את הספר הזה אני מעדיף לקרוא בחושך

הפרופיל של הסופר/ת הישראלי/ת הממוצע הוא אחד מהבאים:
1. זכר בעל שם.
2. נקבה יהודית/דתית.
3. פונקציונר.
4. פוקסיונר.

במה דברים אמורים? אם אתה (השימוש בלשון זכר הוא מטעמי הרגל ונוחות בלבד, אך הדברים מכוונים לפנטזיונרים משני המינים) משתייך לקבוצה הראשונה של זכרים בעלי שם – רוצה לומר, סופרים ישראלים שבאמתחתם מעמד וותק, אין כל משקל לכתב היד שתוציא תחת ידך. די בכך שתחתום בשם העט, עמוס שליו, א.ב גרוסמן, מאיר קרת, יהושע מגד וכדומה, בכדי שכל הוצאה בעלת ריספקט עצמי תהדק חגורה ותצרף אותך לרשימת המקור שלה. ברכותינו! (שימו לב לסמיכות למועדים וחגים בה רואים ספריהם אור. מהלך שיווקי מבריק).

אם שפר עליך – סופרת חביבה – גורלך, ואת משתייכת לקבוצה השנייה, קרוב לוודאי שדי בכתב יד מלווה בתצלום שלך בשביס, או כרוכה אחר יהודי חמוש בטוטפות, כדי לזכות אותך במכתב משמח מהמו"ל המזדמן. גם כאן, ללא קשר לתוכן הטקסט עליו חתום שמך, כל שם יהודי בעליל, משהו בסגנון נעמי, יוכבד, חנה וכיוצא בזה יספק. ברכותינו!

במידה והגורל החליט לשייך אותך דווקא לקבוצת הפונקציונרים – ידוענים למיניהם, עיתונאים בעלי עמדה, פוליטיקאים משועממים או סתם אדם ששמו ידוע בציבור, גם כאן תהמר עליך הוצאת הספרים, מהטעם הפשוט ששמך – ולא תוכן ספרך – הם-הם שיעמדו לטובתך במבחן המדף בסטימצקיה הקרובה למקום מגוריך. ברכותינו!

אם אתרע מזלך ואינך נמנה על אף אחת מאצולות הפרוזה הללו, אזי התייחס לכתב ידך כאל טופס לוטו אקראי. סיכוייו לראות אור קרובים לסיכוייך לזכות בפרס הגדול בהגרלה השבועית. קרוב לאפס, או פחות מכך. או בקיצור: פוקס מארץ הפוקסים. הוצאות הספרים, וזאת על כל קורא ספרים בר דעת להכניס טוב-טוב לראשו, אינן עוסקות בהוצאת ספרים. הן טרודות בענייני שיווק, פרסום, מאזני רווח והפסד ועוד. כל זיקה לפרוזה לשמה, אמירה אמנותית, ערך אקדמי וכו' ייהדפו באלגנטיות אל מחוץ לסיפן של אותם מכולניקים קשי יום האחראים לענף הביזארי בתרבות העברית – הספרות.

ואין, פשוט אין, הוצאת ספרים השומרת אמונים ביתר קפדנות לקריטריונים לעיל מאשר הוצאת הספרים של המדינה. הוצאה זו שמה לה למטרה להיות ראש לשועלי המכירות, גם אם במחיר הזדנבות בשולי להק אריות הפרוזה. הסכיתו היטב: הציוצים שאתם שומעים ברקע הם זעקות המחאה של היחצ"נים של המדינה, ממהרים לשלוף ממעמקי הפאלם פיילוט המהודר את רשימת הכותרים האיכותיים שהנפיקו השנה, כמו עלה תאנה עבש על שיער ערוותם. ראשון לכולם יזדקר שמה של יוכי ברנדס. "לכבות את האהבה", יזעקו הקמפיינרים של המדינה, "הוא ספר איכות מהמעלה הראשונה, של אחת מהסופרות האהובות בישראל, המפליאה לשלב בספריה רבדים עמוקים של התרבות היהודית יחד עם שפה קולחת ועלילה סוחפת!". ואז ינבחו בגרון ניחר, "כתוב על הקאבר!", ויוסיפו לשאוג, "מדובר ברב מכר היסטרי!". וואוו, איזה אבסורד. אותה חרטה בגישה כל כך שונה.

"לכבות את האהבה" ויוכי ברנדס עצמה משתייכים לתת הסעיף "נקבה/יהודית דתית", אך לא פוסחים גם על הסעיף "פונקציונר", ואיך לא(?) על "זכרים בעלי שם". אך רגע אחד, האין מדובר באשה/סופרת? מדובר גם מדובר. וכיצד זה השתחלה לרשימה בשלושה מארבעה הסעיפים? פשוט ביותר, הלז עונה להגדרה אשה יהודית/דתית. היא, כמובן, גם פונקציונרית – שהרי בעברה פינה טלוויזיונית באיזו תוכנית דת סמי פופולרית, ואין לשכוח את העובדה שמדובר בספרה הכמה וכמה, דבר שהופכה באחת לסופרת נחשבת ומכובדת, ועל כן גם ראויה לפרסום. תוכן הספר עצמו אינו מעניינה של הוצאת הספרים של המדינה – הוא עניין להדיוטות בתחום השיווק – ע"ע שוחרי ספרות של ממש. ככל שהדבר נוגע להוצאה של המדינה, יוכי ברנדס עונה על שלושה מארבעה הפרמטרים – דבר שהופכה באחת לראויה להוצאה לאור. והרי הספר לווה במסע יחצון אשר הכתירו "רב מכר" כבר בשבוע הראשון לחיי המדף שלו.

כאן נכנסים אתם לתמונה, קוראים יקרים, עזרו לאנשי השיווק בהוצאת הספרים של המדינה לשוב לעשתונותיהם. למדו אותם באופן הברור ביותר כי אתם מצפים לתמורה עבור כספכם וכי העובדה שכרכו נייר אינה הופכת את המוצר לספרות, גם אם אמנם מדובר ב"ספר". אכן, אבחנה דקה, אך גם היא תזמזם בסמוך לאוזניהם כזבוב טורדני, עד להנפקתו של "רב המכר" הבא. ובאשר לספרה של יוכי ברנדס - חבל על הזמן. ואתם יכולים לקחת את הביקורת הזאת לאן שתחפצו.