הבמאי מנחם גולן חתם ביום חמישי האחרון על הסכם קופרודוקציה עם מפיקים מארבע מדינות, להפקת סרטו הבא "באדנהיים 39", על פי ספרו של חתן פרס ישראל לספרות [[אהרון אפלפלד]].
הסכם ההפקה הופך את הסרט "באדנהיים 39" לאחד הסרטים הישראליים היקרים ביותר בהיסטוריה - תקציבו יסתכם בכ-5.2 מיליון יורו. יהיו שותפות בהפקתו אוסטריה, הונגריה, איטליה, וצרפת. יפיק אותו דורון ערן יחד עם גולן.
בסרט 30 דמויות ראשיות, מתוכן 6 יגולמו על ידי שחקנים ישראלים. את התפקיד הראשי, עם זאת, יגלם כנראה דווקא שחקן אנגלי, כך לפי גולן, שבימים אלו עורך אודישנים ברחבי אירופה.
גולן מסר לוואלה! תרבות כי ההפקה פונה בימים אלו למספר שחקנים בינלאומיים, בינהם גם שחקנים הוליוודיים.
הסרט יצולם באוסטריה והונגריה במהלך החודשים אפריל ומאי בשנה הבאה, וצפוי לצאת לאקרנים בחודש אוגוסט 2007. לפי גולן, הסכמי הפצה ברחבי אירופה ייחתמו עם השותפים להפקה, וכי כמה חברות הפצה מארצות הברית החלו להביע התעניינות. "סרטים על השואה מתקבלים יפה אצל הנוער ואצל הדור הצעיר. אני לא ממש יודע למה, אולי בגלל הסקרנות. בכל מקרה, כל הסרטים הגדולים בנושא השואה זכו להצלחה גדולה, כמו 'רשימת שינדלר' של ספילברג' ו'הפסנתרן' של פולנסקי."
הכתובת עודנה על הקיר
"זו תהיה סאטירה שחורה המזכירה בסגנון את סרטו של בניני על השואה - החיים יפים" אמר גולן על סרטו החדש והוסיף: "זה יהיה סרט על אנשים שוחרי חיים ועל התיחסותם לאסון שעומד להתרחש".
הסרט יעסוק בשאננות של יהדות אירופה בימים שלפני השואה, ובהתעלמותם מהכתובת הברורה על הקיר.
סיפור העלילה מתחיל בערב פלישת [[היטלר]] לפולין בשנת 1939, בעיירת הנופש הציורית באדנהיים באוסטריה, בה מבלים יהודי וינה. במרכז הסיפור עומדת דמותו של ד"ר פאפנהיים, אמרגן ומפיק פסטיבלים, שמבחינתו - "ההצגה חייבת להימשך".
"יש הקבלה למציאות הישראלית של היום" אמר גולן לוואלה! תרבות, על רקע ההסלמה במערכת היחסים שלנו עם העולם הערבי. השאננות היהודית, לדידו, נשארה איתנו לאורך כל ההיסטוריה, למרות הניסיונות המרים. "כולנו חיים בשאננות ובהכחשה מוחלטת לגבי אפשרות של אסון טוטאלי שעשוי ליפול עלינו. אסון אטומי שיגיע ממדינה כמו איראן, שמאיימת עלינו באופן מפורש", אומר גולן, שבאמצעות סרטו אולי "יעיר כמה אנשים מתרדמתם", להגדרתו.
לגולן יש גם עניין אישי עם סיפור העלילה. הוא בן למשפחה יהודית פולנית עשירה, שנספתה בשואה בגלל ההתעלמות מהמציאות. "אבי היה מתכתב עם אביו, וביקש ממנו כל הזמן שיעלה ארצה. כאן היה בטוח יותר, אבל הם לא האמינו שמשהו כמו מה שקרה יכול בכלל לקרות. מה כבר יכולים לעשות לנו? הם שאלו".