מה שהילדים אוהבים 97

השנה התחילה בבום! עם מנצח חדש בטייטל "האיש הכי צעיר שאני מכיר". הפעוט המדובר שלח לי לינק אל הבנדקמפ של Happy Trendy, שנותנים אלבום שלם ומעולה להורדה חינמית. זה סוג של קאסיוטון פור דה פיינפולי אלון (התקופה המאוחרת) או גאלקסי 500 עכשווי. בכל אופן, זה אחד מהדברים הכי יפים ומרגשים ששמעתי לאחרונה.

כל כך הרבה שירים נכתבו על כמה שהיה כיף אם היינו חופשיים, לא מגולחים, נטולי עקבות או מוסכמות חברתיות. רובם בנאליים ומטופשים, אבל השיר הנ"ל מצליח לא להיות מביך ואפילו קצת להקסים.

קרו המון דברים בזמן שכולנו היינו עסוקים בלסכם את השנה. פתאום נפתח פער של בערך שלושה שבועות בין המדור לדברים הבאמת מצוינים שלא מפסיקים לצאת לכבוד כריסמס, שנה חדשה או כל דבר אחר. במיקס השבוע ננסה לדחוף קצת מהטופ של הדברים הכביכול-ישנים הללו, כמו למשל המיקסטייפ השלם של JJ - שגם כן ניתן להורדה חינמית - ומכיל עשרה קטעים יפיפיים שמבוססים על ביטים מוכרים של היפ הופ. השיר הזה לדוגמא יושב בנוח על "Still D.R.E" של ד"ר דרה וסנופ דוג.

האלבום הכי מדובר שדלף במהלך טירוף הסיכומים הוא הבכורה של ג'יימס בלייק. אין יותר מדי מה להרחיב פה כי אני מניח שרובכם כבר שמעתם אותו בצורה זו או אחרת, אבל זה פשוט ריליס גדול וחשוב מכדי להתעלם ממנו ויש סיכוי שגם כמה אנשים איכשהו הצליחו לברוח מכל ההייפ שסביבו. אז הנה אחד מהשירים הבאמת טובים שעל אלבום הסול-גליץ' (או וואטאבר) המינימליסטי הזה.

אני יודע שבכל פעם שדיסטרוייר מוציא משהו אני טוען שזה הריליס הכי מוצלח שלו ומשתפך פה, אבל זו לא אשמתי שהיוצר הזה במגמת עלייה תמידית. האלבום החדש שלו, שגם דלף כבר לפני מספר שבועות, הולך כנראה להיות אחד מהטובים של 2011 - אם לא, זו כנראה תהיה השנה הכי טובה בתולדות המוזיקה.

אם דיסטרוייר הוא "כנראה אחד הטובים של 2011", אז השיר הזה הוא כנראה שיר השנה של 2011. פאק, זה קטע כל כך מדהים שאני כמעט ולא מעכל אותו. אז נכון - הוא יצא בכלל מתישהו בחודש שעבר, אבל גיליתי אותו רק לפני כמה ימים, ככה שמבחינתי הוא לגמרי בלמעלה של הרשימה ואפשר כבר לסגור את השנה הזו, כי מה עוד יקרה בה שיפתיע אותנו? ג'יימס פררו לוקח פה את כל מה שאריאל פינק עושה, ומעלה הילוך. התוצר הוא פופ לבן ומלוכלך. מטושטש אפילו. כזה שגורם לי לדמיין ילדים לבושים בצבעוניות אייטיזית עם סקייטבורדים ומלא גרפיטי.

רק בשביל להבהיר שאני לא מתלהב בהגזמה מכל דבר שיש בעולם - הנה סתם שיר גאראג' מוצלח. הוא לא השיר הכי טוב שאי פעם נכתב, הוא לא חשוב, ואין בו שום דבר מיוחד. הוא סתם טוב, בלי סופרלטיבים.

גם ל-ACBs סוף סוף יצא האלבום המלא והוא שמח בדיוק כמו שהיה צפוי שיהיה. אם זה לא מספיק, אז הם גם נותנים אותו להורדה בכמה-כסף-שבא-לכם. אני מקווה בשבילם שבא לכם לתת יותר מ-0 דולר.

קונור אוברסט לא היה מישהו שרציתי לשמוע מאז שהוא התעלם מקיום ברייט אייז ויצא לקריירת סולו תחת שם הלידה שלו (גם ברייט אייז הוא סוג של סולו, אבל לא ממש). עכשיו ברייט אייז שוב בתמונה, אפילו יש טור ואלבום שיגיע בקרוב. השיר הראשון בגלגול הנוכחי של ברייט אייז הוא כל מה שאוברסט לא הצליח להיות לבד - לא בכייני מדי ומקפיץ מספיק, עם שורות של מודעות עצמית נשכחת כמו "אני עדיין כועס ללא שום סיבה" ו"החיים שלי הם בדיחה פנימית". תכל'ס, בדיחה טובה.

יש שירים כאלו שכל תו או צליל בהם נשמע ומרגיש צרפתי. הקטע הנ"ל הוא כזה.

בכל פעם מחדש אני בהלם מכמה שטיילור, היוצר הוא צעיר. פאק, הוא בן 18 בערך ונשמע כמו שחור בן 50 עם יותר מדי היסטוריה וכאב מאחוריו. דאט איינט רייט.

אחרי שורה של אכזבות משירים שאולי כן ואולי לא יכנסו ל"דיטוקס", האלבום הקרב-לנצח של ד"ר דרה, סוף סוף הגיע הקטע הזה שמזכיר למה דרה הוא מפיק ההיפ הופ הענק שהוא. אז נכון, לא קשה להוציא שיר מנצח כשאתה מזמין את אמינם, ג'יי-זי ופיפטי סנט להשתתף, אבל גם הביט של דרה מדויק ומעניין, בעיקר בשלב המאוחר יותר כשנכנסים הפיצוצים הדהויים האלו. אגב, הנושא של השיר הוא שלאנשים לא אכפת יותר מליריקס - רק מביטים ופזמון קליט. אבל, האמת, הקטע מוכיח שהחבילה השלמה היא המוצלחת ביותר.

השיר הזה - הסינגל האחרון של וויזי - הוא לדעתי הזקן ביותר ברשימת ההשלמות הזו. וויין אפילו הספיק להופיע איתו בסאטרדיי נייט לייב (ולרצוח), אבל מדובר בלהיט היפ הופ הכי דורסני ומרשים שנשמע מזה המון זמן. אולי מאז "A Milli" של אהמ... ליל וויין. מה שכיף פה, זה שוויזי גם למד קצת על החיים והוא בא ללמד, כמו למשל השורה "אישה בשם תמי שברה לי את הלב/ אבל זונות יהיו זונות/ אז אני לא יכול להאשים את תמי". טרו דאט.