תורת המשחקים

אוף. זה הורג. בתחילת השבוע התקשרה בחורה חביבה מ"עכבר העיר" וביקשה את ההימורים שלי לקראת האוסקר. "אין לי, ריק לי, קשה לי", מלמלתי חסר אונים. ובאמת, מלבד יישור קו בקטגוריות השחקן והשחקנית הראשיים, יותר מדי זירות קרב נראות כשקולות לחלוטין.

גם "בבל" וגם "השתולים" יכולים להפתיע ולקחת את שתי הקטגוריות המובילות גם יחד, של הבמאי והסרט. ומהצד האחר, גוברים ההימורים על "מיס סאנשיין הקטנה". ואם אכן כך יהיה, קשה לי לחשוב על מצב מקומם יותר. האם בצר לנו, בשל ה'הייפ' וה'באזז' המוגבלים, שלהם זוכה כל סרט בדרך להצבעת חברי האקדמיה, בתוספת הבלבול המסחרר הנובע מסחרחרת היח"צ והמדיה, ניקלע שוב ושוב למצב שבו סרט בינוני זוכה מן ההפקר? במובן הזה, "מיס סאנשיין" שווה ל"התרסקות" של שנה שעברה.

ונחזור לספקולציות, ולקושי בהימור. גם בין שחקני המשנה, למרות המובילות של ג'ניפר הדסון, ישנם קולות לכאן לכאן, ובקטגוריות התסריט – מלבד קונצנזוס מסוים בזה המקורי (שוב, " סאנשיין"), גם יכולות להיות הפתעות. המאבק חם לא פחות גם בקטגוריות כמו הסרט הזר (מקסיקו נגד גרמניה) ובסרט האנימציה (וורנר נגד פיקסר). ועוד שאלה גדולה, האם אל גור שוב ייקלע למצב בו הוא מוביל בגדול ("אמת מטרידה") אך יפסיד בבושת, במעין שידור חוזר לבחירות 2000? יאללה, לטופס.

* אזהרת משתמש: כותב שורות אלו אינו עוקב באדיקות אחרי הבלוגים והעיתונות המקצועית (מקסימום אחרי "סינמסקופ") ופועל על פי תחושות בטן. וכידוע, יש לי מעי רגיז. ובקיצור, לא מומלץ להשתמש בהימורים שלי בטוטו המשרדי.

ההופעה של אדי מרפי ב"נערות החלומות", איך שלא תסתכלו עליה, היא משהו באמצע. בין קומית לדרמטית, בין התקמבקות לבין מישהו-שלא-עזב-בעצם-מעולם, ובעיקר – בין טובה מאוד לסבירה. אז מרפי כרגע מוביל בטפסים, לדג'ימון הונסו (לגעת ביהלום) וג'קי ארל היילי (ילדים קטנים) אין ממש סיכוי, ובתכל'ס, הפרס הכי מגיע למרק וולברג.

ההימור שלי: אלן ארקין (מיס סאנשיין הקטנה). גם עושה תפקיד כובש, גם זורח בתוך אנסמבל רחב ושווה-משקל, וגם בן 73 שמאחוריו שתי מועמדויות לאוסקר, ללא פסלון על המדף.

הזכייה המסתמנת של ג'ניפר האדסון, אם להגדיר זאת במילים עדינות, מעצבנת אותי. מייצגת כמעט את כל מה שרע באוסקר: פרס לא מוצדק למועמדות ראשונה לשחקנית מתחילה, שעיקר תהילתה הגיע לפני כן מ"אמריקן איידול". עוד יותר רע: להפתיע ולתת לילדה המוזרה אביגייל ברסלין (ליטל מיס סאנשיין), אם כי לפחות הליהוק ועיצוב הדמות שלה הם בין הדברים היחידים שהופכים את "סאנשיין" לאינדי אמיתי ונועז. שלושת אלו שהיו צריכות לזכות, כנראה בכלל לא במשחק: אדריאנה בראצה ורינקו קיקוצ'י, שתי השחקניות שמכניסות את הרגש והג'וס ל"בבל" ובעיקר – קייט בלאנשט (כי השנה יש לה גם את "בבל" וגם את "רמז לסקנדל", עליו היא מועמדת).

ההימור שלי: ג'ניפר האדסון (נערות החלומות), או כמו שתקראו לה עוד חמש שנים: "מי?!".

ויל סמית עוד לא שם באמת, עם ריאן גוסלינג אין לי מושג, דיקפריו פשוט מקופח ופיטר או'טול מופיע בסרט שנקטל מפה ועד הודעה חדשה, מה גם שבאמתחתו פסלון על מפעל חיים מלפני מספר שנים, שניתן לו בהגיעו לגיל 158. ומלבד זאת, כבר אמרנו, המשחק של אידי אמין.

ההימור שלי (כמו כולם): פורסט וויטאקר.

בלה בלה בלה ג'ודי דנץ' בלה בלה בלה מריל סטריפ בלה בלה בלה פנלופה קרוז בלה בלה בלה קייט ווינסלט.

ההימור שלי (כמו כולם #2): הלן מירן.





.

קטגוריה מסקרנת. מצד אחד, אם "השתולים" הולך לזכייה גורפת (כנראה שלא, אבל אי אפשר לדעת), יהיה זה עוד פסלון על הדרך. גם אם לא, זו קטגוריה שעשויה להיות לו פרס ניחומים. מצד שני, "רמז לסקנדל" מקבל תשבוחות בגזרה הזו במיוחד ומצד שלישי, זו ההזדמנות לפרגן את "הילדים של מחר" המדובר או את "ילדים קטנים", שאני לא ממש אהבתי.

