טום זימני היה ממש בתחילת גיל ההתבגרות כששמע את ברוס ספרינגסטין לראשונה. כמו ספרינגסטין, זימני הוא יליד ניו ג'רזי - אותה מדינה קשוחה שמנסה שלא להסתכל על ניו יורק השכנה מלמטה אבל בלבה תמיד נותרה מדינת פועלים, מדינה שספרינגסטין הפך למוטיב מרכזי ביצירתו. בכך שזימני שמע את ספרינגסטין ונולד בג'רזי אין שום דבר מיוחד בכל זאת, זה ספרינגסטין; אבל השיר הראשון שזימני באמת אהב הוא הסיפור: "זה היה "Factory" מהאלבום 'Darkness on The Edge of Town'", הוא מספר בשיחה עם וואלה! תרבות מארצות הברית לקראת שידור סרטו הדוקומנטרי "ההבטחה" (24 בינואר, yes דוקו), אודות תהליך העבודה על אותו אלבום.
"זה שיר שבו ספרינגסטין מספר על חייו של הפועל דרך נקודת מבטו של אביו, אישיות מאד דומיננטית ביצירה שלו. התיאור המר והטרגי שבו ספרינגסטין מתאר את תהליך הדעיכה של אביו בעבודה לא יצירתית שגורמת לו לאבד את השמיעה הזכירה לי את אבא שלי. מאותו השיר, אני זוכר, רציתי להבין מי האיש הזה שתיאר את הסיפור שלי כל כך טוב. אני זוכר שראיתי את ההופעה של האלבום 'The River' באצטדיון המקומי ודמיינתי שאני אפגוש אותו. אף פעם לא האמנתי שזו תהיה העבודה שלי".
אל תפספס
בשנת 2001, לאחר שנים של עבודה כעורך וידאו, זימני קיבל הזדמנות להגשים את חלום חייו: הוא ערך עבור HBO וספרינגסטין את די.וי.די ההופעה המפורסמת שלו עם ה-E סטריט בנד בניו יורק, ההופעה שסיכמה את האיחוד המרגש של הלהקה אחרי שנים בהן פעל ספרינגסטין בנפרד. זו היתה ההופעה הגדולה הראשונה של ספרינגסטין שתועדה לטלוויזיה וההתפעלות ממנה היתה גדולה למדי וזיכתה אותו בשני פרסי אמי.
ההתרשמות של ספרינגסטין ומנהלו הוותיק ג'ון לנדאו מזימני היתה כה גדולה עד שהם הזמינו אותו לאתגר גדול בהרבה בימוי הסרט התיעודי "Wings For Wheels", סרט התעודה המבריק אודות הקלטת האלבום "Born to Run", אלבום הפריצה של ספרינגסטין משנת 1975 אחרי שני אלבומים כושלים. הסרט, שהתלווה למהדורת חגיגות ה-30 לצאת האלבום, עורר תהודה ענקית והעמיד את עצמו בשורה אחת עם מיטב סרטי הדוקו שנעשו על מוזיקאים. בנוסף לזה, זימני קטף פרס גראמי על הסרט הזה.
עתה, משראו כי ממש טוב, ספרינגסטין ולנדאו הזמינו את זימני לנסות ולשחזר את ההישג, דרך הסרט "ההבטחה", אודות האלבום הבא בדיסקוגרפיה של הבוס, "Darkness on The Edge of Town" מ-1978. למעשה, רק עתה עם צאת הסרט, יוצא גם מארז לציון 30 שנים לשחרור האלבום - מארז חובה שכולל גם את הסרט. עבור זימני, זו לא היתה רק עוד אפשרות לעבוד עם האמן האהוב עליו, לארץ המובטחת הזו הוא כבר הגיע. עכשיו, היתה לו הזדמנות לסגור מעגל עם האלבום שבגללו החלום בכלל התחיל.
