היזהרו במה שאתם כותבים: רועי צ'יקי ארד חטף מכות השבוע, והכל בגלל פוסט שפרסם בבלוג שלו באתר רשימות. ארד, משורר ועורך כתב העת לשירה "מעין", טייל להנאתו ברחובות תל אביב, כשלפתע פגש במשורר ומבקר השירה נועם וואהל. לדברי ארד, וואהל התנפל עליו בפתאומיות, חנק והכה אותו.
הכל התחיל כשארד העלה לבלוג שלו ביקורת על וואהל והפרסומים שלו בעלון "בפיצוציה של השירה". מדובר בעלון שיצא לאור במו"ל של כתב העת "הליקון", כתגובה לתופעת כתבי העת העצמאים המתפשטת לאחרונה, כמו "מעין" ו"כתם". ארד ביקר את איכותו הירודה של העלון, לדעתו, ובאותה הזדמנות גם את יכולתו הפואטית של וואהל עצמו, אותה תיאר כ"שעמום וטרחנות". זה נגמר, כזכור, במכות.
להוריד את הטונים בעולם השירה
"מיד אחרי המכות", מספר ארד, "התחלתי לחייג למשטרה כדי שיטפלו במר וואהל, אבל הנחתי את הטלפון. יש לי דרכים מצחיקות ופואטיות יותר לנקום בבריון הזה. שימוש במשטרה ובעורכי דין לא נראה לי מדויק כשמדובר בעסקי השירה. אני מקבל כל הזמן תגובות טובות מאוד מחברים ומבחורות. בסך הכול לא נפצעתי או איבדתי איבר חיוני, אף שאלימות כזו היא בהחלט הפרה של כללי המשחק הפולמוסי. אני רואה במעבר למכות הודאה בתבוסה בשדה המילולי. עם זאת, אני בטוח שבליבם רוב אנשי הליקון הם אנשים טובים ושואפי שלום שמגנים בליבם את וואהל, אף שבינתיים לא קיבלתי אינדיקציה לכך, להפך. אני רואה שהוא עומד להופיע בפסטיבל שער של הליקון.
אחרי יממה ומחצה זה נראה לי כבר כאירוע משעשע. אולי אם זה היה קורה למישהו אחר, הייתי לוקח את זה קשה יותר. אני חושב שהביקורת שלי היתה מתונה, והיא היתה כתגובה על ביקורת שלהם. אני אפילו קצת מרחם על הבחור. אני לא מסוגל לשנוא אותו באמת.
אני לא בטוח שהוא בדיוק משורר, הוא עסקן צעיר וג'ינג'י שהכניסו לו שטויות לראש. הייתי מעדיף, אם כבר, שמשורר מעניין יותר ירביץ לי בפעם הבאה. זו הזדמנות לקרוא להורדת הטונים בעולם השירה. יש מקום לכולם וכולם עושים עבודה קשה וטובה. יש מקום לביקורת ולשיח, אבל אין סיבה אמיתית לריב. מדובר בשירה וקטטות ליליות ברחוב רוטשילד לא יקבעו את גורלה".
יאללה סולחה?
גם לוואהל יש, מן הסתם, מה להגיד בנושא. "אין הויכוח ביני ובין צ'יקי נוגע לתרבות מתחילתו, ועד סופו העגום, עליו אתנצל בהמשך", הוא מסביר. "לפני מספר חודשים פגשתי את ארד בקולטורה, וניהלנו שיחה ידידותית על ענייני שירה. לאחר כמה ימים גיליתי כי אותה שיחה נעימה הפכה מצידו למסה של אלימות מילולית כלפיי שאין לה דבר עם השירה. השמצות אישיות מסוגים ומינים שונים בכל תחום אפשרי שפורסמו בבלוג האישי של צ'יקי, בטענה כי הליקון תוקפת את מעיין. מעולם לא הבעתי בפומבי או בפרטיות את דעתי על מעיין, וכך היה גם באותו עלון שמאמרי שפורסם בו, אשר נגע לאקדמיה בלבד - אין איזכור או שמץ למעיין. עצם תקיפתי נובעת משמי האלמוני וחסר הכוח התקשורתי אשר היוו מטרה נוחה לצ'יקי.
ביום ראשון בערב ראיתי את צ'יקי עם חברו ברוטשילד, תוך כדי שהוא מציע לי לחיצת יד שלא יכולה להתפרש אחרת מציניות וצביעות טהורה. בלהט הרגע, טעיתי ודחפתי את ארד אל הקרקע (ולא דבר מעבר לזה) ועל כך אני מתנצל בפניו".
ואמיר אור, העורך הראשי של עמותת הליקון לקידום השירה, מוסיף: "אין לזה כמובן שום קשר להליקון, ואני מאוד מקווה שהסיפור הזה דומה לשאר ה"עובדות" שצ'יקי ממציא שם, כלומר, שאין לזה קשר למציאות. אבל אם משהו כזה אכן קרה, זה כמובן מצער וראוי לגינוי. אין לנו שום סימפטיה לאלימות, פיסית או מילולית".