לפני שנה קיבל הבמאי נמרוד שפירא מכתב דחייה מפסטיבל קאן, שלא כללו באירוע את הסרט הקצר שעשה במסגרת לימודיו באוניברסיטת תל אביב. יש קולנוענים שהיו מכדררים את המכתב הזה בעלבון ומשליכים אותו בזעם לפח, אבל שפירא בחר דווקא למסגר אותו בזהב ולתלות אותו בדירתו. "חשוב לי להיזכר בזה כל יום מחדש, כי דחיות הן הדבר הכי מדרבן שיש", הוא מסביר את המהלך. "פידבקים טובים זה דבר נחמד, אבל גם מלחיץ נורא, ככה שבשביל השראה ומוטיבציה עדיף להיזכר דווקא בפעמים שדחו אותך".
ואכן, נראה שהשיטה של שפירא עובדת, והוא נמצא במומנטום שהופך אותו כרגע לאחד מיוצרי הווידאו-קליפים המבטיחים בישראל. באפריל הקודם, גבר הקליפ שיצר ל"Wait For Me" של מובי על מאות מתחרים מכל העולם וזכה להיות הקליפ הרשמי לשיר של המוזיקאי. בספטמבר יצר שפירא לעילי בוטנר וכפיר בן ליש את הקליפ של "ימים של קיץ"; לפני כמה שבועות יכולנו להתענג על הקליפ שעשה ל"מנגינה" של מוניקה סקס, ועוד לא הספקנו לעכל את כל זה וכבר מגיע הקליפ של שפירא ל"ספרי לי" של שלום מור, בכיכובם של שלום מיכאלשווילי ודניאלה וירצר. כל העבודות הללו התאפיינו בעשייה מהוקצעת אך גם בדמיון רב והיו שונות זו מזו, מה שמעלה את השאלה מאיפה שואב שפירא את אוצר הרעיונות שלו.
"האמת היא שיש לי מחברת ובה רשומים כל מיני רעיונות שצצו לי לאורך השנים וחיכו להזדמנות לצאת לפועל", הוא מספר. "בדרך כלל אני פשוט מתאים את השיר הרלוונטי לאיזשהו משהו שהיה לי בראש מלכתחילה. לדוגמה, במשך זמן חשבתי על סיפור שבו שני צעירים נמצאים ביער אפל ואחד מהם עובר טרנספורמציה פיזית, ואז הגיע 'מנגינה' והיו בו את המילים 'בלילה אני נהיה יותר רע', והבנתי שזה זה. לשמחתי, מוניקה סקס אמרו לי להתפרע ולעשות את מה שאני רואה לנכון".
אל תפספס
העובדה שהגיבור בקליפ הופך לאיש זאב מעלה באוב את "מותחן" שיצר ג'ון לנדיס למייקל ג'קסון, זה דמיון מכוון?
"'מותחן' הוא האמא והאבא של כל הוידאו-קליפים, ככה שברור שהוא השפיע גם על הקליפ הזה. יש אגב עוד מוטיב שלקחתי ממנו חילופי הדברים הקיטשיים והמופרכים בכוונה בין הגיבורים רגע לפני שמגיעה הטרנספורמציה, כאילו שהיה מדובר בסרט טראשי".
בקליפ ל"ספרי לי" כבר אין את המימד הפנטסטי והוא בכלל שונה לחלוטין מזה של "מנגינה", ובכל זאת, גם בו יש קטע שאחד מהגיבורים מכסה לאחר את העיניים. גם זה מכוון?
"זה נכון, אבל זה לא מכוון, לא עשיתי את זה במודע. רק כשראיתי את שני הקליפים בזה אחר זה שמתי לב שבשניהם יש אלמנט של עיוורון. נראה לי שהסיבה לכך היא שאני מרגיש בתת-מודע שאם אני מתעסק כל הזמן בלהראות דברים ובאיך הדברים נראים, אני צריך לאזן את זה באיזשהו ממד של עיוורון".
למרות המוטיב החוזר הזה, כל קליפ שעשית בשנה האחרונה היה שונה ממשנהו. זה נובע מכורח הנסיבות או מרצון אישי שלך?
"כשהתחלתי לעבוד בתחום הייתי מושפע מהיצירות של מישל גונדרי, והקליפ הראשון שעשיתי, לניר גבע, היה ממש בהשראתו. אבל מאז אני משתדל לברוח מגונדרי כמה שיותר, גם בגלל שכולם רוצים להיות כמוהו וגם מפני שהוא גאון ויזואלית אבל קצת חלש בסיפורים. אז עכשיו, כשאני משוחרר מההשפעות שלו, אני משתדל ללכת כל פעם בכיוון אחר, כי זה מה שיוצרי הקליפים המוערכים עליי עושים. אני גם רוצה לעבוד עם כל אמן אפשרי בישראל, לא בגלל שאני זונה של קליפים אלא בגלל שאני מאמין שצריך להתפרש על כמה שיותר סגנונות".
