"כל מי שמתעניין בקולנוע מודרני, כל מי שרוצה לגלות את הקולנוע של המחר צריך ללמוד את הסרטים של בלה טאר", אמרה פעם טילדה סווינטון. ואכן, הבמאי ההונגרי ביסס בשלושת העשורים האחרונים את מעמדו כתו התקן המחמיר ביותר של הקולנוע העולמי, אחד שעצם שמו הוא מילה נרדפת לסוגה עילית וכל יצירה חדשה שלו היא אירוע תרבותי.
נוסף לכך, המאפיינים של טביעת אצבעו הייחודית הם מן המשפיעים ביותר על הקולנוענים האמנותיים שבאו אחריו. הצילומים האיטיים והארוכים, ההתעקשות לצלם בשחור-לבן, המינימליזם הסגנוני והאוניברסליות התוכנית, האווירה הכבדה, ההעברה של העלילה דרך דימויים ולא דרך מילים ובעיקר הבידול המוחלט מן הקולנוע המסחרי. כל אלה הפכו בעקבות טאר לחוקים, שלא לומר לקלישאות, של עולם סרטי הפסטיבלים.
הודות לכל זה, החליט פסטיבל הקולנוע הירושלמי לחלק ליוצר ההונגרי המוערך פרס מפעל חיים, ובהזדמנות זו גם הקרין את יצירתו האחרונה, "הסוס מטורינו", המשתמשת כנקודת מוצא בסיפור התקרית שבה ניסה הפילוסוף פרידריך ניטשה להגן על סוס פגוע. בנאום קבלת הפרס בטקס הפתיחה של האירוע ביום חמישי האחרון, נתן טאר תשובה לשאלה שרבים משוחרי הקולנוע התחבטו בה מאז שהחל לפעול, והסביר מה עמד מאחורי מכלול עבודותיו האניגמטיות וגם מאחורי סרט זה "רציתי להגן על כבוד המין האנושי", הצהיר טאר בפני הקהל בבריכת הסולטן.
"אלוהים לא תמיד היה מת"
בראיון לוואלה! תרבות שהתקיים בספריית הסינמטק יום לאחר הטקס, מודה טאר שהוא טעה מעט באמירה זו. "לא הייתי צריך להגיד שניסיתי להגן על הכבוד של המין האנושי. האמת היא מקיפה יותר. ניסיתי להגן על הכבוד של הכל, גם על זה של החיות, גם על זה של העצים, של כל מה שמסביבנו. כך או כך, אם מסתכלים סביב, זה נהיה קשה יותר ויותר לעשות את זה. עם כל מה שהולך באפריקה, ועם הרעב באפריקה, ועם כל הדברים המחורבנים שקורים בעולם הזה, יש פחות ופחות כבוד בעולם הזה".
לאור הגישה הפסימית הזו, וכיוון שבכל זאת "הסוס מטורינו" מתייחס לניטשה, אי אפשר שלא להפנות כלפיך את האמירה המפורסמת ביותר של הפילוסוף. אם כך, בלה טאר, האם אלוהים מת לדעתך?
"בהחלט, מת גמור".
מבחינתך, הוא תמיד היה מת?
"כן, תמיד. לא, אתה יודע מה, בעצם לא תמיד. רק מגיל 13. קודם לכן, הייתי הולך עם אמא שלי לכנסייה מדי יום ראשון. היא היתה קתולית אדוקה, ואני מודה שאהבתי ללכת איתה שם. אהבתי את הטקסיות ואת התיאטרליות של ההתרחשויות בכנסייה. אבל אז, פתאום, הפסקתי לאהוב את זה, והפסקתי להאמין".
ומאז אתה לא מאמין בכלום?
"ודאי שאני מאמין במשהו. הרי אם לא הייתי מאמין במשהו, הייתי עולה עכשיו למעלה ותולה את עצמי. אני מאמין, אבל לא באלוהים. אני מאמין בך, האדם, הצופה, ובשבילך אני יוצר סרטים. בשבילך קמתי מדי יום בארבע בבוקר ועבדתי בתנאי מזג אוויר איומים, בקור, בחושך ובעצבות, כדי להשלים את 'הסוס מטורינו'".
"קולנוע צריך להיות על הקצה"
בוא נדבר על עוד דברים שאתה לא מאמין בהם למשל, תסריטים, שבעיני רוב היוצרים הם אבן היסוד של כל סרט מוצלח.
"כן, אבל מה זה תסריט? תסריט זה לא קולנוע. תסריט זה מילים, ומילים זה ספרות. קולנוע זה דימויים, זה דברים שקורים. תסריטים זה בשביל הבנקאים, כדי שתוכל להביא ניירות לקרנות והם יביאו לך כסף. אני לא אוהב תסריטים".
אתה גם לא אוהב סרטים הוליוודים, מסוגם של "סופר 8" שבאופן אירוני הוקרן בטקס הפתיחה מיד לאחר הענקת אות ההוקרה שלך.
"הדברים שתעשיית הבידור עושה זה לא קולנוע. בשביל שקולנוע יהיה אמיתי, הוא צריך להיות על הקצה, הוא צריך להיות חצי קלאסי וחצי-ניסויי, וכמובן שזה לא קורה בתעשייה המסחרית. סרט טוב פונה אל התבונה שלך ואל התבונה הרגשית שלך, אבל בהוליווד לא מאמינים שיש בך את כל זה. הם מתייחסים אלייך בעליונות, כמו לילד, ורוצים רק לבדר אותך. הסרטים שהם עושים משולים להמבורגר, האמנות שלהם היא מזון מהיר".
