קוצ'ר רוח: דפנה לוסטיג על ביקורו של אשטון קוצ'ר בחברון

עובדה ראשונה: זכותו של כל אדם באשר הוא לסייר, לטייל ולבקר היכן שנפשו חפצה. עובדה שנייה: בחסות מדינת ישראל, העובדה הראשונה אינה רלוונטית עבור תושבים פלסטינים בשטחים הכבושים. עובדה שלישית: חברון, שכם ומערת המכפלה הם מקומות שדם יהודי וערבי ממלא את ההיסטוריה שלהם. כל אדם שחי בישראל, בתוך קווי 67' או מחוץ להם, בין שהוא משתייך לצד הימני, מרכזי או שמאלי של המפה הפוליטית, יודע שחברון היא מקום שלעולם לא יהיה ניתן לנתק אותו מקונוטציה פוליטית.

לא צריך להיות גאון גדול בשביל לדעת את הדברים הללו, למעשה לא צריך אפילו להבין בפוליטיקה; מספיק לקרוא חדשות. חברון היא מהמקומות השסועים והאלימים ביותר על המפה, אחת מהנקודות המוגלתיות ביותר של הסכסוך. חברון היא פצע שלא צריך לחטט בו כדי שהוא ידמם; מספיק לעשות עליו פו והמהומה כבר פורצת.

בגלל כל אלו, הביקור של אשטון קוצ'ר בחברון, בחסות המרכז לקבלה, הוא אחד מהאקטים העיוורים, הבורים וחסרי הרגישות שיכול אורח לעשות בבואו לישראל. קוצ'ר הוא דמות מרכזית בעסקי השעשועים האמריקאיים – הוא מפיק סרטים ותוכניות טלוויזיה, הוא נחשב לאחד מהמלכים הבלתי מעורערים של המדיה החברתית ומצייץ בטוויטר מדי יום ליותר מחמישה מיליון עוקבים והוא בעלה של הסופרסטארית דמי מור.

ככוכב, קוצ'ר מקפיד לשמור על תדמית שובבה מספיק כדי להצטייר כמגניב נצחי אך נקייה מספיק בשביל להישאר אהוב בכל בית בארה"ב ולהיות כוכב לכל המשפחה. הוא מפורסם ומתוקשר ברמות שאיש בישראל אינו יכול לדמיין ולכל מעשה ציבורי שלו יש תהודה אדירה שמגיעה למיליוני אנשים. כך שבעוד ביקור בחברון ובשכם, ערים המוקפות בהתנחלויות קיצוניות שבהם התושבים כלואים מאחורי מחסומים, יהיה אקט שנוי במחלוקת עבור כל אדם, ביקור בחברון של אדם בעל פרופיל ציבורי כל כך גבוה הוא לא סתם בעייתי – הוא אקט חסר אחריות.

נכון, מותר לאשטון קוצ'ר להשתייך לאיזה צד שהוא רוצה. זאת, כל עוד הוא מבין את כל הצדדים. האם קוצ'ר הוא תומך נלהב של שלילת זכויות אדם? ספק רב. האם הוא יודע שעל מנת לאפשר סיורים ראוותניים כמו אלו של המרכז לקבלה בחברון נסגרת העיר, נחסמים הרחובות והתושבים נכלאים בבתיהם? סביר להניח שלא. האם קוצ'ר מכיר את הישוב היהודי בחברון ואת הישובים הסמוכים בהן פעילות קהילות מתנחלים אלימות? האם אשטון תכנן לעשות פיקניק בגן על שם מאיר כהנא שבקריית ארבע? וכשהתפעל מקדושתה של מערת המכפלה, האם זכר את הטבח שביצע בה ברוך גולדשטיין ב-29 מתפללים מוסלמים?

פטרוני הסיור של קוצ'ר, אנשי מרכז הקבלה, טוענים שהביקור בחברון הוא חלק מסיור שגרתי אותו עורכים כל האורחים שלהם בישראל, ושאין בסיור הזה שום כוונה פוליטית, אלא רק כוונה רוחניות. ניוז פלאש לאנשי המרכז לקבלה: חברון היא לא קניון רמת אביב וגם לא ספא להבראת הנפש. אין אופציה להתהלך בה שאננים ורוחניים ולפזר בה אג'נדות מוארות, כי אין שום דבר מואר בעיר הזו. יש בה, לעומת זאת, גזענות, אלימות וריקבון ארוך שנים. כל טענה אחרת תהיה מיתממת ותעיד על עצימת עיניים.

חברון היא לא שטח אפור ולא אזור ביניים. יש בה אנשים עם זכויות ואנשים בלי זכויות, ביקור בה אינו משתמע לשתי פנים וכל סיפור אחר יהיה, במילים יפות, בלוף. בעצם קיומם של סיורים בעיר חברון נוקטים אנשי המרכז לקבלה עמדה פוליטית חד משמעית ותומכים במפעל ההתנחלויות הקיצוני שמגדר אותה.

אם נצא מנקודת הנחה שאשטון קוצ'ר הכיר את סיפורה של העיר חברון בטרם ביקר בה, הרי שאשטון, כמו רבים אחרים, מאמין שהכיבוש הוא לגיטימי ומכאן שאין לו בעיה להינטע בגאווה בצד מסוים של המפה הפוליטית. אלא שכוכבים בסדר הגודל שלו נמנעים לרוב ממגע עם חומר נפץ פוליטי. הם אוהבים לקבל אוסקרים ולדבר על משברים אקולוגיים והם לא אוהבים להיות שנויים במחלוקת ולדבר על משברים הומניטריים. זו מתמטיקה הוליוודית בסיסית, ובדיוק בגלל זה את מדונה, אורחת מפורסמת אחרת של המרכז לקבלה, לא ראינו נוסעת לקברים בחברון, אלא לקברים בצפון. בעולם שלה אין מקום לכאלה טעויות, וגם לא בעולמו של קוצ'ר.

סביר להניח שקוצ'ר חושב שחברון היא אתר תיירות לגיטימי פשוט כי הוא אינו בקיא בסיפור שלה. ולכן הביקור שלו מקומם כפליים: אנחנו לא בבברלי הילס ואת הבעיות שלנו בוטוקס לא יעלים. מחובתו של כל אדם, ובוודאי שמחובתו של אדם כה מפורסם, לדעת לאן הוא נוסע, במיוחד כשפניו מועדות לשטח אש. ואם הוא לא יודע וגם לא טורח לברר, אז אני עומדת מאחורי מה שכתבתי עליו בטוויטר: הוא פשוט דביל.