אל תפספס
עוד לפני הנגיעה האישית, לזימני היו ים של צרות טובות בעבודה על הסרט: סיפורו של האלבום הוא כל כך מגוון ומסובך, שחומרים לא היו חסרים. האלבום נוצר אחרי שלוש שנות סכסוך משפטי של ספרינגסטין עם המפיק שגילה אותו, מייק אפל. כמו ב-"Born to Run", גם כאן זימני גרם לספרינגסטין להביא את אפל לסרט ולדבר על התקופה ההיא בכנות ובגילוי לב; וגם ספרינגסטין עצמו לא מדלג על השלב הכואב הזה בקריירה שלו. בהמשך עוסק זימני באובססיית הכתיבה שספרינגסטין נקלע לתוכה בגלל האיסור להוציא חומרים, מה שהביא אותו ואת הלהקה לסף עצבים. ולאחר מכן, ישנה ההתעוררות הדרמטית של ספרינגסטין מבחינה פוליטית, שהפכה את "Darkness" לאלבום אפל וחשוב בתולדות עולם הסינגר-סונגרייטרז.
"הדבר החשוב בסרט הזה נלמד מהניסיון שנצבר מהסרט על 'Burn to Run'", מספר זימני. "שם למדתי שלא משנה מה המוזיקה חשובה יותר מהכל והסיפור חייב להתעלות מעבר לשאלה 'איך עשו את האלבום. צריך להבין את המוזיקה שנובעת מהסיפור ולראות אילו שאלות מהותיות על החיים המוזיקה שואלת. לכן אני מאמין שצריך לשלב כמה שיותר קטעי ארכיון בסרטים שכאלו, הם לא פחות חשובים להבנת המצב הנפשי של ספרינגסטין מאשר הדברים שלו עצמו".
רמת התיעוד של ספרינגסטין ביחס לשנים ההן גבוהה למדי. איך בוררים את החומרים?
"ניסיתי שכל צילום ישקף את התחושה של ספרינגסטין בזמן אמת דאז. רציתי שדרך צילומי האולפן יבינו שברוס נלחם על חייו האמנותיים אז. לא רציתי לעשות סתם סרט של אחורי הקלעים כמו כל שובר קופות טיפוסי, אלא סרט של ממש. ככה ברוס תמיד עבד איתי וזה מה שהוא ביקש ממני תביא את הסיפור".
מצד שני, ספרינגסטין הוא אדם מאד פרטי וסגור. האם יש נקודה שהוא ביקש שלא להרחיב עליה?
"ההיפך. אני מרגיש מאוד בר מזל שיש לי את הקשר עם הלהקה, ג'ון לנדאו וברוס עוד לפני הסרטים. הם העניקו לי ראיונות מדהימים ומאוד פתוחים. הראיונות עם ברוס עצמו היו בעצם שיחות שקטות בין חברים ועל הזמן שהוא העניק לי אני אהיה לנצח אסיר תודה. אני חושב שהסיבה היא שלא הייתי מעוניין בסיפורי רכילות אלא בתמונה הגדולה ובאיך הוא שרד כאמן ומה היה החזון שלו באותו זמן. הדבר הראשון שרציתי לעשות הוא להקשיב, לא היתה לי שאלה ראשונה אפילו. זה דבר מאוד קשה, כי למעשה יש לך עשרות שאלות, אבל הדבר החשוב יותר הוא להקשיב למוזיקה ולזכור עד כמה המוזיקה הזו השפיעה עליך".
אל תפספס
"ההבטחה", התוצאה של התהליך המורכב שמתאר זימני, הוא מסמך מרגש ומרתק, לא רק למעריצי ספרינגסטין, אלא לכל מי שרוצה להבין כיצד יוצר בסדר הגודל שלו מתמודד עם התחושה שזה עשוי להיות אלבומו האחרון. השילוב שעושה זימני בין ראיונות בהווה לקטעי ארכיון יוצר תחושה היסטורית מרתקת וכמעט חדשנית בתחום תיעוד הרוקנרול. גם התנועה בין הסיפורים השונים סביב האלבום עשויה ביד אמן ומביאה בסופו של דבר לקתרזיס עצום, על רקע השורה המכריעה בשיר הנושא של "Darkness on The Edge of Town", שהוא גם השיר המסיים אותו:
Tonight I'll be on that hill 'cause I can't stop
I'll be on that hill with everything I got
Lives on the line where dreams are found and lost
I'll be there on time and I'll pay the cost
For wanting things that can only be found
In the darkness on the edge of town.
