אהבה מעבר לגבינה: על הסרט "הסיפור על פי ברני"

לפעמים, ברגעים של חסד ומזל – נתקלים במישהו או במשהו שגורם לך לרצות לחיות קצת יותר. לחיות מעבר לטרדות היומיום, במקום שיש בו תשוקות ושאיפות שלא מתביישות בהיותן גדולות מהחיים. נדמה לפעמים שרק לאנשים היפים מאוד או המוצלחים מאוד יש את הזכות לקוות ליותר, אבל מי קבע בעצם?

ברני פנופסקי (פול ג'יאמטי, "דרכים צדדיות", "אמריקן ספלנדור"), הוא יהודי קנדי, שמן ולא יפה במיוחד, עם חולשות ופגמים אנושיים. שלא כגיבורים קולנועיים רבים אחרים, ברני הוא לא מוצלח יותר ולא שנון יותר מצופיו, וגם לא יצור שוליים מגוחך או פתטי – הוא מסתכל ונחווה בדיוק בגובה העיניים.

בסרט "הסיפור על פי ברני" (המבוסס על ספרו של היהודי הקנדי מרדכי ריכלר), אנו מלווים את ברני לאורך ארבעה עשורים וצופים בו כאדם שאוהב להתאהב, ולא פחות מזה, אוהב להינשא – בפעם הראשונה לצעירה לא יציבה שנכנסת מיד להריון, ואחריה לג'ואיש פרינסס שתלטנית (מיני דרייבר החיננית והרעשנית). הנישואים הראשונים של ברני מסתיימים באקורד צורם, שלא לומר טרגי; ואילו בערב נישואיו השניים - אליהם הוא כמעט נגרר בחצי לב - הוא מכיר את מרים (רוזמונד פייק הנהדרת), אישה מקסימה לחלוטין, ונופל שדוד לרגליה. למרות שזה עתה נישא, ברני לא מוכן לוותר על מה שהוא מאמין שהיא אהבתו האמיתית והוא מחזר אחריה במרץ ועיקשות עד לריסוק נישואיו וההיענות של מרים אליו.

ברקע התשוקה הסוחפת של ברני לאהבה אמיתית, נמצאת גם מערכת היחסים החמה עם אביו (דסטין הופמן בתפקיד הכי מוצלח שלו מזה כמה שנים), שוטר בפנסיה, מחוספס נימוסים וחובב נשים בעצמו. האהבה חסרת התנאים ומלאת החמלה שהאב ובנו חולקים אחד לשני, והכימיה המוצלחת של הופמן וג'יאמטי יוצרות כמה מהרגעים המרגשים והמצחיקים ביותר בסרט. עלילת משנה נוספת, שלא ברור עד סוף הסרט מה בדיוק מקומה, היא מערכת היחסים המורכבת של ברני עם בוגי - חברו השרמנטי והנוטה להרס עצמי. בוגי הוא בדיוק המראה המהופכת של ברני – חתיך וכובש, מוכשר עד אימה, אבל החיים רוכבים עליו במקום שהוא ירכב עליהם.

ברני, בעל חברת הפקות טלוויזיה מקרטעת (הנקראת בשם הנפלא ומלא המודעות העצמית Totally Unnecessary Productions - "הפקות לגמרי לא הכרחיות"), מצטייר לפעמים כדמות לא נעימה במיוחד – הוא אגוצנטרי, מתפרץ בזעם, עקשן ולא מוכן לדחות סיפוקים. בשלב מסוים אפילו נראה שהסתבך בפרשיית רצח שלא מתבהרת עד לסוף הסרט. אבל מתחת למעטה הנרגן והקוצני הזה יש לברני לב ענק, הומור וחוסר חשיבות עצמית שכל אחד יכול היה להרוויח ממעט מהם.

המבנה המקוטע, המזגזג קדימה ואחורה בזמן, של "הסיפור על פי ברני" והבזקי הזיכרונות שמעטרים אותו עשויים להיראות כציווי אופנתי שעובר על הקולנוע בשנים האחרונות. אבל בפועל מייקל קוניבס התסריטאי וריצ'רד ג'יי לואיס הבמאי לא נכנעו לתכתיבים אופנתיים אלא הסתמכו על סופו של סיפורו של ברני, שממשמע באופן מהודק את כל המסעות בזמן. הדבק שמחזיק את כל הסיפור הסבוך והמפותל ב"הסיפור על פי ברני" הוא הדבק שמחזיק את החיים עצמם – אהבה.

כי למרות כל חוסר השלמות שלו, ברני הוא אחת הדמויות הכי שלמות והכי אוהבות שתפגשו. ולמרות שהחיים שלו סבוכים ומלאי מהמורות ורגעי שפל, אין שום שפל אמיתי בחייו שהוא לא מצליח לעבור בזכות התשוקה שלו לחיות את החיים במלואם. "הסיפור על פי ברני" הוא בסופו של עניין סיפור על אהבה, ובמקרה הזה אין בה שום דבר קיטשי, דביק או מעושה. העובדה ש"הסיפור על פי ברני" לא נעשה בציניות - כמו רוב סיפורי האהבה שאנחנו מוזנים בהם, שהונדסו כדי לסחוט מאיתנו קריאות "אווווו" במקומות הנכונים - הופכת אותו לחריג בנוף הממוצע ולכזה שלא מנצל לרעה את תשומת הלב של צופיו.

אם תסכימו לקחת אותו ככזה, "הסיפור על פי ברני" ירחיב לכם את הלב, יזכיר לכם שהחיים קצרים ולא פשוטים אבל גם שהם שווים הכל בזכות האנשים שאנחנו אוהבים ובזכות אלו שבוחרים לאהוב אותנו בחזרה. אם תתמסרו לו, אין שום סיכוי שלא תצאו כשאתם מרחפים טיפה מעל לפני הקרקע וערים ליופי של החיים שסביבכם.