרים להם להשתתף באופן הדמוקרטי ביותר במשחק שמקצר את הדרך אל הסלבריטאיות. בטוחתני כי דבריך נכתבו בתמימות וללא שמץ של גזענות, אולם מבחינה מרחבית המשמעות שלהם היא שאתה מבקש לקעקע את זכותם של תושבי הפריפריה ליהנות מאותה תרבות ג'יבריש, שהיתה שמורה עד היום לתושבי תל אביב בלבד.

אכן, עשיתי שימוש חורג במאמריך לצורך כתיבת מאמרי. עם זאת, כמדומתני שלא חרגתי לגמרי מחוקי המשחק. ואם כל כך הרבה מקוראי וואלה! תרבות נדרשו לעסוק פתאום בסוגיה מרחבית כמו מרכז ופריפריה – דיינו.

חג שמח!