"אני לא מאמין בקיומה של השראה"
אם נחזור רגע לקולנוע הגורמה שלך, כיצד הצלחת להשתמש בפעולות יומיומיות פשוטות כדי ליצור ב"הסוס מטורינו" אסתטיקה כל כך יפה?
"אני לא יודע אם היא יפה, אנחנו לא שיפוטיים. מעולם לא אמרנו שמשהו יפה או לא, וגם לא שמשהו טוב או לא. להגיד לך מה לחשוב או מה להרגיש זה לא קולנוע אמיתי. אין לי שום הערות על החיים ושום מסר. אני מציג בפניך משהו ואתה יכול לעשות עם זה מה שאתה רוצה. אם אתה מרגיש שזה יפה, אולי זה כי יש לנו אמפטיה כלפי העולם ובגלל שהמצלמה שלנו עדינה ולא כופה את עצמה על התמונות".
אתה נוטה לדבר על עבודתך בגוף שני ולהגיד "אנחנו צילמנו" ולא "אני צילמתי". ידוע שסרט הוא עבודת צוות, ובכל זאת אתה ככל הנראה הבמאי היחיד בעולם שמדבר ככה.
"נו, מה אפשר לעשות. סרט הרי לא עושים לבד, ואני פועל בתוך משפחה גדולה של יוצרים, צלמים, מוזיקאים ועוד, שאולי לא ביימו את הסרט, אבל יש להם שותפות מלאה ביצירה ודומיננטיות גדולה בה. את המוזיקה כאן, למשל, כתבנו עוד לפני הצילומים. אין טעם לעשות את זה אחר כך, כי אז המוזיקה באה והורגת את הדימויים. הדרך שבה אני מצלם את הדימויים צריכה להתאים את עצמה למוזיקה, ולא להפך, זה לא עובד ככה".
תפיסת עולם זו שלך חילחלה, במלואה או בחלקה, גם לעבודות של יוצרים אחרים. למעשה, אתה אחד הקולנוענים המשפיעים בעשורים האחרונים, לפחות במזרח-אירופה. מזדמן לך לצפות בסרטים ולזהות את סימני ההיכר שלך?
"יש סרטים חדשים רבים שאני מעריך, אבל אני לא יכול להגיד שאני מזהה בהם השפעות שלי. בכלל, אני לא מאמין בקיומה של השראה אמנותית. לכל אחד יש שפה קולנועית משלו, וטוב שכך. בעיני, קולנוע זה בישול. כולנו מגיעים לשולחן שמונחים עליו בשר ותבלינים ומצרכים למיניהם, וכל אחד משתמש באותם חומרי גלם בדרך אחרת לחלוטין כדי ליצור מנה משל עצמו. בשביל שבמאי באמת יהיה במאי, צריך שאפשר יהיה לזהות סרט שלו ולו מדימוי אחד בודד. שאפשר יהיה להסתכל בשנייה אחת מהסרט ולהגיד 'כן, זה אייזנשטיין'".
"הגיע הזמן לגמור עם העסק המזוין הזה"
אבל מכאן והלאה כבר אי אפשר יהיה לעשות את זה עם סרטים שלך, שכן הודעת כי "הסוס מטורינו" יהיה שירת הברבור שלך. למה אתה פורש דווקא עכשיו?
"די, הגיע הזמן לגמור עם העסק המזוין הזה. היתה לי שאלה לגבי התקרית של ניטשה עם הסוס שתמיד רציתי לבחון אותה, ועכשיו כשעשיתי זאת, אין לי יותר כבר מה להגיד. סיימתי לומר את כל מה שהיה לי, והגיע הזמן לפרוש. 'הסוס מטורינו' הוא מבחינתי סגירה סופית של המעגל".
ואם העולם ישתנה? ואם פתאום יהיה לך משהו חדש לומר, או שתבער בך תשוקה בלתי ניתנת לריסון לעשיית סרטים נוספים?
"נראה, אולי זה יקרה. אבל בינתיים, ההחלטה היא סופית. אני יכול הרי לעשות עוד עשרה וגם עוד עשרים סרטים, אבל זה יהיה חוסר כבוד כלפיך. אם אעשה סרטים אפילו שאין לי משהו חדש לספר לך, ורק אחזור על עצמי ואשעתק דברים שכבר עשיתי, אני אשפיל אותך, ואין לי שום רצון לעשות זאת. עשייה קולנועית היא כמו סם. קל להתמכר אליה גם כשאתה לא יכול להפיק ממנה תועלת, אבל אני אעמוד בפיתוי".
אבל בכל זאת תישאר בסביבה של עולם הקולנוע.
"כן, יש לי חברת הפקות בהונגריה, והחזון שלי הוא לשמש מעין מטרייה ליוצרים, לאו דווקא צעירים, אלא כל מי שהוא אאוטסיידר וצריך מקום ומרחב. לכל היוצרים האלה שאני פורש עליהם את חסותי אני תמיד אומר את אותו דבר, שתמיד אמרתי לעצמי ולכולם אל תקשיבו לאף אחד, היו אתם עצמכם".
תודה על כך שאתה תמיד היית אתה עצמך.
"העונג היה כולו שלי".
פסטיבל ירושלים 2011: סיכום סוף השבוע
פסטיבל ירושלים 2011: כל הכתבות