"למדתי הרבה דברים על ברוס מעשיית הסרט", מספר זימני. "הדבר הראשון שהרשים אותי הוא כמות השירים האימתנית שלו. תמיד חשבתי שיש לי איזשהו מושג כמה שירים יש לו ובכן, יש לו הרבה יותר. הוא פשוט לא יודע להפסיק לכתוב".
וברמה האישית יותר?
"החברות בין ספרינגסטין לג'ון לנדאו היא אחד הדברים המדהימים שנתקלתי בהם בחיי והיא מרגשת לכשעצמה. מעבר לזה, ספרינגסטין מדבר בסרט לא מעט על מחויבות, מחויבות לקהילה, לחברים שלך ולעצמך. נוכחתי לדעת שהוא מקיים את כל הדרישות האלו כלפי עצמו".
אתה מצליח להבין מה מניע אותו אחרי כל השנים האלו, גם כשהוא אחד האמנים המצליחים בהיסטוריה של הרוק? מה עוד גורם לו להיות מעורב כל כך בפוליטיקה ובחברה?
"ברוס אומר בסרט שהוא מחפש את האור העצמי שלו ובעצם את האור של המדינה. אז, הוא חיפש את השליטה באמנות שלו וגם רצה לכתוב על אנשים שמסביבו שמחפשים שליטה בחייהם. גם היום, הוא מחפש את עצמו ודרך זה, גם את המקום שבו האנשים שמסביבו רוצים להגיע אליו. זו אותה מחויבות כל הזמן".
עבורך, שהכרת את ספרינגסטין דרך שיר מהאלבום הזה, המעגל נסגר?
"בהחלט. היה רגע אחד במהלך העבודה על הסרט, שבו ברוס הראה לי את המילים של 'Factory' בפעם הראשונה וזה קטע שאני לא אשכח לעולם, כי זה ה-שיר. זה רגע מדהים שכבמאי אתה חולם שיהיה לך אותו".
אל תפספס
העבודה עם ספרינגסטין שידרגה את הרזומה של זימני והביאה אותו לפסטיבל טורונטו, למשל, שם הוקרן הסרט לראשונה, וכמובן ליחסים קרובים עם ספרינגסטין ומנהלו. גם לפני כן, זימני זכה לשם טוב בעיקר כעורך, בגלל עבודתו ב"הסמויה", דרמת הפשע המופתית של HBO.
"הימים ב'הסמויה' היו שילוב בין סיפוק אדיר בעבודה על אחת הסדרות הטובות בעולם לבין דיכאון שלא ייאמן בגלל הסיפורים שהיא הביאה", מספר זימני. "בסופו של דבר, המשיכה לסיפור שלה הפכה את החוויה למשתלמת, כי אין דבר שינצח סיפור טוב".
מי הדמות שהכי התחברת אליה שם?
"באבלס (רג'ינלד קוזין), הקבצן טוב הלב שמנסה לשרוד בג'ונגל אכזרי עם חיות טרף חסרות אבחנה. מעולם לא ראיתי דמות כזו טובה בטלוויזיה לצד קו עלילה מצוין שהצמידו לו. אני יודע שכולם אוהבים את עומאר, אבל עבורי באבלס הוא ההומניזם עצמו, אותו הומניזם שהסדרה כל כך אכזרית כלפיו".
אחרי העבודות עם ספרינגסטין, יש עוד סיפורים שמעניין אותך לספר?
"אני לא מצליח לחשוב על שום דבר חוץ מברוס. אמנם בניגוד למה שאומרים, אני לא חושב שאביים סרט על 'The River' (האלבום הבא של ספרינגסטין שסביר שיקבל רי-אישיו ע.ש), אבל הסיפור שלו עוד לא סופר במלואו. אני לא מכיר עוד אמן שיהיה לו סיפור מספיק טוב, וסיפור טוב זה הדבר היחיד שאני מחפש".