כארז בלבנון

בדרך כלל אני משתדל שלא לכתוב על מוזיקה ישראלית. סצנת האינדי כאן כל כך קטנה, ורק חלק פצפון ממנה עומד בקו אחד עם מה שקורה שם בחוץ, ככה שבאמת חבל סתם לבעוט בה לפני שהיא הבשילה לגמרי. אז למרות שהמשפט "אם אין לך משהו טוב להגיד, אל תגיד שום דבר" הוא אחד הדברים הכי מטופשים ששמעתי, כשזה מגיע לאמנים ישראלים אני לוקה בפטריוטיות יתרה, ובוחר לשתוק רוב הזמן. חוץ מזה, רוב סצנת האינדי בארץ יוצאת לבלות בערך באותם שלושה מקומות, ותאמינו לי שזה לא כיף גדול להגיד למישהו שלום מחויך אחרי שקטלת לו את האחות והסבתא, מה שמעביר אותי לפינת הקלישאה – אנחנו לא ארה"ב, אלא גרסא פחות זוהרת של איזו אופרת סבון; יש בערך 50 אנשים בכל המדינה, וכולם כאן מכירים את כולם.

מה שכן, כשמגיע משהו חדש ויפיפה כמו האי-פי "Black Light" של עמית ארז, לא צריך לשתוק, כי יש מלא דברים טובים להגיד, וכדאי שכולם יישמעו אותם. עמית ארז החל לצבור הכרה בעזרת האתר "במה חדשה" (במובנים מקומיים, זה המייספייס של פעם), והוא ההבטחה הגדולה של הלואו-פיי הישראלי מאז אלבום הבכורה שלו, "Wish I Could Make It a Story", שיצא ב-2003 בלייבל בייסמנט (שלוחה של פאקט רקורדס ז"ל), והיה יצירה עירומה ומינמליסטית, שהציגה סינגר/סונגרייטר מדוכדך, שיושב ופורט לבדו על גיטרה אקוסטית, כדרכו של אלילו הגדול ביותר – אליוט סמית' (ז"ל גם כן). התוצר היה יפה ואינטימי, אם כי בוסרי משהו, והיה ברור שארז עוד יתפתח לכיוונים רבים.

לאחר אלבום הבכורה ארז ארז את המזוודה ועבר להולנד, שם בילה שנה ולמד מוזיקה. כשהוא חזר, הוא הצטרף כגיטריסט אל להקת איטליז (צומת דרכים עבור לא מעט כוחות מרכזיים בסצנת האלטרנטיב המקומית), ובימים אלו הוא חנך את האי-פי החדש, שמאגד בסך הכל חמישה שירים, וסוף סוף מממש את אותה ההבטחה מ-2003.

ב-"Black Light" עמית לא לגמרי לבד – אמיר ניר, טל מילר וגל בנימין קפצו בכדי להוסיף קצת קלידים, תופים ומיתרים, ואלו הדברים שארז באמת היה צריך. האקוסטית, שנפרטת במקצועיות רבה, עדיין מנחה את כל הסיפור, והשירה העדינה, המלטפת, והלעיתים גבוהה של ארז היא לא פחות ממקסימה.

עמית ארז לא הולך אחרי הטרנדים הקיימים – בפולק העדין שלו אין שום פריק, והדבר הכי יפה במוזיקה שלו היא הפשטות המדהימה שבה. מדובר בסינגר/סונגרייטר הכי קונבנציונלי שיש – כמו שאליוט סמית' היה אז, כמו שברייט אייז ואם-וורד הם כיום. שכחו מהתחכמויות מיותרות, פשוט תקבלו את החמישה שירים המצוינים האלו, וכשתראו אותו ברחוב, תציקו לו שכבר יוציא אלבום שלם נוסף. הגיע הזמן.

עמית ארז, "Black Light"
(Earsay Records)