אל תפספס
המוטיבציה של שפירא ליצור כמה שיותר מתנגשת בתנאים הנוכחיים של התעשייה המקומית, שאינם מעודדים יצירת קליפים - כראיה לכך, רק לחמישה מהשירים במצעד 30 המובילים של גלגלצ יש גם תמיכה ויזואלית. הפרויקט הבא שעליו עובד שפירא, למשל, עשוי ליפול פשוט בגלל שחסרים כמה אלפי שקלים בקופה, והקשיים התקציביים ליוו וככל הנראה ילוו בקרוב כל הפקה שלו. "אני חושב שהפתרון לזה יהיה יותר שיתוף פעולה מצד גורמים מסחריים", הוא מכריז.
"לא מזמן, למשל, רצינו לצלם בלונה-פארק והם דרשו 40 אלף שקל, שזה בערך תקציב שלם של קליפ", מספר שפירא. "במקום זה, הם היו יכולים לאפשר לנו לצלם במקום בחינם. להם זה היה עושה פרסומת טובה, לנו זה היה מאפשר לעשות את הקליפ, וכל הצדדים היו יוצאים מורווחים. יש בישראל חוסר איזון שבו משקיעים מאות אלפי שקלים בפרסומות, אבל לא משקיעים בכלל בקליפים, ואם רק היו מעבירים קצת מהכסף של הפרסומות לקליפים אפשר היה לעשות הרבה יותר מהם".
אולי הסיבה שלא משקיעים כאן בקליפים היא שממילא לא כל כך משדרים אותם.
"זה עניין של ביצה ותרנגולת: אם ייתנו במה הולמת לקליפים אז גם תהיה יותר נכונות להשקיע בהם. לפני כמה זמן זפזפתי בערוץ 10 או 2 וראיתי בחמש בבוקר את 'ימים של קיץ' ואמרתי שחבל שלא משדרים את הקליפ בשעה הגיונית יותר. אבל עכשיו עלה MTV ישראל ויעלה גם ערוץ המוזיקה הים-תיכונית של רשת, אז אני מקווה שזה יביא לשינוי חיובי".
מבין הקליפים שבכל זאת נעשו בישראל בשנים האחרונות, איזה הערכת במיוחד?
"יובל ומרב נתן עושים דברים מדהימים, למשל 'Her Morning Elegance' של אורן לביא. הלוואי שהייתי יודע לעבוד עם סטופ-מושן כמוהם. גם ביצת עין הפקות, של גל מוג'ה, בן גלעדי ויותם גנדלמן, עשו דברים מרהיבים עם הדג נחש. אלעד זכאי הוא אשף בכל הקשור ליצירת שוטים ארוכים, וכמובן שיש גם את נועם ורדי. לא חסר, בקיצור".
יש גם קליפים ישראליים קלאסיים שאתה מוקיר במיוחד?
"הכי אני אוהב את 'אצל הדודה והדוד' שמוטי קירשנבאום ביים, ובעיקר את הקטע הזה שזורקים את המכשיר טלוויזיה לבריכה בזמן שיש בה תוכנית של ירון לונדון, ואז הוא עצמו יוצא מהבריכה ספוג במים וממשיך לדבר כאילו לא קרה כלום".
אל תפספס
קירשנבאום נשאר בטלוויזיה ובכלל בישראל, בניגוד לעולם, לא מובן מאליו לעבור מעשיית קליפים לעשייה קולנועית. אתה מתכוון לשנות את המגמה הזו?
"אני עובד עכשיו על דרמת טלוויזיה של 50 דקות, ואולי זה יהיה הגשר בין הקליפים לקולנוע. בכלל, יש לי עכשיו הרבה פרויקטים בקנה, ואני גם רוצה להיכנס לתחום של עשיית פרסומות, כי אפשר לביים כך דברים נפלאים. הלוואי שהראיון הזה היה מתקיים עוד חצי שנה, אני מאמין שאז יהיה הרבה יותר מה לספר. אני עובד על הרבה דברים ואני מאמין שרובם יקרו, עם קצת התמדה ומזל".
התמדה זה ברור, אבל מזל? מפתיע לשמוע את זה מבחור רציונלי כמוך.
"תשמע, לפעמים הכל תלוי בשאלה אם אתה פוגש את האדם הנכון בזמן הנכון. הנה דוגמה: לפני שנה וחצי נסעתי לניו-יורק, ולקחתי איתי דיסק עם העבודות שלי כי אמרתי לעצמי שאין לדעת במי אתקל שם. ואז אני נוסע בסאבווי ואת מי אני רואה, מכל האנשים בעולם? את מירי מסיקה. התלבטתי קצת אם לגשת אליה או לא, ובסוף הלכתי על זה. דיברנו קצת והיא רשמה את המספר שלי. היא עדיין לא התקשרה אליי, אבל אני מאמין שזה יקרה ושאני עוד אעשה לה קליפ, והכל בגלל המפגש הזה בסאבווי. התמדה ומזל, זה הכל בחיים".