"אנחנו חנוונים לכל דבר"

כמו כל סיפור הצלחה של האינדי הישראלי בזמן האחרון, גם בשיפור מצב העסקים של חברת ההפצה "היי פידליטי" מעורבים אסף אבידן והמוג'וז. "הוא הגיע אלינו דרך קשרים חבריים עם אחיו, רועי", מספר דדי יצחייק, בעלים-שותף בחברה יחד עם רפי לוינסון. "הקשבנו לזה וישר אמרנו שזה פצצה, מדהים והכל - תמכור מזה 2,000 – 3,000 עותקים. בסוף זה מכר פי 10. עכשיו אנחנו במינוס אלף ומשהו עותקים בהזמנות, בגלל העטיפות המיוחדות של 'The Reckoning', שלא מפסיק למכור, כך שאם תשמע בימים הקרובים על בית דפוס שנשרף, תדע מאיפה זה בא."

"בחיים לא. חשבנו לעצמנו שזה איכותי, שונה ומיוחד, אבל לא ברמת היסטריה כזו. לזכותם ייאמר שהם ידעו מהתחלה שהם יעשו מזה זהב ויגיעו רחוק עם חברה מחו"ל."

אבל עבור היי פידלטי, הסיפור של אבידן הוא חלק אחד מהפאזל. אם חברת "פליי רקורדס" הפכה בשקט לחברת ההפצה הגדולה בישראל בכל הקשור לחומרי מיינסטרים, הרי שהיי פידלטי ממצבת את עצמה כאופציית ההפצה המבוקשת ביותר לאמנים שהם לא ריטה או אייל גולן – מאסף אמדורסקי ומופע הארנבות של ד"ר קספר ועד אלי רוזן. אלא שבניגוד לחברה של יוסי גבסו, היי פידליטי עדיין עובדים בשיטה הישנה והטובה של חנויות הדיסקים. הם מחזיקים בקטלוג איכותי שכולל את ההפצה של אמנים כמו גלעד כהנא, קוטג', תומר יוסף ובנו הנדלר, בלקן ביט בוקס וכמובן האלבום הבא של אבידן והמוג'וז ובשקט בשקט, הפכו לארגון לא קטן בכלל. למרות זאת, יצחייק בן ה-43 מסרב להתלהב. "בוא תוריד את כל ההילה והדאווין של עיסוק בשוק המוזיקה", הוא אומר, "אנחנו חנוונים לכל דבר. אנחנו קונים ומוכרים, זה שהמוצר יותר סקסי ומדבר אלינו באופן אישי לא משנה את העבודה שאנחנו מנהלים מערכת עסקית. הייתי רוצה לא לעבוד מול בנקים, אבל זו לא ממש אופציה".

"אם אני אקבל את ההפצה של אייל גולן, אני לא יודע אם אני אעשה את העבודה הכי טובה בזה. אנחנו גם לא נתחרה על הפצות כאלו. יש לנו קו מאד מסוים, עם לייבלים כמו אנובה שיש להם אמנים איכותיים שאנחנו אוהבים. זה באמת לא קל בשוק הזה, אתה אף פעם לא יודע למה לצפות. אתה חושב לפעמים על אמן שעושה זהב בהליכה ולפעמים גם ההיפך. בלקן ביט בוקס למשל, התחילו ממש בקטנה ובאחרונה אנחנו לא עומדים בביקוש. אנחנו מביאים אותם מבלגיה כי עדיין אין אישור להדפיס עותקים שלהם בישראל. פעם היינו מביאים בכל פעם 400-300 דיסקים והיום אנחנו עוברים את האלף כדי לעמוד בביקוש".

"תראה, אנחנו לא אנשים עם הון פיננסי. קמנו לפני כ-15 שנים ועברנו כמה גלגולים ורק בשנים האחרונות נפתחנו לדברים מאד מיינסטרימים. בתחילת השנה חתמנו על חוזה ההפצה עם חברת וורנר בארץ וזה הפך אותנו מחנות מכולת שכונתית לסופרמרקט. לקח לנו כמה חודשים להתעשת עם עצמנו על זה."

