הקור הגרעיני

* אזהרת משתמש: בטקסט זה 1,000 מילים. גירסה מקוצרת לעצלנים, בת 100 מילים, נמצאת בסופו

הקיץ צפוף. הקיץ מתרחב. מאי לבדו בארה"ב, בעבר חודש שעוד סחב את תוצרי שלהי עונת המלפפונים ההוליוודית (עד "גלדיאטור", אם אינני טועה), יכיל השנה שלושה סרטי המשך, שלושתם מספרי שלוש בסדרות מגה-מכניסות: "ספיידרמן 3" (1.6 מיליארד דולר עד כה לסדרה), "שודדי הקאריביים 3" (1.75 מיליארד עד כה) ו"שרק 3" (1.4 מיליארד עד כה). כלומר, הציפייה מכל אחד מהסרטים הללו, שלושת ה"מייג'ורים" של מאי בלבד, היא להכניס כמיליארד דולר כל אחד ברחבי העולם, בהקרנות מסכיות לאורך השנה הקרובה, וזה עוד לפני DVD (מכירה והשכרה), הסכמים שיווקיים, מרצ'נדייז ושאר הרחבות מותגיות. מדהים, לא?

והנה הוא מתחיל. הקיץ. וההתחלה הזו היא אולי הטובה ביותר שנרקומני העונה הזו בקולנוע יכולים לצפות לה. "ספיידרמן 3" הוא הסרט הטוב בסדרה, לופ מסחרר ברכבת הרים הוליוודית, שלא רק מענג את הצמא לאפקטים של מיליון דולר האחד, אלא נותן גם רשת עכביש סינמטית, עשירה ומורכבת. יודעים מה? אפילו קירסטן דאנסט כבר נסבלת (או שפשוט התרגלנו).

בכ-260 מיליון דולר תקציב, מרכיב הבמאי סם ראימי 139 דקות עמוסות עלילות משנה ואפיזודות רבות פנים. פיטר פרקר (טובי מגווייר, עדיין הבחירה הנכונה אך בסרט הנוכחי הוא אחת החוליות החלשות יחסית) כבר פיתח שגרה בין דירת החדר, הזוגיות עם מרי ג'יין ווטסון והסורק המשטרתי, שמוציא אותו לרחובות. הוא נמצא ביחסי אהבה-שנאה עם התקשורת ועם ההרואיות שלו, ונאלץ להתמודד עם משבר ביחסיו עם ווטסון; עם עימות כפול (גם כפיטר וגם כספיידרמן) מול הארי אוסבורן, שעדיין משוכנע שבכדי לנקום את מות אביו 'ספיידי' חייב למות; עם המעגל הלא סגור התמידי של אחריותו ותפקידו – כלומר המוות של הדוד בן והרצון שלו לנקום אותו ללא הרף; עם בחור בשם אדי ברוק שרוצה את עבודתו בעיתון ומוכן לשם כך לרסס עכבישים אם צריך; ועם נבל חדש בשם פלינט מרקו, שתאונה מדעית הופכת אותו ל"סנדמן", איש חול אימתני. ובנוסף לכל, חומר מסתורי שנזל ממטאור משתלט על פרקר ומייצר לו חליפת ספיידרמן שחורה, שמצד אחד מעצימה את כוחותיו ומצד שני מערערת את אמות המידה המוסריות שלו, עד רמה של פיצול אישיותי סטייל "סופרמן 3" (כולל השטיק של פיזור השיער כייצוג לרוע, אך לא כולל יישור של מגדל פיזה).

