בית התקליט עם התפוחים

עופר טל: "יצירת מופת שיש בה הכל - גרוב בועט ומעניין, סאונד שמן וייחודי וטקסטים פסיכדלים ילדותיים. רן שם טוב מתגלה כמפיק המוכשר בארץ".

עופר טל: "גיטרות סטייל הנדריקס פוגשות באורגן הכנסיה. ג'ורג' קלינטון באלבום המלא הראשון שהפיק - Fאנק שחור מלוכלך ומשובח".

עופר טל: אלבום הבכורה של להקת הניו Fאנק החשובה ביותר. כיום, קשה להאמין שמדובר בלבנבנים ממינכן - ועוד יותר קשה להאמין שהאלבום הוקלט ב-1993. המסורת של ג'יימס בראון חיה ובועטת".

ירון אוזנה: אלבום המסמל את המעבר מג'אז ל-Fאנק. השנה היא 1969, הנגנים עדיין מסצנת הג'אז, אין עדיין שימוש בסינטיסייזרים אך מנגנים בבס חשמלי ופסנתר חשמלי (פנדר רודס). קלאסיקה!"

ירון אוזנה: "אלבום שלישי ללהקת האפרוביט מברוקלין, הקטעים נשמעים הרבה יותר מגובשים מבחינה סגנונית מאשר בשני האלבומים הקודמים. הפעם, יש גם טקסטים נוקבים מאחורי הגרוב הבלתי פוסק. חטיבת כלי נשיפה מרשימה במיוחד בזכות השילוב של סקסופון-בריטון וטרומבון בנוסף לחצוצרות ושאר הסקסופונים, מה שיוצר סאונד מלא בתדרים נמוכים שמרעידים את מה שצריך להרעיד"

ארז טודרס: "מה עוד לא נאמר על האיש הכל כך גאון הזה. אבן יסוד חשובה בהתפתחות ואפיון הגרוב הישראלי. מקורי, טהור, בועט ומרגש. מתנה לעולם".

ארז טודרס: "20 קטעים שנכתבו על ידי מי שהבין את הקשר בין בלוז לאהבה, ובין רוק לנשמה. אחד מהקטעים יגרום לכם לבכות מאושר... אצלי זה 'If'. ואצלכם?"

ארז טודרס: "אלבום שהוא ז'אנר בפני עצמו ואין עוד כמותו. היתוך מושלם של פסיכדליה, אר אנ' בי, ניו אורלינס ומיסטיות קוסמית. צריכים משהו נוסף?!"

אלון כרמלי: "אלבום תוצרת 72' המציג את 'הנסיך' של מוטאון במיטבו. הוא נבחר לאחד האלבומים הטובים בכול הזמנים ע"י הרולינג סטון. אלבום עם הרבה גרוב, הרבה נשמה, מציג את ה-Fאנק בראדרס, להקת הבית של מוטאון, במיטבם. האלבום שופע כינורות קיטשיים, טקסט ביקורתי, עושר הרמוני ועיבודים יפים בפשטותם. ג'יימס ג'ימרסון הבסיסט האגדי מציג פה נגינת בס חלומית ושיעור מעלף".

אלון כרמלי: "אי.פי שהגעתי אליו במקרה ושבה אותי מיד. ארבעה שירים יש בו, מתוכם 2 רימיקסים. בכל שיר מתארח זמר אחר וכולם נהדרים ושונים. כל ארבעת השירים בקצבים איטיים, רגועים, מופקים למכביר ומאוד בוגרים. ממכר מאד"