ההתעשתות הצדיקה את עצמה, עם אלבומי זהב ל"הרי את" של אסף אמדורסקי וכמובן זהב לרקונינג של אבידן והמוג'וז. כעת פונים פידלטי לאתגר הבא, שהוא ערב הצגה של אמני החברה והופעות של בני בשן, אלי רוזן ומוטי ביקובסקי, שייערך ביום ד' (19.8) בתיאטרון תמונע. בהמשך, תוציא החברה את האלבום של הטרמפולינה של תומר יוסף ובנו הנדלר וגם את החדש והמדובר של אינפקטד מאשרום. "יש דברים נפלאים שאנחנו לוקחים והם לא מצליחים. אנחנו לא צדיקים, לא לוקחים כל דבר כי אנחנו עושים את השיקולים המסחריים שלנו ונאלצים לנפץ חלום לאותו אחד שהביא לנו דיסק גמור ואמר לנו 'קחו תפיצו'. אין לנו ברירה אלא לעשות את זה, כי לא תוכל לבוא לחנויות עם כל דיסק, להגיד שהוא מדהים וליפול איתו – בסוף הם לא יאמינו לך. אנחנו גם יכולים רק עם מספר מסוים של כותרים בזמן נתון. יוצא מזה הרבה אמנים לא מרוצים".

"אנחנו לא חברת תקליטים, אנחנו לא מתעסקים בהפקה עצמה ואולי בעתיד נעשה את זה, אבל כרגע אנחנו לא מסוגלים. יש דברים חדשים שאנחנו מפתחים – מחלקת ניו מדיה שתעסוק גם בסלולר, נקים אתר גדול. אנחנו גם מנסים לתת לאומן את הידע על הזכויות שמגיעות לו, כמו פדרציה ואקו"ם, תמורת עמלה מאד הוגנת."

"אנחנו מנסים להיות מאד יצירתיים בנושא השיווק – למשל, גלעד כהנא החדש עם דה ווקינג מאן, שלמרות שמדובר בכהנא, הוא עדיין אלבום באנגלית שקשה למכור. אז בהתחלה האלבום לא כל כך התרומם ואחר כך חשבנו על זה שגלעד יצטרף לסוכן ויסתובבו בחנויות, מקרית שמונה ועד המרכז. הוא באמת נסע כל יום עם סוכן שלנו ובום – האלבום התחיל למכור. הראפר קוטג' התלהב מזה, עכשיו גם הוא רוצה ללכת באותה השיטה".

יצחייק לא שוגה באשליות, אבל ללא ספק הוא נהנה לשחות בהם. הרי הוא ולוינסון עדיין שותפים בבעלות על "קצת אחרת", אותה חנות דיסקים תל אביבית מיתולוגית שלא מזמן עברה דירה. הם עדיין נלהבים עם פתיחת כל אריזת קרטון, כאילו לא מדובר במוצר שאפילו רדיוהד לא רוצים לעסוק בו יותר. למרות זאת, יצחייק לא רץ להספיד את הרשתות הגדולות. "הרשתות האלו, כמו סטימצקי וטאוור הן עדיין הלקוחות הגדולים ביותר שלנו", הוא אומר. "הם ממוקמים במקומות גיאוגרפיים מאד מרכזיים ומאד גדולים, כך שהתמחור שלהם יותר גבוה ועוזר גם לנו. באמת שלא הייתי רץ להספיד אותם".

"תראה, יש קהל לאינדי הישראלי, לצערי זה לא מיתרגם להופעות. לדעתי, זה בא בגלים, בתחילת שנות ה-90 היה את גל הרוקסן, ואז הוא מת וצמח מחדש. הרי כשגבע אלון התחיל להחזיק גיטרה באנגלית כולם לא הבינו מה קרה ואז הגיע אסף אבידן. יש יצירה מדהימה בארץ, חבל על הזמן".

"מה שהכי מדאיג אותי זו האדישות של האנשים שעובדים בענף. עשינו לפני חודשיים ערב באוזן בר עם מופע הארנבות של ד"ר קספר – הזמנו את כל חנויות התקליטים בארץ ונדהמתי שמכל האנשים שהזמנו רק 30 מחנויות תקליטים ורשתות הגיעו. זה מדהים כמה זה לא מעניין אותם הקטע הזה".

"אני חושב שמאד מוקדם לחסל את סצנת המוזיקה בישראל. מה שעצוב הוא שלפעמים אנשים אוהבים מאד אמנים מסוימים ועדיין מרשים לעצמם לא לקנות את הדיסקים שלהם. הרי מחירי הדיסקים התרסקו, אבל עדיין, לא הייתי מרים ידיים, כי פעם בכמה זמן יש לך אחת עלמה זוהר ו..נו, כמה פעמים אני יכול להגיד אסף אבידן?"