בתיבת הדואר שלי חיכה לפני כמה ימים מנשר, המכריז על תכנית מקוצרת באחד ממכוני הכושר בעיר, כדי להכין את הגוף במהרה לקיץ. סדרת הטריילרים שקדמה להקרנת "ספיידרמן 3", בהם של "ארבעת המופלאים 2" ו"מת לחיות 4", הפגינה את הניפוח המתמשך של סרטי הקיץ (ה"מייג'ורים"), משנה לשנה בצעדי ענק. "ספיידרמן 3" כבר הוכיח את זה סופית: הוליווד נכנסת לטרפת בכל קיץ מחדש, וכדי להכין את גופה היא דוחסת - לשורה הולכת וגדלה של סרטים - סטרואידים מפוקפקים כדי להפוך אותם למפלצת שרירים, שתישא חן בעיני הדרדקים בני ה-17 ששופטים בחומרה בלתי-נסבלת כל רגע שבו הם משתעממים – ולא משנה מול איזה אמצעי מדיה זה קורה להם. מכאן והלאה, השאלה עד כמה הניפוח הזה הוא אסתטי ובעל ערך מוסף. ב"שודדי הקאריביים 2", למשל, קיבלנו מזנון של "אכול כפי יכולתך" וללא טיפת נשמה או גרעין תסריטי ראוי.

העלילה של ספיידרמן 3 עומדת לו מעט לרועץ. היא עמוסה לעייפה, וכתוצאה מכך נקלעת בהכרח בעיית קוהרנטיות. הנרטיב אינו ברור – האם פיטר פרקר מתמודד עם השדים שבתוכו? האם הוא מבקש מחילה? האם הוא רוצה לסגור מעגל? מי האויב המרכזי שלו? בין השאלות, ראימי עם שני תסריטאים נוספים – אחיו איוון ראימי ואלווין סרג'נט בן ה-76, שזכה באוסקרים על "ג'וליה" ו"אנשים פשוטים" – מוסיפים רבדים קומיים ורומנטיים לעייפה. בסרטי אקשן טובים, תוכל לצטט את העלילה לאחר כמה צפיות. את ספיידרמן 3 לא תוכל. הוא עמוס לשם העומס, גדוש בסיקוונסים של אקשן מתוחכם שביניהם כל אותם דברים שהזכרנו מעלה, המושכים אותו לעשרה כיוונים תסריטאיים שונים.

אך האם זה רע? מטח הסטרואידים הזה של ראימי, לפחות לחתום מעלה, שהרעיד בצפייה את הכסא האהוב עליו ברב חן 1 (שורה 9, כסא 19) כמו ילד אסתמטי שלקחו לו את הוונטולין באמצע התקף שיעול, עשה לי רק טוב. בניגוד לתוצרים מזוויעים אחרים (הזכרנו את "שודדי הקאריביים 2"), ספיידרמן 3 הוא קלאב סנדוויץ' יומרני ומהונדס היטב, שהכל בו יושב כמו שצריך, ולמרות הגודש לא מתפרק, או כמו רכבת הרים שנדמה שיש בה כבר יותר מדי סיבובים, ירידות ענק חצאי-ברגים וטוויסטים מהירים, אבל כל עוד לא הקאת, תמיד תרצה סיבוב שני. קחו לדוגמה את סצינת האקשן הראשונה – קרב בתנועה בין ספיידרמן לגובלין החדש – קלאסיקה אקשנית שמגיעה אחרי התוודעות איטית ובילד-אפ מתון, וזורקת אותך בהאצה מיידית ל-200 קמ"ש, עם סיקוונס ותזזיתי.

סם ראימי הוא מהבודדים שביימו טרילוגיה מלאה לזיכיון אקשן מצליח (זכרו את ההבדלים באיכויות בסדרת "באטמן" ו"סופרמן" – שנפלו בסרט השלישי בסדרה. לא בטוח שבסיום הסדרה הזו הוא יהיה במאי דגול. אחרי שהיה הבטחה בשנות התשעים, סדרת "ספיידרמן" ושבע שנות העבודה שלו עליה מראה את תמצית יכולותיו וגם את מגרעותיו. הראש התסריטאי המשולש של ספיידרמן 3 הוא כמובן מתכון לבלאגן, כשבין כל סיקוונס אקשן נדמה שאנו צופים בעלילה אחרת. פעם זה סרט מתבגרים חביב; פעם קומדיה עם איכויות נדירות של הומור יחסית לז'אנר (ושימו לב לשיק הג'ון טרבולטאי שמאמצת דמותו של ספיידרמן בהשפעת החומר המסית); ובנקודות הבעייתיות כבר תתקלו בהתבכיינות צ'יק-פליקית (כלומר – בנוסח סרטי בנות) מביכה מעט ובקטעים דביקים שמבלבלים בין הרצון לתת עומק לדמויות ורובד רגשי לסרט - לבין תוצאה שהיא קיטש רדוד גרידא.

