רוצה ביס, מיקי?

קבלו ויז'ואל: דודו טופז נכנס לאחד מסניפי רשת מחסני תאורה. מסביב בחורות יפהפיות שמסחררות את ראשו. הקריין מבשר שיש מבצע על כל גופי התאורה, אותם ניתן לקנות כעת ב-70 אחוזי הנחה. טופז קורץ למצלמה ואומר "הייתי לוקח גם בשישים ותשעה". הוא ממשיך ומפזר הערות סקסיסטיות לכל עבר, ספק מחמאות לגופי התאורה המרהיבים, ספק למוכרות המושכות. כשהוא יוצא עם השלל לאוטו, הוא פונה אליהן ואומר "אתן נשארות כאן, או שבא לכן שאני אפרגע אתכן?".

ביום שאחרי שידור הפרסומת המדינה גועשת. זהבה גלאון ממהרת להוציא עתירה לבג"צ ומכתב מחאה נגד שידור הפרסומת; טלי ליפקין שחק, בילי מוסקונה לרמן וג'ודי ניר מוזס שלום מארגנות הפגנת מחאה בכיכר רבין והפרסומאי המבריק, שמתראיין אצל רזי ברקאי מסביר שבסך הכל מדובר בחוש הומור, ולאף אחד לא היתה שום כוונה לפגוע.

הפרסומת החדשה של רשת מחסני תאורה בכיכובו של מיקי בוגנים (משרד: ענבר מרחב שקד), שחורכת את המסך שלנו בימים אלו, לא שונה בתכלית. היא אמנם מבצעת היפוך על היפוך – הומוסקסואל מוצהר שמחמיא לגברים מסוקסים, אה, סליחה, גופי תאורה, באוחצ'ית, ולא אשמאי נושך אוזניים – אבל היא פוגענית באותה מידה, ולא בגלל שמדובר ברמיזות הומוסקסואליות למין אנאלי במהלך הפריים טיים. ההיפך, היא חוצה בקלילות עם רגל שלישית ארוכה במיוחד את גבולות הטעם הטוב, דווקא משום שאין הבדל בנמען – הטרדה היא הטרדה היא הטרדה – והשפה שמיקי בוגנים נוקט בה, לא הוא כפרסונה, אלא כפרזנטור של הקמפיין הזה, היא לא פחות מהטרדה מינית של הצופים בבית. העובדה שהמוטרדים הם - תפנית בעלילה - גברים הטרוסקסואלים, היא פריפריאלית לחלוטין. אם אכן הטריק השיווקי בו נקט משרד הפרסום הגיע מתוך רצון להוכיח כי קיים שוויון בעיניו בין גברים ונשים, ללא כל קשר לנטיותיהם המיניות וכיוון הפרצוף שלהם כלפי הכרית, הרי שהפרסומת הזו מכעיסה יותר; האם חרמנות והפגנת טעם רע הן הסיבה היחידה לגייס פרזנטור בעל נטיות הומוסקסואליות מוצהרות?

זה נשמע קצת מצטדק לבוא בטענות לפרסומת סרת טעם בעלת רמיזות הומוסקסואליות. איפה הייתי כשלואיסנה קפצה על כדור גומי וסיפרה לנו כמה כיף לחפוף את השיער? איפה הייתי כשיהודה לוי, כשהוא נראה כמו סבא שלה בערך, נצמד לאסתי גינצבורג? ומה עם מורן אייזנשטיין שיום אחד בא לה ויום אחד לא בא לה? שם נעשה שימוש ציני בגוף האישה כדי למכור מוצרים (אבל כזכר הטרוסקסואל הן לא הפריעו לי), וכאן, כשבוגנים רוצה לרדת לפלורסנט אני פתאום מזדעק? אז זהו, שזו בדיוק הנקודה שלי – אין הבדל. בכלל. אם הפרסומת לרשת מחסני תאורה היא נקודת הקיצון של הסקס כאמצעי לקידום מכירות – כנראה שנגמרו הילדות המפותחות - אולי כדאי שמשרדי הפרסום יתחילו לחשוב על פרובוקציה חדשה כדי לעורר עניין בציבור, כזו שתפנה לתודעה הקולקטיבית של כולנו ותהיה אפקטיבית לא פחות. אני הייתי מהמר על הומור שואה.