"השיח הערב הוא לא שיח פוליטי, הוא שיח רוחני הוא שיח של יוצרים, אנשי אומנות, אנשי תיאטרון. שיח מוסרי, שיח אחים", כך פתח אמש (רביעי) המשורר אליעז כהן רב-שיח עם פוטנציאל נפיץ שנערך במתנ"ס היישוב תקוע שבגוש עציון, בנוכחות שניים מתומכי החרם על היכל התרבות באריאל, המשורר והמחזאי תמיר גרינברג והבמאי עודד קוטלר שבאו להתמודד עם הקהל המקומי, שבאופן טבעי חושב ההיפך מהם.
ואכן, בהשראתו של יוזם האירוע, רבה של תקוע מנחם פרומן, האווירה במקום הייתה אופטימית ומעט קסומה - שחקנים דתיים הציגו סצנות מרגשות מתוך "חברון" והדיון נסוב סביב האומנות, האמונה והאמן כבורא. אולם אחרי כשעה וחצי של רב שיח נעים ומנומס, שמדלג ומתחמק בעדינות מהפוליטיקה, הגיעה המערכה בה נשאלות שאלות מן הקהל - המערכה שבה גם מתברר כי הקהל אמנם נהנה מהאופוריה הקלילה ששרתה על כל הנוכחים, אבל הוא עדיין דורש את ליטרת הבשר שלו. השאלה הראשונה שהדהדה באוויר האולם תהתה מדוע שונה דין המתנ"ס בתקוע מדין היכל התרבות באריאל. והתשובה? תלוי את מי שואלים ומתי.
את הכינוס בתקוע יזם הרב פרומן, המשמש כרב היישוב, עוד בימים הראשונים של חרם האמנים על אריאל. כאמור, הערב נפתח בהצגת מספר סצנות מתוך ההצגה הטעונה "חברון", שכתב גרינברג וביים קוטלר. מלבד השחקן אלון דהאן ששיחק גם בהצגה המקורית, כל שאר המציגים היו שחקנים דתיים צעירים. לתוך הסצנות שולבו קטעי "תגובה" מן המקרא שנראו ממש כחלק מן המחזה המקורי. על הבמה לא הייתה כלל תפאורה, והשחקנים, לבושי שחורים, ישבו על שורה של כסאות וקמו רק כדי לומר את דבריהם.
לרגע אחד בהצגה נדמה היה שהרוחות מתחממות כשממעמקי הקהל צעק אלמוני במבטא אמריקאי "תורה ותיאטרון זה טעות גדול, זה לערבב את הקודש עם החול. תורה זה אמת שלם, ותיאטרון זה שקר שלם", וזרק עגבניות לעבר השחקנים. איש לא נפגע וההצגה נמשכה ללא תקלות. בהמשך הערב, כשאחד מחברי הפאנל התייחס לאירוע, כבר לא הצליחו בני היישוב לכבוש את צחוקם ואז התברר שמשליך העגבניות היה שחקן אף הוא ולמעשה מדובר בסוג של הומור עצמי.
"התרגשתי מהביצוע כאן כי כשהמחזה יצא הייתה מהומת אלוהים בתקשורת, והיו הפגנות מול הקאמרי וגידפו אותי ואמרו שאני תוקע סכין בגב האומה", אמר גרינברג. "עד שיום אחד הרב פרומן הגיע לפאנל והוא באמת ראה שיש יסוד דתי להצגה". גם קוטלר התרגש מאוד והביע תמיכה ברעיון התיאטרון האמוני אותו מקדם הרב פרומן במקום.
הבמאי רוני ניניו, שהשתתף אף הוא בכינוס אמר כי "החוויה היא חזקה ועוצמתית. זה מאוד משמעותי להגיע לתקוע ואני חושב שמחזה כמו 'חברון', המוצג על ידי אנשי תיאטרון מקומיים במקום כמו תקוע הוא דבר שקשה להמעיט בערכו". חברם לפאנל, יו"ר מועצת יש"ע, שאול גולדשטיין, ניסה לפזר קצת את האופוריה, ולמרות שהביע הערכה להגעתם של היוצרים התל-אביביים, רמז להתאגדותם של האמנים נגד ההתנחלויות כשדיבר על יכולתם של בני אדם לגרום נזק כשהם פועלים כקהילה.
