מחול שדיים: על ההערה של יורם זק, עורך "האח הגדול", בעניין דנה רון

עבור הרבה אנשים – צופים מן המניין ומשכשכי ביצת הברנז'ה – זכיינית ערוץ 2 קשת היא המקבילה הטלוויזיונית לחוסני מובארק: דיקטטורית שיכורת כוח, בעלת כל המשאבים לעשות מה שמתחשק לה ולצאת מזה מעונבת ומריחה ממי קולון. הקלות הכמעט בלתי נסבלת שבה היא (רוב הזמן, לא תמיד) מנצחת בטבלאות הרייטינג ובקרב השחמט הבלתי נגמר מול המתחרה רשת בעיקר, אבל גם מול ערוץ 10 האחות הקטנה, מטריף את דעתם של הלוויינים שחגים סביבה ולא מגיעים ללגום מנקטר המנצחים. ובדיוק בגלל זה, עכשיו יהיה הכי אופנתי לנסות ולהתנגח בתוכנית הדגל של קשת, "האח הגדול", ובמעללי הימים האחרונים.

ביום שישי האחרון, בזמן שידור ישיר מבית האח בו התבקשו דיירי הבית המועמדים להדחה להגן על עצמם בפני אומת זוללי ארוחת יום השישי, נשמע בטעות יורם זק, עורך התוכנית, מתבדח עם הטכנאי בבדיקת הסאונד ואומר את המשפט: "ערב טוב דנה. יש לך חצי דקה לפנות אל הצופים ולשכנע אותם למה את זו שרוצה שאני אשחק לה עם הבולבול בין השדיים". אף אחד לא יכחיש שמדובר במשפט שלא צריך להיאמר. אף אחד לא יכחיש שמדובר במשפט שלא מוסיף כבוד לא לאומרו ולא לאדם שהיה מושאו – דנה רון, המתמודדת שהודחה אמש (שבת).

בנוסף, בשביל להוסיף עלבון על פצע, ההתנצלות וההסבר של זק, הלא הוא קולו הקבוע והראשי של האח הגדול עבור דיירי הבית, לא שודרו בפני צופי התוכנית שהתמגנטו למסכים בדיוק בשביל זה. ההסבר הרשמי שסיפקו אסי עזר וארז טל, חמורי סבר מתמיד, היה שבן זוגה של דנה ביקש שהקטע לא ישודר. אמנם השאלה מה פתאום בן זוג של דייר רשאי להטיל וטו או להביע בקשות בשם משתתף הנמצא בבית ומודע לנעשה היא שאלה מעניינת, אבל לא היא מוקד העניין פה.

הכי פשוט והכי זמין להזדעזע עמוקות, לפרוץ בתיאוריות קונספירציה סבוכות ולקשר בין הדחתה של דנה לבין האירוע המביך. אולי יש קשר, ואולי לא. הכי קל לצקצק ולהצביע על כך שדיירים שהביעו הערות סקסיסטיות ננזפו על ידי האח הגדול שפועל לפי סולם ערכי אחד עבור עצמו ואחר עבור נתיניו האחים הקטנים. אבל חשוב שלא להשטיח את העניין ולטפל בו בכלים גסים של מבוא ללימודי מגדר: לא כל דבר נופל תחת הקטגוריה של הטרדה מינית כמו שהזדרזו להאשים, ולא הכרחי להתיז ראשים בהתלהמות אוטומטית.

כי הכי חשוב זה לא להיות פה קדושים יותר מהאפיפיור. בכל משרד ממוצע נשים מדברות בינן לבין עצמן על גברים באופן שהיה גורם לאמא שלהן להסמיק, ובכל תחנת מוניות או חברת הייטק גברים מתלוצצים בינם לבין עצמם על סקס ועל נשים בדרך שהיתה גורמת לאבא שלהם להיות גאה. יורם זק, עם כל הכבוד לו, לא המציא כאן שום דבר. ההבדל הגדול, וזה הבדל רציני, הוא שדבריו שודרו (בטעות) בטלוויזיה ואילו השטויות הפרטיות שלנו נותרות פרטיות: אילו ידענו שמאזינים לנו, היינו מצנזרים את עצמנו, וכנ"ל גם כאן.

הטרדה מינית, אגב, היא הפעלת מניפולציה כוחנית או מילולית על אישה (או גבר) באופן שגורם לאדם עוגמת נפש, מבוכה או לחץ כפוי לשיתוף פעולה מיני. אף אחד מהאחרונים לא קרה. לזעוק "הטרדה מינית" על כל אירוע שמערב מחשבה או דיבור שיש לו קונוטציה סקסואלית הוא בבחינת קריאת "זאב, זאב": עושה נזק חמור למי שכן נופל קורבן למעשים שכאלה ושוחק את החומרה של הנושא. ואם נוצר פה צל של ספק בעניין העמדה המובעת כאן, הרי שהטרדה מינית צריכה וחייבת להיות מטופלת באופן חד משמעי, חותך ובלי טיפת רחמים כלפי הצד שאחראי לה. אלא שזה פשוט לא המקרה. לא כל דחקה דלוחה שנועדה להצחיק סאונדמן משועמם דינה הטרדה של מי שכלל לא שמעה את הבדיחה.

אך אם לנטוש לרגע את הנושא התוסס והנפיץ, הרי שמוכרחים להתפעל מהאופן שבו הפקת "האח הגדול" מצליחה לקחת לידיה זבל ולהפוך אותו ליהלומים. גם מי שלא התעניין בשום צורה בהדחה של אתמול, לא יכול היה שלא לצפות כדי לראות האם ואיך יתנצל "האח הגדול" בפני דנה רון. בסופו של עניין ההתנצלות הזו לא שודרה והנושא טואטא בעליצות הלאה עד להדחה של דנה בה היא נשאלה לתחושותיה והאחרונה הגיבה באופן ספורטיבי אם כי מעט מתוכנת-מראש.

כל זה מדגיש את העובדה שהעונה הנוכחית היא נפילה ליהוקית איומה. מה שבהפקת "האח הגדול" סברו שיהיו פצצות זמן מתקתקות התגלו כפיהוקון, והרייטינג והשערוריות הגיעו דווקא מכיוונה של ההפקה שמתנהלת כל הזמן על קו התפר של "כשר אבל מסריח": אם בהכנסת אבירם בן שושן, הארוס הנבגד של ליהיא; אם במיקסום הדרמטי של היציאה מהארון של רם סיטון פרייס; ועכשיו גם עם צינזור ההתנצלות הצפויה של יורם זק.

נדמה שאיך שלא יהיה, "האח הגדול" מצופה טפלון עמיד שכל כתם ושערורייה מחליקים מעליו בלי להשאיר סימן. יותר מזה – לא רק ש"האח הגדול" לא מתלכלך משום דבר; ההפקה שלו אפילו מצליחה לעשות ג'וג'יטסו לצופים: לקחת את האנרגיה שמופנית נגדה ולסובב אותה ככה שבסופו של עניין כולם יידבקו למסך, יסמסו כאחוזי דיבוק, יבקשו עוד ויגידו תודה בסוף. חייבים להודות שגם אם מדובר בתרגילים מלוכלכים, יש בזה מין הגאונות. ועל זה – גם אם לא אוהבים את הדיקטטור, מוכרחים לפחות להוריד בפניו את הכובע.