אפקט הפרפר: ראיון עם ארנון מנור, מעצב "דרכו של לוחם"

מבט ברשימת הכישלונות הקופתיים הגדולים של השנה החולפת מגלה כמה שמות שנעשה להם עוול – למשל, דרמת האימה המופתית "Let Me In" והקומדיה המבריקה "מקגרובר", שלא הופצו בארץ, וגם המפלה הכלכלית הקולוסאלית מכולן, "דרכו של לוחם", שמגיעה בסוף השבוע הנוכחי לבתי הקולנוע בישראל. המוצר הכושל, המציג את סיפורו של סייף מלוכסן עיניים הפורש את חסותו על עיירה במערב הפרוע, הכניס בארצות הברית פחות משישה מיליון דולרים אף שהופץ ביותר מ-1,600 אולמות. ההפסד כולו של הצופים, שכן מדובר בשילוב מקורי ומהנה בין סרט נינג'ות ומערבון ספגטי, והוא לבטח ראוי יותר להצלחה מלהיטים רבים אחרים השנה.

בהתאם לפיוז'ן שעושה "דרכו של לוחם" בין קולנוע אמריקאי, איטלקי ואסייתי, גם הצוות שלו היה מעין מגדל בבל – ביים אותו סנגמו לי הדרום-קוריאני, מככבים בו ג'פרי ראש האוסטרלי וקייט בוסוורת ודני יוסטון האמריקאים, ובצילומים הסתובבו בין השאר גם בריטים וניו-זילנדיים ואפילו ישראלי אחד, ארנון מנור, שהופקד על האפקטים המיוחדים בו. מנור עובד בהוליווד כבר כעשור וחצי, והשבוע הגיע לביקור פרטי בארץ. באופן מקרי לחלוטין הצטלב הביקור עם הפצתו המקומית של הסרט, כך שאשף האפקטים ניצל את ההזדמנות כדי להסביר מה גרם לכישלון שלו .

"זה הכל עניין של שיווק", הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות. "הייתי בהקרנות מוקדמות של הסרט בניו יורק ובלוס אנג'לס, ויכולתי להתרשם כי הקהל שצופה בו נהנה ממנו מאוד. הוא לא הגיע לציבור רחב יותר פשוט בגלל שלא דחפו אותו מספיק. אין מה לעשות, ככה זה כשאין לך תקציב פרסום מספיק גדול. נכון, פעם בשנה איזשהו סרט קטן מצליח בכל זאת לשבור קופות ומשתמשים ביוצא מן הכלל הזה כדי להעיד על הכלל, אבל האמת היא כי שוברי הקופות הם לרוב פשוט הסרטים עם יחסי הציבור הכי גדולים".

האמריקאים שהשמועה בכל זאת גונבה לאוזניהם זכו לקבל ב"דרכו של לוחם" חוויה קולנועית עשירה, שכוללת חרבות מעופפות, בוקרים רוקדים וקליעים שורקים, והכל בעטיפה צבעונית ורבת המצאות. לעבודה של מנור היתה תרומה משמעותית לחגיגה הזו – "בסרט ממוצע, גם אם הוא בידורי ומסחרי במהותו, יש בערך 300-400 קטעים שמבוססים על אפקטים מיוחדים", הוא מספר.

"לעומת זאת, ב'דרכו של לוחם' היו 1,200 קטעים כאלה. כמעט כל הסרט נעשה באולפן ובעזרת גרין סקרין – כלומר, צילמנו את השחקנים על רקע מסך ואז הוספנו את התפאורות ואת האפקטים. כמו קולנוענים רבים כיום, הבמאי בחר לעשות כך כדי להשיג שליטה מלאה ככל האפשר על איך שהסרט ייראה. כשאתה עובד ככה אתה בעצם באמת יכול לברוא עולם משלך".

"קודם כל, ראש התגלה כאדם נחמד ביותר וגם נהיינו חברים טובים, ככה שלמרות הרזומה המכובד שלו, הוא ממש לא מתנהג כאילו שמשהו קטן עליו. חוץ מזה, הוא כבר עבר חוויות דומות בסדרת 'שודדי הקריביים'. אבל אפילו שחקנים שטרם התנסו בכך התרגלו לזאת במהרה. בסך הכל הם מקצוענים, והם עושים את מה שצריך, גם אם זה לעמוד באולפן ריק ולהעמיד פנים שקורים מאחוריהם כל מיני דברים מופלאים".

"האמת שסביבת העבודה התגלתה כמשהו אחר לגמרי ממה שאני מורגל אליו, בעיקר בגלל שגם הבמאי וגם הצלם היו דרום-קוריאנים. בהפקות על טוהרת האמריקאים, בדרך כלל כולם צועקים כל הזמן, ואם מישהו לחוץ אז הלחץ שלו מתפרץ על הסביבה, אבל הפעם הכל התנהל בשקט ובאיפוק. אני גם חושב שהטאץ' הדרום-קוריאני הביא לסגנון העשייה של הסרט רגישות רבה".

