מה שהילדים אוהבים 102

במקביל ליציאת האלבום הסופר מדובר של רדיוהד, והטענה שלי (ושל רבים אחרים) שרובו מושפע מפליינינג לוטוס, הגיע הקטע הזה של פליילו מתוך האוסף החדש של אד בנגר, "Let The Children Techno", שנשמע כאילו שלקוח מתוך ריליס ישן של Plaid, אחד מההרכבים שהכי השפיעו על רדיוהד של תחילת העשור. רק הקול של טום יורק חסר פה. או בעצם, דווקא לא.

ג'ורג' פרינגל, אחת מהיוצרות החמות שצצו בתחילתו של מדור זה, עושה קאמבק כשהיא נוטשת את המייספייס שעשה אותה, לטובת חשבונות חדשים בטוויטר וסאונדקלאוד. האמת, חוץ מההתעדכנות בעולם הווב, פרינגל די נשארה בטריטוריה המוכרת לה, עם שיר יפה שכל מה שחסר בו זה שיא.

האלבום החדש של ליקי לי, "Wounded Rhymes", דלף סוף סוף. מהאזנה אליו התברר שכמו בחודשים האחרונים, החומרים הכי יפים של השוודית הזו מגיעים ברימיקסים, ככה שכמה שהשיר הזה טוב, אני כבר מת לשמוע מה אנשים אחרים יעשו איתו ואיך הם יגרמו למשפט "תרקוד כל עוד אתה יכול" שמופיע בפזמון, להיות אמין יותר.

בניגוד לליקי לי, השוודים הנ"ל לא רוצים להקל לנו על החיים עם שירה באנגלית, אבל אם אני צריך לנחש למה הם מתכוונים, אז למישהו כאן יש בעיות עם בחורות.

גם הקטע הזה מגיע מהאוסף החדש של הלייבל אד בנגר, שהאנשים שלו כנראה ממש לא רוצים שיזכירו שוב את שמם לצד המונח "בלוג-האוס". במקום הז'אנר הזה של 2006, פידס החליט להדגיש את הזיקה שלו לאלקטרו-Fאנק, לקחת את קלאוד וילנייט לצידו ולהוציא איתה שיר א-לה דיים פאנק - כי תכל'ס, זה הז'אנר הגדול שהבלוגרים מתעסקים בו היום.

ואם כבר דיים פאנק והמיני-מהפכה שלו, אי אפשר שלא לתת את רוב הקרדיט ואת מלוא הכבוד לפרינס, שנכנס היישר לפינה של "מה שהמבוגרים אוהבים", גם כי הוא מלך וגאון, אבל בעיקר כי הוא האיש הכי חרמן שאי פעם נולד.

ללהקה הזו אולי קוראים "הונג קונג בסיקסטיז", אבל איך שבאמת צריך לקרוא להם זה "טייק אוף אמוציינלי על הטייק אוף האירוני של מוזיקת מעליות בניינטיז".

הסינגל החדש של מאת'ר מאת'ר יצא לקראת אלבום חדש שיגיע במרץ, והוא נשמע כמו ערבוב של מלא דברים שמחים שהם בעצמם עירבוב של דברים אחרים - פולק אימפולשן, פוליפוניק ספרי, פייבמנט ו-MGMT.

הסינגל החדש של ווייבס מוכיח סופית שהכינוי שהודבק ללהקה הזו, "בטר קוסט", הוא יותר ממוצדק. כי בעוד שבסט קוסט ממשיכה לעשות עוד מאותו הדבר (המוצלח), וייבס זורק את עצמו על מליון סגנונות של רוקנרול ולא נשאר ב-2010.

אני יודע, השיר הזה יכול ממש להיות מעצבן. אבל קשה לי להאמין שמישהו לא יחייך כשהוא ישמע את הצירוף "אייס אייס בייבי".

גארדז לקחו את הלהיט של M.I.A, ניקו אותו מכל מה שהריח כמו Suicide והשאירו רק גיטרות דחוסות ואטיטיוד.

גם "Best of Gloucester County" של דניאלסון הגיע ולמעט השיר הסופר חמוד הנ"ל, הוא הריליס הכי פחות מעניין שקיבלנו ממנו או מדניאלסון פאמילי. אני דווקא מרוצה מזה - היה לי קשה לתרץ את האהבה שלי ללהקת רוק נוצרי שכל חבריה משפחה.

ממוריהאוס כאן עם עוד רימיקס אווירתי ושוגייזי, שללא הבום שבסופו, היה לגמרי יכול להיות קטע של סיגור רוס.

פתחנו עם פליינג לוטוס וההשפעה שלו על רדיוהד - אבל גם טים הקר נמצא שם ברשימת התורמים וזה לא יפה לשכוח אותו רק כי המוזיקה שלו מונטונית יותר משל כל אחד בעולם. בקיצור, "Ravedeath, 1972", האלבום החדש של האקר, יצא לאחרונה הוא מוזיקה קלאסית מודרנית שמתחרה עם אלבומים של מקס ריכטר על תואר המוזיקה הכי משעממת שאני הכי אוהב.