הדיון המשיך עוד סביב נושאי האמונה והתיאטרון אלא שאז העיתונאי יעקב אחימאיר הצביע על הגופה בחדר ממנה כולם התעלמו ותהה מדוע מחרימי אריאל יושבים בניחותא בתיאטרון בתקוע. גרינברג, שציין כי אינו חתום על המכתבים המפורסמים "מנימוקים טכניים בלבד", אמר כי לדעתו "מכתב האמנים בנוגע לאריאל היה מוצדק ביותר וגם עשה את העבודה שלו. "דינה של אריאל אינו כדין תקוע, משום שהחוק הישראלי לא חל עליה", אמר גרינברג. "הגענו לתקוע בכל זאת בגלל הרב מנחם פרומן שבפניו אי אפשר לעמוד. ומפני שאני חושב שהניסיון של קבוצה של מתנחלים להתמודד עם מחזה כמו 'חברון' שמכיל, מעבר לתכנים האמוניים, גם שאלות מאוד נוקבות בנוגע למצב הקיים והנכונות של קבוצת מתנחלים להתמודד עם זה זה מעשה מאוד חשוב, ובאתי לחזק את ידם".
לדבריו, "יש הבדל אם מביאים קומדיה קלילה על נישואים או גירושין למתנ"ס או איך שקוראים לזה באריאל, או הצגה שהנושא שלה הוא עצם הכיבוש בשטחים - למרות שהיא לא משתמשת במילה הזו בגלל הדואליות - זו לא קומדיה קלה להתבדר בה בערב קליל. אם היו מזמינים אותי לדון בסיטואציה דומה לדון באריאל הייתי בא גם לאריאל. אבל לא עם קומדיה קלילה".
"נבקש מהחברים המוכשרים להציג את 'חברון' באריאל", אמר ללא היסוס מנחה הערב, אליעז כהן. השחקן אלון דהאן שנכח במקום הסכים, בתנאי שלהצגה יתלווה דיון דומה לזה שנערך אמש. ואילו קוטלר השיב בקול ספק-רציני והתנה את מימוש הרעיון בכך שהקהל יהיה יהודי וערבי. לכך השיב כהן כי "לפני 20 שנה נסעו באותו האוטובוס ילדים ותקוע מחירבת א-דור ומתקוע להצגה במתנ"ס גוש עציון. אין סיבה שזה לא יקרה בתקוע ובאריאל. אולי נתחיל במכלל באריאל, בה יש אחוז סטודנטים ערבים גדול".
"האוכלוסייה פה היא נורא צמאה שאנחנו 'נבוא מלב הארץ הבורגנית וניתן לה לגיטימציה'", אמר גרינברג בשיחה עם וואלה! תרבות. "אני מבין את הרצון הזה, אבל אי אפשר לטשטש ולהעלים את הדברים. היה לי הרבה יותר נחמד להגיד את מה שאנשים פה רוצים לשמוע. כולם היו נורא אוהבים אותי, מוחאים לי כפיים בהתלהבות ואני הייתי יוצא מבסוט והם היו יוצאים מבסוטים - אבל זו לא אמת. ואם אנחנו דיברנו על אמת ותיאטרון ואמונה ויש בעיה שאי אפשר לטשטש אותה ואי אפשר להכחיש אותה. אנחנו פה כדי להצביע על הבעיה ולא כדי לטשטש אותה ואם זה יקרה גם באריאל נלך גם לאריאל".
לשאלה האם ילך לפאנל שכזה באריאל השיב גרינברג "בשמחה. אלך לכל מקום. אני חושב שכל העניין הזה, הניסיון במרכאות לנרמל את אריאל הוא הבעיה. כי אריאל היא כרגע לפחות במצב שהוא לא נורמלי. מזה 47 שנים תחת שלטון ישראל והחוק הישראלי לא חל שם וזה לא הגיוני. ההבדל בין תקוע לאריאל לדבריו הוא רק בטיב האירוע: "כאן, הדיון הזה דן בשאלות הללו וזו לא איזו הצגה, איזו קומדיה, נראה איזה זוג בוגד או לא. אלא זה דיון בשאלות החשובות האלה, ולכן זה בסדר גמור".
ואם ההיכל באריאל היה מציג את "חברון" או את "גטו"? "אני בעד. מאוד בעד", אמר גרינברג. "אנחנו אותו העם, אנחנו עם אחד. יש בינינו חילוקי דעות, יש בינינו חוסר הסכמה - אבל אנחנו עם אחד. ואנחנו צריכים למצוא את הדרך. אני חושב שאנחנו מבינים אתכם (הכוונה למתנחלים - ש.ג.) יותר משאתם מבינים אותנו" לרעיון של גרינברג שותף כאמור גם השחקן דהאן (שהיה חתום על מכתב החרם ליום אחד בלבד, והסיר את חתימתו כיוון שלדבריו, הבין שהצעד לא נכון כחלק מקולקטיב), אך בשיחה דומה שנערכה בסיום האירוע אמר הבמאי קוטלר כי לא יהיה שותף למהלך. "המאמץ לבוא תקוע היה גדול מאוד ונעשה רק בשל אמונתו בדרכו של הרב פרומן", אמר הבמאי במה שחתם את הסיפור והוכיח שכנראה גם בנושאים האלו, הכל אישי.