"ממש לא. האמת שמלכתחילה חשבתי שהתלת-ממד הוא גימיק שיחלוף במהרה, בדיוק כמו שקרה בשנות החמישים. אני מאמין שבשנים הקרובות הוליווד תלמד להשתמש בתלת-ממד רק כשיהיה לכך הכרח אמנותי, וזה תהליך טבעי וחיובי".

בהתאם לדבריו של מנור, גם הסרט שהוא מופקד על האפקטים שלו בימים אלה, "Man on a Ledge", מצולם בפורמט דו-ממדי. במותחן זה מככב האוסטרלי סם וורת'ינגטון, שכל סרט שבו שיחק בשנים האחרונות, מ"התנגשות הטיטאנים" ועד "אווטאר", היה לשובר קופות, כך שנראה כי הפעם מנור יזכה להיות חתום על הצלחה כלכלית. אם זה יקרה, הוא יוסיף שם נוסף לרשימה מכובדת של להיטים שמנור היה שותף להם בעשור וחצי האחרון, ובהם "שר הטבעות: שני הצריחים", "אקס-מן 2" ו"המלאכיות של צ'רלי". איך התגלגל הישראלי, יליד פתח תקווה שגדל בערד, לעבוד על האפקטים בכל שוברי הקופות הללו?

"האמת היא שבכלל רציתי להיות רופא שיניים", מספר מנור, "אבל אז החינוך האמנותי שקיבלתי בבית התחיל לחלחל בי, ונסעתי לפריז ללמוד עיצוב גרפי. התמקדתי בצד האודיו-ויזואלי של התחום, וכך יצא לי לשתף פעולה ביצירת האפקטים הוויזואליים ל'עיר הילדים האבודים' של ז'אן-פייר ז'נה ומארק קארו, וגם לקליפ 'Like a Rolling Stone' של מישל גונדרי. הבנתי שאני רוצה לבלות את המשך הקריירה שלי בעשיית אפקטים לסרטים, ועברתי לאנגליה ולאחר מכן לארצות הברית, בגלל שיש בהן יותר עבודה בתחום מאשר בפריז".

"אהבתי לעבוד עם דני בויל, שעמו שיתפתי פעולה ב-1997 בדרמה 'חיים לא רגילים'. בניגוד לרוב עמיתיו, לפחות בזמנו בויל לא האמין בהיררכיות ולא שמר על דיסטנס, ולא היתה לו בעיה להזמין אותי לשתות בפאב אחרי שישב איתי בחדר עריכה".

"האמת שדווקא בעמדה הזו יוצא לך לבוא במגע כמעט עם כל אנשי הצוות של הסרט, כי האפקטים זה משהו שנוגע לכל אחד ואחד מן האספקטים. לדוגמה, ב'דרכו של לוחם' היינו בדיאלוג עם מעצב התלבושות. הוא רצה להלביש את אחת הדמויות בירוק, אבל כיוון שצילמנו אותה כל הזמן לפני מסך ירוק, מובן כי אסור היה שתלבש בגדים בצבע הזה. בכלל, לאור השכיחות ההולכת וגדלה של שימוש בגרין סקרין, סביר להניח שנראה פחות ופחות בגדים ירוקים בקולנוע".

אם כך, אל תצפו למצוא חולצות ירוקות גם בסרט האחר שעליו מנור עובד כרגע, הקומדיה המסתורית "פרויקט איקס", שאותה מפיקים טוד פיליפס ("בדרך לחתונה") וג'ואל סילבר ("מטריקס"). העובדה שאשף האפקטים הישראלי עובד עם שמות בסדר גודל כזה מלמדת עד כמה הוא נטוע היטב בהוליווד, אבל זה לא אומר שהוא שכח מאיפה הגיע – "אני עובד בארצות הברית כי רק שם יכולתי לפתח את הקריירה שלי, אבל עדיין רואה בעצמי ישראלי לכל דבר", אומר מנור, שאביו נספה באסון הדקר. "אני ציוני והזיקה שלי היא לישראל, ואני גם מקפיד לבקר כאן לעתים קרובות. מעבר לכך, אני גם מנסה להפיק שני פרויקטים כחולים-לבנים לחלוטין, שיעסקו בישראל ויצולמו בה וכמובן גם ידברו עברית".

"זה כמובן יהיה מסובך, בגלל שהתקציבים בישראל זעירים. אבל היום כל אחד יכול ליצור דברים חדשניים בעזרת המחשב הביתי שלו, ככה שניתן להשתמש באפקטים מיוחדים גם בקולנוע המקומי, רק שיהיה צריך לעבוד עליהם הרבה יותר זמן מן הנהוג כדי לחסוך כסף, וזה ידרוש אנרגיות רבות מצד היוצרים. בגלל זה, אין מדובר בשאלה של השקעה כלכלית אלא בהשקעה של זמן. באופן כללי, נהוג לדבר על העלות הכספית של סרטים, אבל המחיר הכי גדול שהקולנוע דורש הוא המחיר האנושי".