אבל עשר העלילות שחוברו להן יחדיו לא פוגעות בצדדים הטובים של הסרט. ספיידרמן 3 הוא לא רק קולנוע מצוין, אלא גם האדרה ודיוק מרהיבים של הקומיקס ועקרונותיו. קחו את הרעים, לדוגמה: בספיידרמן אין רעים אולטימטיביים. באופן מסורתי, אלו אנשים שנקלעו לסיטואציה של בחירה בין טוב לרע, ובחרו ברע. בתוכם, עדיין יש אנאקין סקייוקר קטן שהלך לאיבוד. כך ששלושת אויביו של ספיידרמן בסרט הנוכחי הם בעצם בפועל שניים וחצי נבלים בלבד, אם נרצה לכמת אותם נומינלית. כאן, אגב, ג'יימס פרנקו (הארי אוסבורן/ "הגובלין החדש") לא רע, טופר גרייס (אדי ברוק/ "ונום") טוב מאוד – כאלטר-אגו למעשה של פיטר פרקר/ ספיידרמן, ותומאס היידן צ'רץ' (פלינט מרקו/ "סנדמן") מעולה.

וכמו שקומיקס מייצג תמיד השלכות פוליטיות וחברתיות, כך גם ספיידרמן 3, שטומן בחובו תמות מורכבות ונועזות, עם ייצוגים של ה"ניין אילוון" והשלכותיו ושל קונפליקט עונש המוות. שימו לב לטרור המאיים על מנהטן בכל רגע ורגע, כולל התרסקויות של חלקי בניינים למדרכות, ומצד שני לילדותיות של פיטר פרקר, שמכריז על עצמו כשריף המקומי ומתהלך זחוח ואווילי. מזכיר לכם דייר מסוים בשדרות פנסילבניה 1600? כמובן. וזה לא עוצר שם, לצד עונש המוות, עולות כאן שאלות גדולות הרבה יותר, של זכויות אדם, של פניה הטובים והרעים של הנצרות ושל הסוגיה האולטימטיבית: למי בכלל שייכת אמריקה ומהו המצפן המוסרי שלה. סוגיות שקומיקס וסרטי קיץ בהוליווד מצליחים לחדד במשך עשרות שנים, באופן מפתיע יותר מכל דוקומנטרי נוקב. שימו לב בהקשר הזה להופעת הקמאו של סטן לי, יוצר הקומיקס, באמצע הסרט. מי שמכיר היטב את ההבדל בין ניחוח גז המזגנים הביתי לבין זה הנושב באולמות הקולנוע, מהול במלח-חמאה של פופקורן, שיעשה מייד את הספתח לעונה החמה ויקנה כרטיס לספיידרמן 3.

ספיידרמן 3 הוא הסרט הטוב בסדרה. עם שלושה נבלים נגדו וסיבוכים מפתיעים בחייו האישיים, חוזר הגיבור של סם ראימי לקרב על הסדר בניו יורק, כשהוא נאלץ להתמודד עם קונפליקט קשה מכל – האם להכנע לחומר מסתורי שמעניק לו יותר כוח מאי-פעם? העומס העלילתי עלול לתעתע מעט בצופה העייף, כשבין קטעי האקשן מתחבאים כמה סיפורי-משנה ולצד רגעים קומיים מבריקים יש גם נגיעות של דביקו?ת מביכה, אבל בסופו של דבר, העכביש הזה נותן תמורה מלאה לאגרה. טובי מגווייר יעיל כפיטר/ ספיידרמן, אך השיחוק האמיתי הוא בגלריית האויבים החדשה והמשובחת, שכוללת הופעות מצוינות של טופר גרייס ותומאס היידן צ'רץ'. רוצו לראות.