לא אופציה: "השביעייה" מול "לילה כלכלי"

על פי אמרה ישנה, "כלכלן הוא אחד שיסביר לך מחר מדוע מה שחזה אתמול לא קרה היום". בגדול, המשפט הנכון הזה אומר דבר אחד: כלכלה היא סוג של קזינו. שים את הז'יטונים שלך על מספר מזל, סובב את הרולטה ותקווה לטוב. חלק מרוויחים, חלק פחות, בשורה התחתונה הרוב מפסידים.

מה יש בו, בעולם הבלתי יציב והלא רציונלי הזה, שהפך להיות כל כך מסקרן, עד שתוכניות כמו "לילה כלכלי" של ערוץ 10 ו"תוכנית חיסכון" של רשת הפכו למפלצות שגובות יותר מ-10 אחוזי רייטינג? כיצד חדר לסלונינו מה שפעם היה נחלתם הבלעדית של אנשי עסקים ובורגנים אמידים, אלה שהיו גוללים תחת בית שחיים את העיתון הוורוד וקוראים בסקרנות (או לפחות מעמידים פנים) על שווקי ההון, או משתאים לרגל ידיעה על מציאת נפט באגם בנברסקה? לא ברור, אבל נראה שזה עובד לא רע. בקשת הבינו שהם לא יכולים להישאר בחוץ והשיקו בשבוע שעבר את "השביעייה", התרנגולת שאמורה להטיל עבורם ביצי זהב.

"תוכנית חיסכון" עולה ב-19:30 כסוג של חימום לחדשות. "לילה כלכלי" מוגשת לאחר "היום שהיה", סוג של דז'סטיף לאחר ארוחה דשנה של שידורים. לא קשה לעמוד על ההבדל בין השתיים: לאחת אופי חדשותי מובהק, השנייה קלילה ונמרצת. איזה מתכון עובד? תלוי אם אתם מעדיפים את הרשמיות של קרן מרציאנו או את השובביות והטיפול הקליל-אך-ספקני של שרון גל. אפשר לנחש שעם "השביעייה" כיוונה קשת יותר ל"לילה כלכלי", בעיקר בשל שעת השידור המאוחרת והניסיון לייצר תוכנית מעמיקה עם עטיפה בידורית.

הפורמט כולל שני סיבובים של תעתיק כמעט מושלם ל"יציע העיתונות" של ערוץ הספורט (קונספט ששייך במקור לקונצרן הספורט האמריקאי ESPN): המנחה, במקרה הזה טלי מורנו, מקיפה את עצמה בשניים עד שלושה פאנליסטים ומנהלת דיון בן שבעה סעיפים, שכל אחד מהם קצוב בזמן ומופסק בצליל זמזם. היא עושה את זה פעמיים – פעם אחת עם נציגי "העם" כביכול, הפעילה החברתית מירב כהן ואיש העסקים יוסי קוצ'יק, ופעם שנייה, בדיון מקיף יותר על פחות נושאים, עם נבחרי הציבור.

התוצאה לא טובה במיוחד. ראשית, הפאנליסטים. הם אמורים להתעמת ביניהם, אבל הפעילה החברתית מירב כהן ואיש העסקים יוסי קוצ'יק הסכימו כמעט על כל סעיף ולא סחפו את האולפן לדיון ער, למרות הציפייה לשוני קוטבי בהשקפותיהם. גם הסמול טוק היה טפל וברובו מאולץ. חברי הכנסת כרמל שאמה, איתן כבל ורונית תירוש, שהתארחו בחלק השני, לא ממש יצרו אווירה של התנצחות פוליטית והרדימו סופית את אלה שעוד צלחו את הפאנל המייגע שקדם להם. ביום כזה אפשר ואפילו הכרחי להעלות לדיון פעם אחת את השאלה האם צריך לקחת את הפנסיה למשה קצב, פעמיים זה כבר קצת מוגזם. כנ"ל לגבי תקציב החליפות של חברי הכנסת, נושא שראוי ל-15 שניות של תהילה, בוודאי שלא לשני סבבים של דיונים מתישים. אסתר באיו, סבתא סימפטית, צולמה מביתה כנציגת העם, אולם הצבתה כדעה מקדימה לשלושה ח"כים מפולפלים ומנוסים העלימה כליל את אפקט האזרח הקטן שמשמיע את קולו ומדבר בשם העם.

נקודת המוצא של "לילה כלכלי" היא הטלת הספק. שרון גל משדר שהוא לא מאמין לאף אחד ושכולם עובדים עלינו בעיניים. הוא לא ייתן למרואיין שלו לדבר על מושגים סתומים כמו "המשק" או "אופציות נגזרות" בלי שנקבל הסבר במה מדובר וחשוב יותר – כיצד בדיוק כל זה נוגע לנו. בדרך כלל, האורח מוצמד אל הקיר בלי אפשרות לברוח. אמרת ש-2011 תהיה שנה טובה שבה נעשה כסף? תוכיח. לא הוכחת? אתה מזיין את המוח עד שיוכח אחרת. אם זה מה שאנחנו חושבים, אין שום סיבה שהמנחה שלנו לא יחשוב כך בשבילנו. התוכנית לוקה לעתים בפופוליזם, אבל בסך הכל מספקת את הסחורה והופכת מונח מפחיד כמו "כלכלה" לקצת יותר ידידותי.

"השביעייה", לעומת זאת, לא מטילה את הספק הזה. מורנו היא מגישת אקטואליה מנוסה וחיננית, אבל לא בטוח שהיא תפורה לתוכנית כלכלית. היא משחקת במערך נסוג – מציגה שאלה וזזה הצידה, נותנת למרואייניה להשתלט על הדיון בלי כל ניסיון להצית אש. התחושה שמתקבלת ממנה היא של שופט בקרב אגרוף שמחכה לגונג כדי לשלוח את המשתתפים למנוחה ולעבור לסיבוב הבא. הבעיה היא שהם עצמם לא ממש מודעים לכך שמצפים מהם לנוק אאוט. רצוי, כמובן, לא להגיע לרמת הוולגאריות הבלתי נסבלת של "יציע העיתונות", אבל בתוכנית כזו חובה ליצור דיון פורה, לעתים קולני, שעל הדרך גם יסביר לנו כמה דברים שאנחנו לא מבינים ובעיקר שנוגעים ישירות לכיס שלנו. זה קרה בקטנה פעם או פעמיים, בוודאי שלא מספיק פעמים.

כמו כל תוכנית חדשה, אפשר לפטור את "השביעייה" בנסיבות המקלות של חבלי לידה, אבל לא זו הסיבה, אם להשתמש במונחים רלוונטיים, שההנפקה שלה כשלה. קשת חושבת לנגוס בעוגת הרייטינג גם דרך העולם הכלכלי, אבל לפחות בגזרה הזו, לא נראה שבערוץ 10 צריכים להיות מודאגים.