ההימור שלי: "בוראט". הימור רחוק מלמדי המציאות, אמנם, אבל בחייאתק, זו המועמדות היחידה שלו בטקס.

את "מכתבים מאיווג'ימה", פרי עבודתה של איריס יאמאשיטה, שזהו תסריט ראשון לה, נוציא מהתחרות. תסריט מנצח בטוח אין שם. ל"המבוך של פאן" זה כבוד רק וגו', "המלכה" לא מציג שום הברקה יוצאת דופן, והקרב נשאר בין שני טוענים חזקים לכתב הסרט הטוב. פייר, מגיע ל"בבל".

ההימור שלי: "מיס סאנשיין הקטנה". ובואו נגיד את האמת – הזכייה הזו תהיה בעיקר בזכות החטא הכי גדול שלו, שהוא הסוף ההוליוודי המתקתק. כן, אותם אלמנטים החוטאים לרוח היצירה האינדית, מקנים לו חיבוק ממסדי גורף. ומהצד החיובי של הפריים, זהו עדיין סרט מסע כתוב לעילא, עם דמויות מושחזות ומענגות. שנאמר: win-win situation.

מצד אחד, לא ראיתי אף אחד מהמועמדים מלבד נציג גרמניה לטקס ("נציג גרמניה" - איזה מינוח טעון, כשמדובר בסרט כמו "חיים של אחרים"), מצד שני, אני לא צריך לראות גם אף אחד אחר כדי לדעת שאני רוצה שהיצירה המופלאה הזו תזכה. אבל.

ההימור שלי: "המבוך של פאן" מקבל כבוד חסר-תקדים עם חמש מועמדויות מלבד, ומה שעבד עבור רוברטו בניני ב"החיים יפים" ב-1997, אין סיבה שלא יעבוד עבור גיירמו דל טורו.

אז "מפלצת של בית" מחוץ לתחרות באמת, ולראשונה יש סרט כמו "תזיזו ת'רגליים", שלמרות היותי "סאקר" של פיקסר אני משתחווה בפניו.

ההימור שלי: "מכוניות". בגלל כביש 66, האמריקנה הנשפכת ופול ניומן. ובגלל שבכל זאת, זה פיקסר.

או אה. כאן מדובר בקרב של ממש. שאמרתי – הכל יכול לקרות, בגזרת "השתולים" מול "בבל" מול "איווג'ימה", והג'וקר שטורף את החבילה יכול להיות בכלל "מיס סאנשיין הקטנה" ואז כל החוקים בכלל משתנים. בכל הימורי הסרט, עדיין ההימור הפופולרי ביותר הוא על סקורסזי – שנראה שההתעללות רבת השנים של האקדמיה בו אכן צפויה להגיע לקיצה. אבל פייר, לא יעשו כבוד לאיסטווד, עם אשכי השור שלו ופרויקט איווג'ימה הכפול? ושוב, מי שצריך לזכות כאן, הוא בכלל אלחנדרו גונזלס איניאריטו.

ההימור שלי: אלחנדרו גונזלס איניאריטו. גם כי צדק צריך להיעשות, וגם, נראה לי שאני בכלל בעד להפוך את סקורסזי להיצ'קוק מודרני, שמועמד תמיד, אף פעם לא זוכה, אך מעמיד מצבת של יצירת פולחן שמאפילה בראי ההיסטוריה על כל האוסקר המקושקש הזה.

ושוב אותה דילמה. או ש"בבל" מפסיד את הכל, או שהוא זוכה בהכל. נראה שהשנה הזו, בכמה קונסטלציות שונות, יהיה מצב דומה לארבע מתוך שמונה השנים האחרונות (2006, 2003, 2001, 1999), בהן פרס הבמאי ופרס הסרט התחלקו בין זוכים שונים. זה יכול לבוא בקונסטלציה של: "סאנשיין" + סקורסזי; "סאנשיין" + איניאריטו; "בבל" + סקורסזי; "בבל" + איסטווד; "סאנשיין" + איסטווד. ואולי, רק אולי, תהיה זכייה מסורתית, כלומר - פרס כפול. כאן יש לנו את "השתולים" ו"בבל", ראש בראש, ו"מכתבים מאיווג'ימה", מה שנראה כמעט דמיוני. לעזאזל, באמת הכל פתוח.

ההימור שלי: בבל. כי שוב, אני שר מהלב.

קבלו שקלול להימורים בקטגוריות המרכזיות, של ששת המבקרים שהציג "עכבר העיר", בתוספת השקלול דלעיל ו"ההימור הבטוח" שליקט יאיר רוה בפנאי פלוס:

סרט: "בבל" (4 מתוך 8)
במאי: סקורסזי (5 מתוך 8)
שחקן: וויטאקר (8 מתוך 8)
שחקנית: מירן (8 מתוך 8)
תסריט מקורי: "מיס סאנשיין הקטנה" (5 מתוך 8)
תסריט מעובד: "השתולים" (5 מתוך 8)
סרט זר: "המבוך של פאן" (6 מתוך 8)

* בדיוק כמו בגלובוס הזהב, נדווח בוואלה! תרבות, LIVE על כל פרס ופרס בזמן אמת (הטקס ישודר במקביל ב-HOT Gold ו-yes 1), באייטם מתרחב וחגיגי - שזו בדיוק ההגדרה לג'ניפר האדסון. הישארו עמנו.